משחק הסופר־קאפ הטורקי בין האלופה גלאטסראיי לבין מחזיקת הגביע פנרבחצ'ה, שאמור היה להתקיים בשישי בריאד, 20.45 שעון מקומי, הסתיים עוד לפני שהתחיל. נגמר 0:0, כובש שער ההפסד: נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, בגול עצמי מפואר.
זה היה אמור להיות משחק שנועד לשווק את הכדורגל והתרבות הטורקית. משחק הסופר־קאפ הטורקי הראשון מחוץ למדינה, ועוד בסעודיה, מוקד האיסלאם. לכל קבוצה הובטחו, במסורת העושר הסעודית, כארבעה מיליון דולר, וגם חשבון הבנק של התאחדות הכדורגל הטורקית לא היה אמור להישאר יתום.
4 צפייה בגלריה
הטינה כלפי ארדואן הולכת וגדלה. אוהדי פנרבחצ'ה מקבלים את פני קבוצתם בטורקיה
(צילום: Yasin AKGUL / AFP)
4 צפייה בגלריה
משחק שהפך לכתם בינלאומי. ארדואן
(צילום: Mikhail Klimentyev, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
מיליוני טורקים התיישבו מרותקים מול המסך, וצפו ביציעים הכמעט ריקים באצטדיון פארק אל־אאוול בקמפוס של אוניברסיטת המלך סעוד. השדרנים ליהגו, והעבירו את השידור לאולפן ומשם ל־30 שניות פרסומות ומשם לשדרנית הקווים. אבל ככל שנקפו הדקות, כולם התחילו לשאול את עצמם למה אף אחת מהקבוצות לא עולות לדשא לחימום. בסוף, המשחק בוטל והביא איתו בושה גדולה על שני הצדדים, כשהוא גם מותיר כתם על היחסים המשתפרים בין טורקיה לממלכה הסעודית.
ההפגנות נדדו ליציעים
מקור המחלוקת שגרמה לביטול המשחק: שחקני שתי הקבוצות מאיסטנבול רצו לעלות לחימום לבושים בחולצות עם תמונתו של מוסטפה כמאל אטאטורק, מי שייסד את טורקיה כרפובליקה מודרנית לפני מאה שנה בדיוק. הרשויות והמארגנים הסעודים מנעו מהקבוצות לעלות עם החולצות ללא נימוק, חוץ מלציין שזה מנוגד להסכמות שסוכמו עם התאחדות הכדורגל הטורקית לפני המשחק. הקבוצות סירבו לעלות.
אטאטורק, שהיה הנשיא הראשון של טורקיה ב־1923 וכיהן בתפקיד עד מותו ב־1938, חולל שורה של מהפכות סוציאליות ורפורמות פוליטיות שהפכו את טורקיה לרפובליקה מודרנית וחילונית. הוא הביא לאמנציפציה של הנשים במדינה, ביטל מוסדות איסלאמיים ושינה את כל הקודים של הלבוש, הכתיבה והחוק לקודים מערביים שכתובים בלטינית במקום בכתב ערבי. במילים אחרות: כל הקידמה שנגדה נאבקים ארדואן ומפלגתו.
"אנחנו מעוניינים שספורט טורקי, בעיקר כדורגל, יהיה על סדר היום, אבל לא כמשהו לדבר עליו באספקטים פוליטיים, אלא בגלל ההישגים שלו", הגיב ארדואן על הפסילה. "לעשות מספורט משהו שהוא מתאבן ליריבויות פוליטיות יומיומיות זו טעות שלא עושה לספורט שלנו שום דבר טוב".
ארדואן הגיע ביולי לביקור לריאד בניסיון לשפר את היחסים בין המדינות, שנעכרו אחרי הרצח של העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקאג'י באיסטנבול ב־2018. הוא דיבר במושגים עמומים, אבל ניסה לחפות על העובדה שהסעודים עשו בשבילו את העבודה. ארדואן, כמו הסעודים, לא ממש רואים בעיניים יפות את אטאטורק ואת הניסיון לקדם ולהזכיר את משנתו החילונית. זו אחת מהסיבות שבגללן לארדואן אין יחסים טובים עם הקבוצות הגדולות של ארצו. האג'נדה שלהן שונה משלו.
כזכור, בשאקשהיר, קבוצה שהוקמה רק ב־1990 וכבר זכתה באליפות והשתתפה בליגת האלופות, זכתה לביקורות רבות בגלל תמיכת המשטר וארדואן בה. עיתונאים רבים בטורקיה טוענים כי חברות ענק מקבלות חוזים ממשלתיים רק אם הן מבטיחות אימוץ לקבוצה, ואילו באצטדיון עצמו, אוהדי הקבוצה ידועים בעידוד עם מוטיבים דתיים־מוסלמיים חזקים. מועדון האולטראס שלה, נקרא בשאקשהיר 1453, השנה שבה העות'מאנים כבשו את איסטנבול.
"השלטון רוצה יותר ויותר מעורבות בקבוצות כדורגל", מסביר העיתונאי הטורקי קינאן אוזדאמיר. "בגלל שאין בטורקיה באמת חופש עיתונות, חופש דעה או חופש להפגין, הרבה אוהדים עושים את זה ביציעים. בשביל השלטון זו בעיה כפולה. עצם ההפגנות ביציעים והאופי החברתי שלהן, שהוא הרבה יותר מסוכן בטורקיה מאשר הפגנות בעלות אופי פוליטי".
מהלומה תדמיתית קשה
ארדואן והרשויות לא לוקחים את המחאות הללו בקלות. אחרי רעידת האדמה המזוויעה בפברואר, כמעט הכל בטורקיה שביר. אחרי שמשרד הפנים עצר שני גולשים ברשתות החברתיות בחשד ל"העלבת מדינה אחרת, הסתה לשנאה ופגיעה בלאומיות שלה ובערכיה הדתיים", בעקבות פוסטים שלעגו לסעודים וקראו לגרש את השגריר מהמדינה, הגיעו אלפי אוהדים טורקים לקבל את שתי הקבוצות בשני נמלי תעופה נפרדים באיסטנבול. הם נשאו דגלי טורקיה, וכרזות עם המימרה המפורסמת של אטאטורק: "שלום בבית, שלום בעולם", שהסעודים לא הסכימו שיונפו בריאד. עבור רוב האוהדים היה מדובר בניצחון: הם התנגדו נמרצות לקיום המשחק בערב־הסעודית. אבל ניצחון שלהם הוא תבוסה לארדואן, ורבים מהם נמצאים כעת על הכוונת של השלטון.
לא רק זאת, אלא שמדובר במהלומה אדירה ליחסי הציבור ולתדמית של הכדורגל הטורקי, אחרי שבועות של אלימות קשה במגרשים נגד שופטים שכללה הפסקת משחקים וביטול של מחזור כצעד ענישה. עם חידוש המחזור הופסק משחק נוסף אחרי שבעלי אחת הקבוצות דרש משחקניו לרדת מכר הדשא בגלל מה שראה כשיפוט חד־צדדי.
הדרבי בין שתי היריבות המושבעות מאיסטנבול היה אמור לסמל את כל מה שטוב בכדורגל הטורקי, ובמידה מסוימת, כמו במשטרים דיקטטוריים אחרים, היה אמור לשווק ולקדם את משנתו הפוליטית־חברתית־דתית של ארדואן (חזרת הממלכה העות'מאנית והשבת הכבוד לטורקיה). תחת זאת שני המועדונים הביאו בושה גדולה למדינה ולמנהיג, תוך שימוש בשמו ותמונותיו של המנהיג שארדואן מנסה בכל מחיר למחוק את משנתו.
הסעודים ניסו לקחת את ההסכמות לגבי ההפרדה בין ספורט לפוליטיקה עד הקצה, ושוכנעו רק דקות ספורות לפני המשחק לנגן את ההמנון הטורקי ולהניף את דגל המדינה "כמחווה של רצון טוב". אבל הם התעקשו על החרמת כל דבר שקשור לאטאטורק, ומסתבר שבטורקיה אף אחד לא ממש לחץ עליהם לוותר בנושא.
הפספוס של ארדואן
מה שברור, לפי ההסכמות של הסעודים עם הקבוצות וההתאחדות הטורקית, ולפי הודעות המועדונים שבהן ביקשו סליחה והביעו את תודתם למארחים, שזה לא היה צעד אנטי־סעודי, אלא צעד מחאה פנימי, נגד ארדואן. הקבוצות והאוהדים הרגישו שהוא עושה מסע של יחסי ציבור על גבן ועל גבו של הכדורגל הטורקי. האוהדים, שמחו לפני המשחק על ההחלטה לערוך את המשחק בסעודיה, ובאו באלפיהם להריע לגיבורים על שגרמו לפסילת המשחק, הראו בדיוק מה הם חושבים על ארדואן.
יותר מכך, הטינה כלפי ארדואן, שהולכת ומצטברת מאז רעידת האדמה, הצליחה לאחד בין אוהדי גלאטסראיי ופנרבחצ'ה. במונחים של יריבויות הכדורגל הטורקי והאיסטנבולי, מדובר בלא פחות מביאת המשיח.
ארדואן עצמו, כדורגלן בצעירותו, שכח כנראה את עוצמת האמוציות שכרוכה בכדורגל. ההחלטה להעביר את הסופר־קאפ לסעודיה הייתה כלכלית ופוליטית, אבל רוב אוהדי הכדורגל הטורקים הרגישו שהמהלך נועד למנוע חגיגות של עשרות ומאות אלפי טורקים סביב אטאטורק והמודרניזציה שהעביר לפני מאה שנה. מדובר, כאמור, בשער עצמי לתפארת של ארדואן.
