אני חושב שאחת הטעויות הכי גדולות שאנחנו לומדים בגיל צעיר היא שתי המילים "ווינר" ו"לוזר". בעולם התחרותי, אלו שתי מילים כל כך חזקות שהן יכולות להרוס ילדים ולפגוע בדרך שלהם להתפתחות.
לי היה ממש קשה עם שתי המילים האלו. כשהייתי ילד ודיברו איתי על ווינר, דיברו על זה שקלע את הזריקה האחרונה, זה שתמיד ניצח את המשחק, זה שבכל משחק חשוב היה הכי טוב. הייתי מדמיין את עצמי מנצח משחקים והגדרתי את עצמי כווינר, וכן, זה כנראה עזר לי להיות יותר טוב בכל פעם שהמשחק היה צמוד, וכן גם ניצחתי מספר פעמים. אבל לא הבנתי שזה בכלל לא העניין ובכלל לא מה שהמילה ווינר אומרת.
הכל השתנה במשחק אחד, כשכבר הגעתי לבוגרים. עד אותו משחק, כל הזמן אמרתי לעצמי שאני ווינר ואין סיכוי שאני לא קולע כשהמשחק צמוד. היה לנו משחק מול הפועל חולון. למי שלא יודע, לחולון יש קהל מאוד מחויב לקבוצה שלו, והיה קשה מאוד לנצח באולם הפחים הביתי, בטח במשחקים צמודים. חולון הובילה בנקודה, 3 שניות לסיום. עשו עליי פאול והלכתי לעונשין. קליעה אחת ואנחנו הולכים להארכה, שתי קליעות ואנחנו כנראה מנצחים.
כשהלכתי לזריקות האלו, לא היה לי ספק שאני קולע את 2 הקליעות. פתאום שמעתי את רעש הקהל, רעדו לי הרגליים, לא הצלחתי להתרכז בזריקה שלי ובסל. מחטיא את הראשונה. אחרי ההחטאה הראשונה הלחץ עליי היה כבר גדול. הקהל קיבל כוח אחרי שראה שהוא הצליח להיכנס לי לראש, והרעיש אפילו יותר. החטאתי גם את השנייה והפסדנו את המשחק. נשברתי. לא הבנתי איך זה יכול להיות, הרי אני ווינר שקולע את הזריקות האחרונות. אחרי המשחק הזה פחדתי לקחת זריקות אחרונות ולעמוד על העונשין בסוף משחקים לתקופה ארוכה. הגדרתי את עצמי כלוזר!
ופה בדיוק העניין. ווינריות זה לא לקלוע את הזריקה האחרונה, זו גישה לחיים. ווינר זה מי שלוקח את הזריקה האחרונה בביטחון ואמונה ולא זה שקולע אותה. ווינר זה מי שמכין את עצמו למשחק ומוכן לכל האתגרים שהמשחק מביא לו. ווינר זה מי שלא מוותר בשום חלק של המשחק. ווינר זה מי שאחרי שלקח אחריות בסוף משחק ולא הצליח, לומד את המסקנות ובמשחק הבא מוכן לקחת את אותה זריקה באמונה שלמה בעצמו.
יש פרסומת מאוד ידועה בהשתתפות מייקל ג'ורדן, בה הוא מספר על הכישלונות שלו, וכאן מדובר אולי בווינר הגדול בהיסטוריה. הוא אומר שהחטיא 9,000 זריקות, הפסיד מעל 300 משחקים, והנתון הכי מעניין שצריך לדבר עליו - 26 פעמים הוא לקח את הזריקה האחרונה ופיספס. עכשיו, בואו נתעכב רגע על הנתון הזה ונשווה את מה שאני עשיתי למה שהוא עשה. האם הייתם מרשים לעצמכם להחטיא 26 פעמים זריקה מכרעת ועדיין להמשיך לזרוק ולהאמין?
אני חושב שזה היה הסוד הכי גדול של מייקל. הוא לקח על עצמו אחריות במשחקים, ואם החטיא היה חוזר הביתה, לומד, חוזר להתאמן ומגיע למשחק הבא כדי לקלוע את הזריקה הבאה. אני החטאתי פעם אחת וחשבתי שאני לוזר. רק אחרי תקופה חזר לי הביטחון, אבל זה השפיע עליי להרבה זמן. ווינריות היא גישה לחיים. זה לא רק לקלוע או לעשות את המהלך הנכון, זה להאמין בעצמי גם אם לא הצלחתי וזה נמדד בפעולות ולא בתוצאות. ככל שתאפשרו לעצמכם לעשות יותר ולטעות יותר, אתם תהיו ווינרים גדולים יותר! אין דבר כזה לוזר, יש רק ווינר שהפסיק לנסות.
*@coach_oded באינסטגרם
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
