כדי לנשל את מי שנמצאים בפסגת המקצוע שלך, אתה צריך לעשות משהו שהם לא עשו, לרשום סטטיסטיקות שלא היו קיימות, לשבור שיאים. מייקל ג'ורדן פרש רק אחרי שזכה בשלוש אליפויות רצופות, משהו שמג'יק ג'ונסון ולארי בירד, שני המתמודדים היחידים מולו על תואר הכדורסלן הגדול ביותר של דורם, לא הצליחו לעשות. כשג'ורדן לקח את האליפות השישית, אחת יותר ממג'יק, הוא הלך הביתה שוב. על הדרך הוא הוסיף את תבלין "מעולם לא הפסדתי בסדרת גמר". אלו, בין היתר, האייקונים, שהפכו את ג'ורדן למה שהוא.
בלילה שבין חמישי לשישי תחל עונת הפוטבול האמריקאי, כשהאלופה קנזס סיטי צ'יפס תארח את יריבתה המושבעת בולטימור, שתיים מהמתמודדות העיקריות לתואר השנה. זה יהיה גם מאבק בין שניים מהקוורטרבקים הטובים ביותר בליגה, למאר ג'קסון מבולטימור ופטריק מהומס מקנזס סיטי.
6 צפייה בגלריה
הגדיר מחדש את אחד מהתפקידים התובעניים והקשים בעולם הספורט. מהומס
(צילום: AP Photo/Reed Hoffmann)
ג'קסון ינסה לתרגם השנה את היכולות המחשמלות שלו מתארים אישיים לתארים קבוצתיים. למהומס כבר יש שלושה תארים, מתוכם שתי האליפויות האחרונות. מהומס, קוסם עם כדור אליפטי כמטה קסמיו, רוצה אליפות שלישית ברציפות. אף קבוצה לא עשתה זאת מעולם. מהומס יודע: אם הוא מוליך את הקבוצה לאליפות הוא עושה משהו שגם טום בריידי לא הצליח לעשות. פטריק מהומס רוצה להיזכר כשחקן הפוטבול הגדול בכל הזמנים. הוא יודע מה צריך לעשות בשביל זה.
שובר מיתוסים
לפני שש שנים החליט אנדי ריד, מאמן קנזס, לתת את המפתחות הקבוצה למהומס. שש שנים, שש העפלות לגמר ה־AFC, ארבע העפלות ושלוש זכיות בסופרבול, בשלושתן זכה מהומס בתואר השחקן היעיל של המשחק (ההפסד היחיד בסופרבול: לטמפה ביי בהנהגתו של בריידי, כמובן). שני תוארי MVP עונתיים, שיאים מפה ועד להודעה חדשה, כולל חוזה על סך 503 מיליון דולר, אחד מארבעת הגבוהים שנחתם בספורט האמריקאי, החלטה שהצדיקה את עצמה ויותר מכך.
קריירת האימון הראשונה של ריד בפילדלפיה נחשבת כמעורבת מבחינת הצלחה. הוא החזיר את הקבוצה לרלוונטיות, הוביל אותה לאליפויות מחוז וראשות בתים ואפילו פעם אחת לסופרבול (שם הפסידה לניו אינגלנד בהנהגתו של בריידי, כמובן), אבל סיים שם את קדנציית האימון בטעם חמוץ משהו. פספוס. הבעיה העיקרית של ריד בפילדלפיה הייתה שהוא מאמן התקפה מעולה שחושב תמיד מחוץ לקופסה, ורוצה שהשחקנים שלו יהיו ממושמעים אבל עצמאיים, שייתנו לדמיון שלהם להשתולל, שיגדירו מחדש את העמדות שלהם. דונובן מקנאב, הקוורטרבק של ריד בפילדלפיה, הרגיש כמו דג על חכה כשריד ביקש ממנו לאלתר, להעז, להמר. זה לא היה הדנ"א של מקנאב. אם אפשר להגיד משהו אחד על העקביות של מקנאב, זה שהוא מעולם לא הפסיק לערער ולהטיל ספק בעצמו.
השנים הראשונות של ריד בקנזס לא היו ממש שונות. קבוצה טובה, אבל לא מספיק טובה ללכת עד הסוף. אלכס סמית' כקוורטרבק, יציב, אמין, מועד לפורענות, אבל לא אחד שרואה עשרה צעדים קדימה, אחורה ולצדדים. ואז קנזס בחרה בדראפט 2017 במהומס.
בעונה הראשונה של מהומס, ריד מבין מהר מאוד שהוא קיבל לידיים את המרכיב שיוכיח את הגאונות שלו, שיוציא לפועל ויתרגם על המגרש את מה שהולך אצלו בראש. קנזס מעבירה את סמית' לוושינגטון אחרי שנה בה מהומס למד ממנו. מהומס זורק ל־5,097 יארד, 50 טאצ'דאונים ורק 12 חטיפות (היחיד בהיסטוריה עם יותר מ־5,000 יארד ו־50 טאצ'דאונים בעונה לצד פייטון מאנינג). הוא נבחר לשחקן ההתקפה של השנה וכשחקן היעיל בליגה.
לא רק שמהומס הגדיר מחדש את אחד מהתפקידים התובעניים והקשים בעולם הספורט, אלא שהוא הצליח גם לשבור מיתוסים. עד שהופיע, הקוורטרבקים התחלקו לשתי קבוצות, ובהפשטה והכללה גסה אלו התכונות שיוחסו ללבנים ושחורים בתפקיד: הקוורטרבק הלבן, האנליטי, עם היד החזקה, טכניקה מעולה וקבלת החלטות כמעט מושלמת תחת לחץ, אבל נעדר יכולת אתלטית להציל את עצמו ואת הקבוצה שלו בעזרת רגליו כשהוא תחת לחץ, ומולו הקוורטרבק השחור, האתלטי, שחושב עם הרגליים לצד הראש, שהוא לא מושלם מבחינה טכנית ויש לו בעיות בקריאת משחק, בעיקר כשהמהלך מתפתח לאופציות שלישית ורביעית של ההתקפה, ולכן הוא נאלץ להיעזר ברגליו כדי להיחלץ.
מהומס ריסק את כל הסטריאוטיפים הללו. הוא ניצח עם הרגליים ועם הידיים, ובעיקר עם הראש ותכונות אופי שאי־אפשר ללמד ושנתפרו עבור קוורטרבק תחת ריד: הוא העז, הוא מסר לצד אחד כשהוא מסתכל לצד השני בכלל, הוא התחיל למסור מאחורי הגב. אתם מכירים את הקליפים של סטף קרי בסוף האימון, כשהוא לוקח כדור אחר כדור וזורק אותם לסל ממגרש שלם? מהומס זרק כדורים מאחורי הגב בסוף האימונים. ואז הוא עשה את זה במשחקים. הוא המציא זוויות. פטריק מהומס היה צריך מריד שני דברים: קופסה או תבנית כדי שיוכל לחשוב מחוץ לה, ואת ההכרה והביטחון שמה שהוא לא יעשה, אסור לו לשנייה אחת לפחד מכישלון.
להוריד את בריידי מהאולימפוס
עצם העובדה שמהומס, בעונה השביעית שלו בליגה, מוזכר באותה נשימה עם בריידי היא לא פחות ממדהימה. בריידי היה התגלמות הווינריות, הקוורטרבק של השיטה, שהתאמן והתאמן עד שהכל הפך לאוטומטי, מובן מאליו, קונטרול־פריק של אימונים ודיאטות, אובססיבי לתחרותיות. טום בריידי היה העובד הכי טוב שהפוטבול אי פעם ראה.
מהומס הוא מציאות אחרת. הוא משחק פוטבול, הוא לא עובד בו. ולראות אותו מזכיר לך בכל פעם מחדש, כאוהד, שפוטבול הוא רק ספורט, הנאה, כיף. אם בריידי היה המנכ"ל של חברה מסורתית שנסחרת בהצלחה בוול סטריט, מהומס הוא הילד השובב מההייטק, עם הקריצה בסיום כל מהלך מאולתר.
בריידי הוא עדיין גדול שחקני הפוטבול בכל הזמנים, הווינר האולטימטיבי עם סיפור הסינדרלה שאף אחד לא ראה בנשף הדראפט. אבל הוא תמיד היה חלק אחד מתוך מכונה משומנת שאותה בנה ביל בליצ'יק. כשבריידי הפך להיות גדול יותר מהקבוצה, בליצ'ק נפרד ממנו. שנה לאחר מכן, בריידי זכה משום מקום באליפות עם טמפה. ככה הוא היה גדול. כל השיטה של ריד בקנזס סיטי נבנתה סביב סט הכישרונות של מהומס, אבל בעיקר סביב האישיות שלו. זה לא פשוט למאמן בליגה עם שבירות גדולה בביטחון התפקיד שלך, לתת ולהאציל אחריות לשחקן. לריד לא הייתה ברירה. כדי לצבוע את ציור חייו, הוא היה חייב להשתמש במכחול מהומס.
מהומס לא רציני כמו בריידי. הוא אוהב להתבדח, להיות יצירתי, להתנסות בדברים חדשים. אבל אל תיתנו לתדמית הזו להטעות אתכם. מדובר במוח הפוטבול הכי פורה בליגה, מנהיג, תחרותי עם קילר אינסטינקט מפחיד. בלילה שבין חמישי לשישי, הוא הולך להמשיך במסע לנסות להוריד את טום בריידי המעונב מהאולימפוס.
פורסם לראשונה: 01:30, 04.09.24
