יש משפט שאומר "כל אדם יהפוך למאושר כשתהיה לצידו אהבה ובליבו תקווה" (אולי אין באמת משפט כזה, אבל זה קלישאתי וטוב). אז מה קורה לאדם כשהאהבה שלו הופכת להיות התקווה שלו, אתם שואלים? הלב מתמלא גאווה, הרגש מתפרץ כמו הר געש בצ'ילה והחלום מתחיל להתערבב עם פיסת המציאות שבה אנחנו חיים.
משחק הכדורגל נותן תקווה להמון אנשים ממגוון אוכלוסיות. אנחנו יכולים להביא דוגמאות כמו עונת האליפות ההירואית של לסטר - אם הייתם אומרים לאוהדים שלהם שאת העונה ההיא הם יסיימו עם תואר, כנראה היו מסתכלים עליכם מוזר. למה ללכת רחוק? האליפות של עירוני קריית שמונה בעונת 11/12 שהפכה את התקווה של עשרות אלפי תושביה לאוטופיה מציאותית. בשני המקרים שציינתי, התקווה לתואר שהביאה להם האהבה שלהם התגשמה, והחגיגות האלו יותר מתוקות מאלף חגיגות אחרות.
הסיפור הבא יציג לכם את הסינדרלה החדשה של הכדורגל הנורבגי (כן כן, מאיפה שהגיעו הולאנד, סולשיאר והוויקינגים), בודו גלימט, קבוצה עם המון תקווה ועם המון המון אהבה, בעיקר לכדורגל. עד לא מזמן, הכינוי שהוצמד לשם בודו גלימט הוא "הדייגים". כך כינו בעבר גם את תושבי העיר הצפונית בודו. תושבי העיר נחשבו לאזרחים מהפריפריה, מיושנים, כאלו שאין להם מקום בעולם המודרני. עד שנות ה-70 הקבוצה לא הורשתה לשחק כדורגל בליגה מקצוענית, אבל אותם "דייגים" לא אכלו את הפיתיון.
לאחר שתפסה מקום בליגה, הקבוצה במדי הצהוב-שחור הייתה יו-יו, יורדת לליגה השנייה ועונה לאחר מכן מטפסת בחזרה לליגה הראשונה. למעט שתי זכיות בגביע הנורבגי (האחרונה ב-1993), הקבוצה לא הצליחה להציג כדורגל שמח, כדורגל שמביא תארים. נכון שתמיד מה שאנחנו מחפשים נמצא מתחת לאף? אז הוא היה שם, פשוט לא ראו אותו.
בשנת 2018 מונה עוזר המאמן שטיל קנוטסן למאמן הקבוצה, ובודו גלימט התחילה להציג כדורגל שהתסיס את האהבה בצפון נורבגיה, הצהובים-שחורים הפכו לתקוותם. הבסיס בו דגל קנוטסן היה תרבות האימונים – השקעה והתמדה בכל אימון, מי שיתאמן ויהיה הכי טוב הוא זה שיקבל את חולצת ההרכב. השינוי הגדול קרה כשהמועדון התחיל לבנות מגרשי כדורגל בתוך אולמות שפתוחים 24/7, מה שנותן לילדי בודו גישה ללא הגבלה. בנוסף המועדון בנה אקדמיה שמנוהלת על ידי אנשי כדורגל מהליגות הנמוכות באנגליה שהגיעו עם מטרה ברורה – "לשדרג את הקבוצה הבוגרת".
קנוטסן הבין שצריך לשנות את שיטת המשחק של הקבוצה ולהראות כדורגל, לא סתם להעביר 90 דקות, לתת תקווה לשחקנים שהם יכולים להביא שינוי ולהביא אליפות בפעם הראשונה. מקבוצה הגנתית שמסתגרת מאחורה ומעיפה כדורים לעבר החלוצים, בודו החלה לשחק על שיטת הלחץ הגבוה, מה שיצר אמונה מסביבה. בעונת 2019 סיימה בודו גלימט במקום השני כשקנוטסן זוכה בתואר מאמן העונה, ואז הגיעה 2020, העונה בה אוהדי בודו גלימט לא הצליחו לישון בלילה. הקבוצה שלהם שטפה את המגרש בכל משחק וטרפה את הליגה כשהיא עומדת על 26 ניצחונות מ-30 משחקים, עונה היסטורית עם 81 נקודות מתוך 90 אפשריות ושיא שערים בליגה בכל הזמנים, 103 גולים (3.4 למשחק)!
הצהובים-שחורים מציגים כדורגל פנטסטי ולוחצים את היריב גבוה, משחקים במערך ה-3-3-4 שמנטרל כל יריבה במרכז המגרש. קנוטסן הפך לנסיך של הסינדרלה מהצפון, עם סגל צעיר (ממוצע הגילים הוא 23.8), ובודו גלימט הוסיפה אליפות גם ב-2021. שתיים ראשונות ב-104 שנות קיומה.
והשנה, "הדייגים" נמצאים במקום שתושבי בודו אפילו לא העזו לדמיין. ההתחלה הייתה יחסית מאכזבת, כשבודו גלימט הודחה בסיבוב הראשון של מוקדמות ליגת האלופות מול לגיה ורשה, ועברה לסיבוב השני במוקדמות המפעל החדש, הליגה האזורית. עד שהגיעה לשלב הבתים, היא הדיחה את ואלור, פרישטינה וז'לגיריס. את הבית שלה סיימה במקום השני, כשהיא מספקת את המשחק הגדול בתולדותיה - 1:6 על רומא של ז'וזה מוריניו! היא הדיחה בנוקאאוט את סלטיק עם צמד ניצחונות ואח"כ התגברה גם על אלקמאר, כשהמסע שלה לא כולל אפילו הפסד אחד מאז המוקדמות.
ועכשיו היא ברבע גמר אירופי - ושוב רומא מחכה לה. סביר להניח שהאיטלקים לחוצים יותר מצמד המשחקים הזה. לכל תושבי בודו יש תקווה שהקבוצה שנתנה להם כל כך הרבה אהבה תצליח לשמח אותם מחדש, הקבוצה שגרמה לאותם אנשים להיות חלק מהעם, הקבוצה שמייצגת לא רק את העיירה הקטנה בצפון אלא את נורבגיה כולה, הקבוצה שנותנת תקווה לכל העם הנורבכי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
