לפני הכל אגיד שאני אוהד של ארגנטינה. של לאו מסי. היא הפייבוריטית שלי לזכייה במונדיאל. לכן, כשצפיתי במשחק בין ברזיל לקרואטיה, רציתי שהקרואטים ינצחו ויסדרו מפגש יותר נוח, על הנייר, בחצי הגמר. בגול של ניימאר דאגתי, בשער השוויון הדרמטי של פטקוביץ' שמחתי, ועם זאת, ברגע שהפנדל המכריע של מרקיניוס הלך החוצה, נצבט משהו בלבי. כי עם כמה שרציתי שדרכו של מסי אל הגביע תהיה פשוטה יותר - אני בכל זאת אוהב כדורגל. באשר הוא.
וזה שברזיל מודל 2022 מודחת כבר ברבע הגמר - ברזיל איכותית, יצירתית, אמיצה, תוקפת, כזו שרוקדת על המגרש - וגם מחוצה לו - זה חוסר צדק משווע. לברזיל הזו יש לך כל כך הרבה להטוטנים בצד ההתקפי (ניימאר, ויניסיוס, ראפיניה, רישארליסון, פאקטה, רודריגו, אנטוני ועוד), זו ברזיל כל כך שלמה עם הגנה חזקה (קאסמירו, מילטאו, סילבה, מרקיניוס ועוד). וזה שהקרואטים העיקשים והמתבנקרים, שלא מנסים להחזיק בכדור או לצאת להתקפות, הדיחו אותם בדרך הכמעט שרירותית של פנדלים - זה חוסר צדק משווע.
דבר דומה קרה גם בין מרוקו לפורטוגל - מרוקו, שגם הדיחה את ספרד באותה דרך, נעלה את הרחבה, נמנעה מלצאת קדימה והצליחה לעקוץ גול שטרף את הקלפים. ואולי אפילו המקרה של מרוקו יותר חמור - מרוקו של מונדיאל 2022 היא הנבחרת האפריקאית הראשונה שעוברת את מחסום רבע הגמר, אבל האם היא באמת הנבחרת האפריקאית הכי טובה? הכי מלהיבה? ולה דווקא יש כלים התקפיים - חכימי, זייש, אנסירי ועוד. היא תיזכר כנבחרת האפריקאית המוצלחת ביותר, למרות המשחק המכוער שלה.
אמנם קרואטיה ומרוקו חרטו בדפי ההיסטוריה של המונדיאלים את שמותיהן במונדיאל 2022, אך לדעתי הן הכתימו אותו. מונדיאל שהיה אמור להציג לנו מפגש קלאסי, פיקנטי ומפוצץ כישרון בין ארגנטינה לברזיל בחצי הגמר, ובצד השני להציג שתיים מבין צרפת, ספרד, אנגליה ופורטוגל עמוסות הכישרון, מביא לנו שתי קבוצות הגנתיות, אפורות ויבשות - ששום דבר לא מונע משיטת המשחק שלהן לקחת אותן עד הסוף.
ואת כל זה חיזק עוד יותר המשחק בין צרפת לאנגליה. לראשונה (אולי מלבד ספרד-גרמניה בשלב הבתים), וגם לאחרונה במונדיאל הזה - מפגש בין שתי קבוצות איכותיות ברמה בלתי רגילה, מהירות, צעירות, התקפיות, יוזמות - ושוות. משחק שכל רגע יכול להיכבש שער, שכל קבוצה יכולה מתחילתו ועד סופו לצאת עם ידה על העליונה - ובעיקר משחק שכל כך כיף לצפות בו. מסירות מדויקות, דריבלים מרשימים, פעולות מבריקות - כל מה שאנו, אוהדי הכדורגל, נרשמנו עבורו. כמה עצוב שלא נזכה לראות משחק נוסף כזה - אולי מלבד מפגש בין צרפת לארגנטינה בגמר.
יש שיגידו שדרכיהן של קרואטיה ומרוקו לגיטימיות. מיקסום היכולות של שחקניהן, התמודדות עם חוסר היכולת לשחק באופן התקפי, עמידה נכונה, יציבה וחזקה מול נבחרות עמוקות ומלאות בכישרון. מחד, כל אלה טענות לגיטמיות ונכונות, ומאידך, בפועל אנחנו מקבלים בשלבי ההכרעה משחקים אפורים, משמימים, עומדים, תקועים ויבשים. עם כל הכבוד ליכולת הלחימה של הקרואטים או המשמעת ההגנתית של המרוקאים, הן לא נבחרות שנהנה לצפות בהן. אין את התעוזה שהייתה לגאנה נגד פורטוגל בשלב הבתים, למשל.
ואל לנו לקרוא להן סינדרלות. לא כל קבוצה קטנה שמצליחה מול הגדולות היא סינדרלה. איאקס בליגת האלופות בעונת 2018/19, למשל, היא סינדרלה. קבוצה קטנה שלא רק שניצחה את הגדולות - אלא בעזרת שחקנים צעירים ומוכשרים ששיחקו כדורגל התקפי, שבין השאר נתנו רביעייה לאלופה היוצאת, ריאל מדריד. קוראטיה ומרוקו הן לא סינדרלה, הן עדיין לכלוכית. סינדרלה היא טובת מראה ובעלת חן, דבר שאי אפשר להגיד על הכדורגל שלהן. גם אם משחק הגנתי הוא דבר לגיטימי וחוקי, מהו הכדורגל ללא האסתטיקה. מהו הכדורגל ללא השערים, החן והיופי במשחק. מתוך חמשת המשחקים שלה, בתשעים דקות קרואטיה ניצחה רק באחד וסיימה שלושה בתוצאה 0:0. מרוקו היא הקבוצה שכבשה הכי מעט שערים מבין העולות לרבע הגמר - בממוצע של שער למשחק בלבד.
אלה לא סיפורי סינדרלה שנספר בהתרפקות נוסטלגית שנים קדימה, אלא ניצחון הכדורגל הטקטי והאפור על הכדורגל הכישרוני והאסתטי. בעוד כדורגל הקבוצות מציג לנו את ענקיות אירופה המחומשות בכישרון וכסף, כדורגל הנבחרות מסוגל להציג לנו בעיקר סיפורים. וסיפור כזה, כמו של מונדיאל 2022, הוא לא סיפור שיהיה כיף לספר. כדאי לנו לחשוב על זה, לפחות לקראת המונדיאל הבא
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
