עוד שבוע עגום מאוד עבר על מכבי ת"א, הפעם בניחוח טורקי. שישה הפסדים רצופים ביורוליג – מי זוכר מתי דבר כזה קרה בכלל? הדבר העצוב הוא שמכבי באמת נלחמה חזק בשני המשחקים מול פנרבחצ'ה ואנאדולו אפס, אבל גם נגד קבוצה שדורגה מתחתיה וגם נגד אלופת אירופה המכהנת התבררו הפערים הגדולים שלה מהטופ של היבשת. גם שיפור מסוים ביכולת השאיר אותה רחוק מאחוריהן, וזה אומר הכל.
בקיץ מנסים להמריץ את הקהל כדי למכור מינויים ומדברים על שמות מבטיחים וסגל מרשים, ואז מגיעה אנאדולו ומראה איך נראית באמת קבוצה גדולה באירופה. היא עולה בדרגה, אולי אפילו יותר, על הצהובים. לאף אחד במכבי ת"א לא הייתה תשובה לשיין לארקין, השחקן הייחודי של אנאדולו שנתן הצגה בלתי רגילה, והגרמני טיבור פלייס עשה ככל העולה על רוחו מתחת לסל. אגב, זה עניין שחוזר על עצמו – הוא כבר שיחק נגד מכבי פעמים רבות, ולא היה מקרה בו הקבוצה הצליחה לעצור אותו, הוא עושה לה בית ספר.
ואלו לא רק השחקנים עצמם, אלא המכלול - אנאדולו הגיעה לת"א בשביל לשחק כדורסל, להילחם, להציג את הכדורסל שהיא יודעת ולנצח. הקבוצה שמולה שיחקה טוב רק לפרקים, וכשנקלעה לבעיה חזרה לעשות את כל הטעויות שהיא מכירה (סקוטי ווילבקין שוב לא פגע בכלום בזמן אמת). סגנון משחק מצליח לחפות על נחיתות בסגל לעתים, אבל כשהיריבה מחזיקה בשמות טובים יותר ומוציאה לפועל תוכנית מסודרת, מה כבר מכבי יכולה לעשות?
יאניס ספרופולוס נותר חסר אונים, המשיך לספק החלטות הזויות ומעמדו מידרדר משבוע לשבוע. הבוז שהוא סופג מהקהל לא מוסיף לו בריאות. בדרך כלל אני נגד חילופי מאמנים, אבל כפי שמכבי נראית - קבוצה לא מחוברת, בלי תרגילים, בלי משחק קבוצתי, בלי הגנה - זה צו השעה. וזה לא רק הוא: מכבי חייבת לערוך בדק בית בכל הצד המקצועי אם ברצונה לעצור את ההידרדרות העקבית ביחס לשאר אירופה.
כאמור, לא מדובר רק בנחיתות מול אלופת אירופה, אותה אפשר היה לקבל בהבנה בסיטואציה אחרת. סשה ג'ורג'ביץ', מאמנה הסרבי של פנרבחצ'ה, מצא עצמו מרחם על מכבי ביום שלישי כאשר פתח פער של 20 נקודות, השאיר את הכוכבים על הספסל והוריד הילוך. זה היה כואב לצפייה - מכבי ת"א חשה לרגע שהיא יכולה לחזור, אבל לפני שזה היה קרוב לקרות, הקבוצה הטורקית לקחה את עצמה בידיים והגדילה מחדש את ההפרש. הכל תלוי ביריבות וברצון שלהן, מכבי רק מנסה להגיב ולהישאר עם הראש מעל למים.
