דווקא בעידן בו מכבי ת"א כדורסל מתפרקת מקצועית ולא מצליחה כמו בעבר, בעיקר בכל הנוגע לתוצאות ולמעמד שלה בזירה היבשתית, היא תציין הערב (רביעי, 20:00) מול מונאקו את משחקה האלף באירופה, נקודה משמעותית בהיסטוריה של המועדון. יש פה התנגשות של עולמות – הזיכרון של ימים עברו, בהם המועדון רק ניסה להשתלב באירופה ולא ציפה לגדולות ונצורות, והמצב הנוכחי בו כל הפסד מתקבל בהלם ובאכזבה. הצהובים יקבלו ביראת כבוד ובחיוך את הכניסה למועדון ארבע הספרות, אבל יעשו זאת כשעל כתפיהם מוטל העול של עוד עונה שמסתמנת ככושלת.
רבים מהאוהדים זוכרים את הגמרים הגדולים, בוודאי שאת המשחק האחרון (בינתיים) ברשימה, אבל מה עם תחילת הדרך? בשביל זה אנחנו פה. המשחק הראשון אי פעם של הצהובים באירופה הגיע ב-1958, במסגרת גביע אירופה לאלופות, המפעל היוקרתי באירופה שהפך עם השנים ליורוליג - מול צ.צ בוקרשט.
4 צפייה בגלריה
חשיבות המשחק הייתה בתקיעת היתד של מכבי ת"א באירופה. כהן מינץ בפעולה
(צילום: משה מילנר לע"מ)
נציגת הצבא הרומני הייתה קבוצה חזקה בימי המשטר הקומוניסטי, והמשחק הראשון וההיסטורי, ב-23 באפריל 1958, הסתיים בהפסד מהדהד בחוץ, 84:65. לפי העיתונות הישראלית, האשמה תלויה בשופטים: אנשי המשרוקית מטורקיה ויוגוסלביה הדביקו שרשרת של עבירות לישראלים, ולא פחות משבעה שחקני מכבי יצאו בחמש עבירות. את דקות הסיום העבירה הקבוצה עם ארבעה שחקנים בלבד, מה שאיפשר לרומנים להגדיל את הפער. את הקבוצה הוביל רלף קליין עם 18 נקודות, תנחום כהן-מינץ הוסיף 12, דוד פריש וזוהר כהן קלעו 8 כ"א, אברהם שניאור סיים עם 7, אברהם חסיד, יצחק אמר ויעקב מילשטיין תרמו 4 כ"א.
המגרש המיתולוגי ברחוב מכבי, ליד קולנוע אוריון, ממנו נשארו רק הזכרונות, לא התאים לאירוח משחקים באירופה כבר לפני 63 שנים - כך שהגומלין נקבע לאצטדיון ר"ג. מה ששמעתם. משטח עץ מהודר, שפורק לאחר המשחק, הורכב במגרש הענק כדי לארח את הרומנים, שהפעם הסתפקו ב-61:63. לא נעים, לא נורא – החשיבות הייתה בראשוניות ובתקיעת היתד של מכבי ת"א באירופה. אבל שלא תחשבו שלא הייתה שערוריית שיפוט גם כאן - על פי "ידיעות אחרונות", השופט היווני ב. קאליטיס, ששובץ למשחק, קיבל מאיגוד השופטים האירופי הודעה שגויה לפיה המשחק יתקיים ביום ראשון ולא במוצאי שבת. לא רק שהוא הגיע לישראל אחרי המשחק, ב-02:30 לפנות בוקר בין שבת לראשון, אלא שבגלל ענייני אשרה הוא עוכב בנמל התעופה בלוד במשך 15 שעות...
"בלש מקומי עקב אחרי כל אחד מאיתנו"
הדור ההוא כבר כמעט נעלם לגמרי. עצוב, אבל אלו הזמנים. רק דוד פריש בן ה-86 ושבתאי בן-בסט (81) עוד נותרו מהקבוצה ההיא, אחרי שאמר נפטר לפני כחודשיים. המסע לרומניה נדמה כמו אגדה שקרתה לפני אלפי שנים, אבל הם עדיין זוכרים – גם אם לא כל סל: "63 שנים אחרי אתה רוצה שנזכור מי שיחק ומי קלע", שואל אותי פריש.
בן-בסט: "מבחינת כדורסל פרופר אני כבר לא זוכר הרבה, אבל יכול לספר לך על העלילות מסביב. אחרי הכל היינו במזרח אירופה הקומוניסטית, כך שבלש מקומי עקב אחרי כל אחד מאיתנו בזמן השהייה שם. היהודים המקומיים היו פשוט בטירוף והייתה התנפלות עלינו מרוב התלהבות. הם ביקשו מאיתנו השחקנים מזכרות, היו מוכנים לקבל כל דבר שהגיע מישראל. אינספור אנשים ביקשו מאיתנו את החולצות שלנו, וגרבי ניילון היו מצרך מבוקש והן נחטפו כמו לחמניות טריות מכל מי שהביא כאלו במזוודה".
פריש (86) היה שחקן הגנה מצטיין, אך באותה שנה היה בשיאו מבחינה התקפית עם 20.2 נקודות למשחק בזירה המקומית. על רומניה הוא מספר: "הדבר שאני זוכר הכי טוב מהמשחק בבוקרשט הוא האווירה, היא הייתה פשוט נהדרת. הפגישות עם יהודי רומניה היו מרגשות במיוחד, ונתנו להם כל מה שהבאנו איתנו. אחרי ההפסד עוד נשארנו לשם למשחק ידידות מול דינמו בוקרשט בו ניצחנו, וקיבלנו בעיתונות המקומית מחמאות גדולות".
"שחקנים ברמה הזו יש פעם בדור"
קליין ז"ל, שכאמור היה הקלע הבולט במשחק ההיסטורי, מעולם לא שכח את הערב ההוא ודיבר רבות עליו. בשיחות בינינו הוא חזר ואמר: "ההיסטוריה של מכבי היא לא הניצחון בווירטון על צסק"א מוסקבה וגם לא הזכייה הראשונה בגביע אירופה לאלופות, אלא המשחקים הראשונים במסגרת הזו ב-1958. למרות שהפסדנו בהתחלה, היה אצל כולנו רצון עז לנצח ולהצליח. המוטיבציה של כל השחקנים הייתה עצומה. לא היינו צריכים עזרה מבחוץ, אנחנו היינו אלה שדירבנו את עצמנו".
4 צפייה בגלריה
"ההיסטוריה של מכבי היא לא הניצחון בווירטון, אלא המשחקים הראשונים באירופה". קליין
(צילום: יוסי רוט)
גם "מר כדורסל" יהושע רוזין אהב לדבר על תחילת הדרך באירופה. עוד ב-1970, 12 שנה אחרי ולא 63 שנים, ניהלנו שיחה ארוכה על כך בנסיעה משותפת לאליפות העולם שנערכה בלובליאנה. הוא אמר לי אז: "שחקנים כמו שניאור, פריש, קליין וכל האחרים לא יהיו לנו בעתיד. שחקנים ברמה הזו יש פעם בדור".
שבתאי, איך היית משווה את הקבוצה של אז לזו של היום?
"אין מה להשוות. כשאני מסתכל היום על הגבוהים, אנחנו היינו ננסים בהשוואה אליהם. קיבלנו גרוש וחצי בהשוואה למאות האלפים והמיליונים שהם משתכרים. יודע מה? גם גרוש וחצי רובנו לא קיבלנו, אולי לכהן-מינץ נתנו סכום קטן, ואני וחבריי לא קיבלנו כלום חוץ מנעליים. שיחקנו בגלל האהבה שלנו למשחק, לקבוצה, לנבחרת. כל אחד מאיתנו שיחק עם הלב, זה כבר לא קיים היום".
הקבוצה שילמה הרבה שכר לימוד ונחלה הפסדים עד לניצחון הבכורה בזירה האירופית, ב-1963 בלובליאנה (היום סלובניה, אז יוגוסלביה), על אולימפיה המקומית שהייתה כבר אז בעלת מעמד מכובד ביבשת. אולימפיה ניצחה די בקלות 46:60 במשחק הראשון בחולון, ובגומלין ב-5 בינואר מכבי הדהימה 71:72. כמובן שהתוצאה לא הספיקה לה כדי לעלות לשלב הבא, אבל עצם הניצחון, ועוד בחוץ מסל על הבאזר שקלע אמר, נחשב לאחד מהשיאים של הקבוצה באותם ימים.
זה עולם אחר – טיסות ישירות למשחקים בכל רחבי אירופה, סיקור נרחב, שחקני חיזוק. אבל נקודת הציון הזו, המשחק האלף, היא הזדמנות להיזכר בימים שכבר לא יחזרו. של קבוצה תמימה אחת שרצתה להניף בגאווה את דגל ישראל באולם ברומניה.
