כ-60 אלף אוהדי בנפיקה ליסבון הריעו שלשום (ראשון) ממושכות לרומן ירמצ'וק. זה לא היה בגלל שער השוויון שלו מול איאקס בליגת האלופות, ולא בגלל שהם הרגישו שהקבוצה שלהם זקוקה לו נואשות מול היריבה גימארייש. האצטדיון האדום של הנשרים התמלא בשלטים צהובים-כחולים לכבוד החלוץ האוקראיני, לכבוד אוקראינה.
באנגליה, אוהדי ווסטהאם הריעו גם הם לשחקן האוקראיני אנדריי ירמולנקו והשחקנים עלו עם החולצה שלו לחימום, לא בגלל יכולותיו על המגרש, גם כאן הכוונה הייתה לעודד את העם האוקראיני. לסמן לוולדימיר פוטין: נמאס. הלחץ של האוהדים, השחקנים, והפוליטיקאים הכריע בסופו של דבר את מקבלי ההחלטות בספורט: ורוסיה היא כעת מצורעת, מורחקת כמעט מכל פעילות.
כנראה שאם זה היה תלוי רק במקבלי ההחלטות של אופ"א, פיפ"א, והוועד האולימפי הבינלאומי - רוסיה לא הייתה מורחקת. היא כבר פלשה לגיאורגיה ב-2008, ונלחמה גם באוקראינה ב-2014. פוטין קיבל חיבוק חם מהספורט, ואירח את האירוע הגדול ביותר: המונדיאל ב-2018. הוא השתתף בטקס הענקת הגביע לצרפת וקיבל זמן מסך באחד המשדרים הכי נצפים בעולם.
הספורט חשוב לפוטין, מאוד חשוב לו. הוא עד שלשום כיהן כנשיא כבוד של איגוד הג'ודו העולמי. "הוא מכור ליוקרה וכוח", אמר אתמול הפרופסור לכלכלת ספורט, ויקטור מת'סון, לסוכנות הידיעות AP, "עכשיו הוא חטף מכה לאגו המנופח שלו. הוא אוהב להיות במרכז העניינים". אדווין מוזס, אצן המשוכות האמריקני האגדי, הוסיף: "אתם לא מבינים כמה הספורט חשוב לרוסיה, ואתם לא מבינים כמה היא מוכנה ללכת רחוק בשביל להשחית אותו".
והספורט זרם עם פוטין. אולימפיאדת חורף ב-2014, מונדיאל כעבור ארבע שנים, אליפויות עולם בשחייה, בג'ודו, וגם פורמולה 1 שחזרה לרוסיה ב-2014, בעידודו ובתמיכתו של הנשיא. צריך לומר, רוסיה לא המציאה כאן את הגלגל. מדינות לא דמוקרטיות רבות משתמשות בספורט ככלי ליוקרה בינלאומית, ודי אם נזכיר את מארחת המונדיאל הבא - קטאר, שבשבילה הטורניר זז לחורף. אי אפשר להאשים רק את פוטין ורוסיה בהשחתת הספורט, הם מצאו קרקע פורייה.
ועכשיו הכל התהפך, ואל תחשבו שזה בגלל מוסר: הלחץ על איגודי הספורט להצטרף לסנקציות על רוסיה היה חסר תקדים, והם פשוט נגררו אחרי העולם. התמונות המזעזעות מהגבול האוקראיני-פולני לא באמת הזיזו לעסקני הספורט, זה הגיע מלמעלה - מהממשלות. ומלמטה - מהעם והאוהדים שאמרו את דברם באופן ברור.
הפרשה החמורה ביותר אי פעם
יש שיאמרו שסוף הרומן של פוטין ואיגודי הספורט העולמיים התחיל כבר ב-2016, אז התפוצצה "פרשת הסימום הגדולה ביותר אי פעם". זאת לאחר שרוסיה השיגה מספר חריג של מדליות באולימפיאדה הביתית בסוצ'י ב-2014 (30 בסך הכל, מקום ראשון כללי). נחשף מנגנון אדיר של סימום שיטתי של ספורטאים. בין היתר, בדיקות "מלוכלכות" הוחלפו בבדיקות "נקיות" מבלי להשאיר חותם, עבודה ש"פרצה את הדרך ל"רמאויות", לפי ד"ר גריגורי רודצ'נקוב, חושף הפרשה. הוא עצמו רקח את אחד הקוקטיילים ששיפרו את הביצועים של האתלטים. כולם היו בעסק, מאמנים, עסקנים, וכמובן ספורטאים שידעו היטב במה הם משתמשים. "המערב היה כמה צעדים אחרינו, בכלל לא קרוב לעלות על מה שעשינו", אמר רודצ'נקוב ב-2020. כיום הוא חי בזהות בדויה, אי שם בארה"ב. לפי דיווחים בעולם, הוא גם עבר ניתוחים פלסטיים לשינוי פניו.
הטענות של רודצ'נקוב התגלו כנכונות, כאשר ב-2019 הודיעה סוכנות הבינלאומית למניעת סימום בספורט כי החליטה להשעות את רוסיה מכל פעילות ספורטיבית למשך ארבע שנים בשל הסימום השיטתי של יותר מ-1,000 ספורטאים, כולל גם ספורטאים פראלימפיים וקטינים. אין תחום שרוסיה לא נגעה בו, כולל כדורגל. במונדיאל 2018 שנערך אצלה בבית, רוסיה הצליחה להגיע עד רבע הגמר. הייתה לה גם עזרה מפיפ"א שסידרה לה הגרלה קלה במיוחד בשלב הבתים, אך מאוחר יותר דווח כי ארגון הכדורגל העולמי העלים עין מראיות שהגיעו אליו ואמורות להוכיח כי גם בכדורגל הרוסים השתמשו בחומרים אסורים.
אך רוסיה עירערה על העונש, והוא קוצר לשנתיים בלבד. עד מהרה התברר הבלוף הגדול: באולימפיאדת טוקיו לדוגמה, המשלחת הרוסית פשוט נקראה "הוועד האולימפי הרוסי". לא היה את המנון רוסיה, אבל צבעי המדים היו כצבעי הדגל. בכל העולם התייחסו לספורטאים כמי שמייצגים את רוסיה. לא היה המנון, אבל היה במקומו את הקונצ'רטו לפסנתר מספר 1 של המלחין הרוסי צ'ייקובסקי. המשטר הרוסי המשיך להתגאות בזוכי המדליות, הכל בא על מקומו בשלום מבחינתם. אבל זה היה מעין כרטיס צהוב לפוטין, וכעת נשלף האדום.
באולימפיאדת החורף האחרונה, שוב רוסיה כיכבה בפרשת סימום. עקבות של סמים ממריצים התגלו אצל המחליקה האומנותית, קמילה ואלייבה בת ה-15, שהייתה הפייבוריטית לזהב. היא יצאה מזה בעור שיניה, בעיקר עקב כך שהיא בת 15 בלבד וקטינים זוכים להגנה מבית הדין העליון לספורט בשווייץ.
הסוף?
פוטין, שהשקיע כל כך הרבה בספורט, בוודאי לא ציפה לתגובה כל כך חריפה. שר הספורט של שבדיה אמר: "אנחנו חייבים להחרים את הספורט הרוסי". הלחץ של הממשלות ושל האוהדים עזר. פיפ"א ואופ"א יצאו באופן חסר תקדים נגד רוסיה והדיחו אותה מהשתתפות בכל התחרויות, גם שאר האיגודים יישרו קו ורוסיה מוצאת עצמה מחוץ לספורט כרגע. אפילו איגוד הג'ודו, שמינה את פוטין לנשיא כבוד, עשה מעשה ולקח ממנו את התואר (אבל השאיר את המקורב שלו בהנהלה).
גמר ליגת האלופות, שהיה אמור להיערך בסנט פטרסבורג כשהנשיא משקיף מיציע הכבוד ואולי גם מעניק את המדליות בסיום, הועבר לפריז. על פי דיווחים, זה היה עקב התערבות של נשיא צרפת עמנואל מקרון, שסגר עם אופ"א במהירות הבזק. עוד הוכחה לכך שלמקבלי ההחלטות בספורט העולמי יש משקל מאוד קטן בהחרמת רוסיה, והרוב הושג באמצעות לחץ של פוליטיקאים.
המשחק החשוב באמת של נבחרת רוסיה אמור להתקיים בעוד כשלושה שבועות, מול פולין בפלייאוף העלייה למונדיאל. כרגע, רוסיה מורחקת. פולין אמרה שבכל מקרה אין בכוונתה לעלות למגרש עד שהתוקפנות הרוסית תיפסק. השאלה הגדולה כרגע היא מה יקרה אם המלחמה תסתיים מחר או אפילו עוד שבוע. האם הספורט ימשיך לעזור לפוטין להגדיל את האגו שלו ולהתנהג כאילו שום דבר לא קרה, או שהוא באמת מתכוון ללכת עד הסוף ולהפסיק לתת לדיקטטורים להשתמש בו.
