כשהייתי חייל צעיר ראיתי שחקנים עולים וקונים את עולמם עוד בגיל נוער: אלון נתן שלקח על כתפיו שנים עם הגמוניה אדומה והראה לנו מה זה ניצחון צהוב וכל זה כשהיה בקושי בן 17... בוני גינצבורג שנכנס כמחליף במשחק לא מוצלח של מוישל'ה מרכוס ומשם הפך לשוער נבחרת ישראל ונדד לליגה טובה משלנו, הסקוטית... גיל אינו בהכרח חוסר בשלות או כוח, גיל הוא מגבלה רק אם אתה בסביבה שחושבת "כרגע ועכשיו" בכל המובנים: תהילה מהירה, עושר וזרי דפנה כמו שהזקנים נהגו לומר: "לפני שקרעת זוג נעליים".
מכבי ת"א נתברכה בנוער איכותי ואפילו בסקאוטינג שהצליח להחתים צעירים מוכשרים. הבעיה היא שהסבלנות בקבוצה הוא לכרגע ועכשיו. הפספוס של עלי מוחמד, שנדד לקבוצת הבת בית"ר ת"א/בת-ים ומשם לנתניה, והיום הוא בליגת האלופות, הוא החותמת לכך.
ראוי שאוסקר גלוך, רוי רביבו, אוראל באייה ושחקנים נוספים יהיו משולבים במשחקי הקבוצה לאורך העונה, וכך המועדון יוכל לקטוף את הפירות מהם מיידית או בשנים הבאות. בליגה הישראלית לא צריך אומץ, ולא כל קבוצה שמתמודדים מולה היא מכבי חיפה או הפועל ת"א. הבמה יכולה להיות מול קבוצות קטנות יותר, אבל חייבת להיות מוארת עבורם ופועלי הבמה (ההנהלה) חייבים לתת להם את הביטחון והרוח הגבית. כמו שאמר פעם משה דיין, יותר קל לרסן סוסים דוהרים מאשר פרדות עצלות.
הדילמה היא בין צעירים שאפתנים לשחקנים מוכחים ושבעים. אני הולך על הצעירים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
