לברון ג'יימס עשה את מה שחשבנו שהוא בלתי אפשרי. אחרי ארבע אליפויות ואינספור תארים אישיים ומשחקי אולסטאר, שבירת שיא הנקודות של קארים עבדול ג'באר יכולה להיות ההישג הגדול בקריירה שלו. הוא חלף על פני אגדת NBA מיתולוגית, וההישג הזה נותן גושפנקה לאורך הקריירה של לברון, לעובדה שהצליח לשמור על עצמו בכושר ובריא לאורך 20 שנה בטופ של ה-NBA, כולל מאבקים פלייאוף ארוכים כמעט בכל שנה, ועם סגנון משחק פיזי ומועד לפורענות.
השיא המדהים של לברון - כתבות נוספות
ההישג של לברון מדהים בעיקר אם מסתכלים על נתונים סטטיסטיים אחרים. קארים פרש מהליגה אחרי העונה ה-20 שלו בליגה, לברון ישבור את השיא בעונה ה-20. קארים שבר את השיא ב-1984, עוד לפני שלברון נולד, אבל בעונה הזו ובאלו שאחריה הוא כבר היה בטור סטטיסטי יורד. לברון שבר את השיא בעונה שבה הוא קולע עבור הלייקרס יותר נקודות מממוצע הקריירה שלו. 30 נקודות למשחק בגיל 38 זה לא נורמלי.
חצי רקדן בלט, חצי מתאגרף במשקל כבד. אין דרך שבה לברון לא יכול לקלוע. לא היה לו את הסקייהוק הבלתי ניתן לעצירה של קארים, אבל היו לו בארסנל שלשות והליכה לקו, עם הגב לסל וחצי מרחק. הוא בלתי עציר במגרש הפתוח. ברגע שעבר את השומר שלו ותפס מהירות ומומנטום (סוגר על הסל בשני צעדים וכדרור מקשת השלוש) הוא היה בלתי ניתן לעצירה. לקבוצה היריבה היה עדיף להתרכז בהתקפה הבאה. מי שהיה לא ממושמע מספיק וניסה לאתגר את ג'יימס הסתכן בסל ועבירה.
הכי טוב שדרך על הפרקט
10.9 שניות לסיום הרבע השלישי, לברון קיבל את הכדור מראסל ווסטברוק, מכל האנשים. הוא נע שמאלה קצת מעל קו העונשין. קנדריק וויליאמס היה צמוד אליו. ג'יימס כדרר פעמיים, נפל לאחורה וזרק את הזריקה שהפכה אותו לקלע המוביל של ה-NBA בכל הזמנים.
המשחק הופסק. קארים העניק לו את הכדור, הצטלם איתו, זקר את אצבעו כלפי לברון ואמר שוב ושוב: נאמבר וואן. פעם חשבו שהשיא של קארים ישרוד לעד, אבל זה מה שספורטאים מהסוג של לברון עושים: הם מצמצמים את העד לפחות מ-40 שנה. לברון בכה, בהפסקת הפרסומות נייקי שחררה פרסומת דתית לכבוד האירוע.
מדובר בהישג מופלא, והוא שם הנראטיב של ג'יימס בדיוק במקום הראוי לו. בניגוד ללארי בירד, מגי'ק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן, סטף קרי ואפילו קארים – כולם אינדיבידואלים יוצאי דופן בתוך המשחק הקבוצתי - ג'יימס כאינדיבידואל הוא השחקן הכי גדול שאי פעם דרך על הפרקט. לצערו, כדורסל הוא משחק קבוצתי. התפוקה הקבוצתית שלו נופלת לעומת הסטטיסטיקות האישיות המטורפות.
8 צפייה בגלריה
הישג שנותן גושפנקה לאורך הקריירה של לברון, לעובדה שהצליח לשמור על עצמו לאורך שני עשורים בטופ של ה-NBA
(צילום: רויטרס)
8 צפייה בגלריה
מעולם לא עשה משהו שזיהם את התדמית של המשחק. לברון נואם לקהל אחרי שבירת השיא
(צילום: רויטרס)
נתאר זאת בצורה אחרת: בדצמבר 2021 סטף קרי שבר את שיא השלשות של כל הזמנים, שיא מעט זניח לעומת זה של לברון. אבל קרי סיים את העונה הזאת עם אליפות רביעית, ואילו לברון שבר את השיא כשהקבוצה שלו במאזן שלילי ובמקום ה-13 מתוך 15 במערב, וכרגע מחוץ לפלייאוף (וגם במשחק ההיסטורי היא הפסידה במאבק ישיר על הפלייאוף). בשנתיים האחרונות אני משתדל לקום באמצע הלילה כדי לראות כל משחק של לברון (למרות שזה גם דורש ממני לעבור את העינוי הסיני הספורטיבי שנקרא "להסתכל על ראסל ווסטברוק משחק כדורסל"). אני מבין שאלו יחידות אחרונות של צפייה בשחקן כדורסל יחיד במינו. הדיסוננס בין התפוקה של לברון למאזן של הקבוצה שלו הוא כמעט בלתי ניתן לעיכול.
עדיין קיימת הקומבינציה המדע בדיונית של אתלטיות וכוח ומהירות, אבל השנים האחרונות הפכו מבחינת היריבות לסוג של הגנת "אנחנו ניתן לו לקלוע כמה שהוא רוצה ועדיין ננצח". אתה רוצה לחגוג את ההישג של לברון בצורה הכי טהורה שקיימת, אבל המציאות קצת מקהה ממנו (אולי הוא לא היה צריך לקשור את גורלו עם ווסטברוק והתיק הרפואי אנתוני דייויס). מדובר, שוב, בהישג פנומנלי, ועדיין הוא נחגג בצורה נונשלנטית. כל האירוע נראה קצת מעושה. מגיע לו יותר.
הדואליות הספורטיבית המבלבלת של ג'יימס מודגשת עוד יותר לאור העובדה שממש לאחרונה הוא עלה למקום הרביעי בטבלת האסיסטים של כל הזמנים, כשהוא חולף על פני רכזי-על כמו מארק ג'קסון וסטיב נאש. ג'יימס תמיד היה הקלע המוביל של הקבוצה שלו. הנקודות באו אליו כמעט בקלות. האסיסטים שלו סחטו ממנו את אינטלקט הכדורסל שלו, את החזון הכמעט נבואי של לשים את הכדור במקום שבו השחקן המקבל עוד לא יודע שהוא הולך לשם. הצורה שבה ג'יימס נשא ונתן בין הכישרון שלו לייצר נקודות לבין המגע האלוהי שלו לייצר אסיסטים, מגדירה אותו אולי כשחקן הטוב בהיסטוריה.
גם זקן וחכם השבט וגם האתלט הטוב בליגה
ג'יימס קלע את הנקודות הראשונות שלו בליגה ב-29 באוקטובר 2003. החברים שלו מהדראפט כבר עמוק בתוך החיים השניים שלהם. הוא גם זקן וחכם השבט וגם האתלט הכי טוב בליגה. הוא מהווה דוגמה מופתית לשחקנים איך להתנהל ברשתות החברתיות, איך לעסוק בצדקה ובפעילויות מחוץ לכדורסל – פוליטית, חברתית, כלכלית ותרבותית - אבל לא לשכוח שהמנוע לכל זה הוא כדורסל. הוא הגיע לשמונה גמרים ברציפות, עשרה בסך הכל, זכה באליפויות עם שלוש קבוצות שונות. עשרים שנה שהוא נמצא במרכז של הצנטרום של אור הזרקורים, ומעולם הוא לא עשה משהו שזיהם את התדמית של המשחק.
8 צפייה בגלריה
הוא משחק 20 שנה בליגה, וכל אחת מהן הייתה משמעותית. לברון חוגג הישג בלתי נתפס
(צילום: גטי אימג'ס)
כמו קארים, לברון לא היסס לשים את שמו ולסכן את האהדה של מיינסטרים אמריקה אליו כשהשתתף בפרויקטים חברתיים נגד גזענות ובמחאה על אלימות שוטרים כלפי מיעוטים באמריקה. מכל החגיגה סביב המשחקים שבהם ג'יימס היה יכול לשבור את השיא, העברת המשחקים לפריים-טיים וזינוק של אלפי אחוזים במחירי הכרטיסים, הכבוד הכי גדול כלפיו הגיע מקארים עצמו, שהגיע לצפות בלברון שובר את שיאו המיתולוגי. זו לא רק גדלות הנפש של שחקו ששיאו נשבר, אלא שקארים הוא טיפוס מאוד מופנם וסגור, הוא מחלק את כבודו במשורה. הכבוד שהעניק לג'יימס הולך הרבה הרבה מעבר לשבירת שיא נקודות.
לברון נמצא במקום ה-32 בטבלת הריבאונדים, תשיעי בחטיפות, תשיעי בשלשות, הוא נבחר שש פעמים לחמישיית ההגנה של הליגה. הוא משחק עשרים שנה בליגה, וכל אחת מהן הייתה משמעותית, כל אחת מהן הולידה סטטיסטיקות מפלצתיות, רגעי היי-לייט לחלומות.
הפציעות באות לבקר אותו הרבה יותר בתכיפות עכשיו. הוא צריך קצת יותר זמן להתאושש ממשחק למשחק. אפשר לפעמים לראות אותו עם יד על המותן או מותח את הגופייה, מחפש אוויר. המטרה הסופית היא לשים את הכדור בסל, ואף אחד לא עשה את זה יותר מלברון ג'יימס. פנו דרך, הנה מגיע מלך הנקודות החדש של הליגה. הכי מגיע לו.
