יש קו מחבר בין בית"ר ירושלים ומכבי ת"א. נכון, אין לשתיהן מאמן כרגע, וזה חתיכת חיבור, אבל אפשר למצוא גם קו נוסף, קו ההפרדה – הפער שיש אצל כל אחת מהן בין משחק ההגנה שלה למשחק ההתקפה קובע יותר מכל את אכזבתן העונה. טוב, אולי לא יותר מבעיות האימון והניהול (לא שיש מקום להשוות את בעיות הניהול), אבל הוא בהחלט שם, מציק, פוגע.
קחו את מכבי ת"א, המנצחת למנה ראשונה. קבוצתית, היא לא מרשימה גם התקפית ויש אחריות גדולה, ענקית, על השערים לשחקני הגנה של בית"ר, אבל ביום נתון אפשר לדמיין את ההתקפה הזו עושה דברים יפים, ולפחות יש מי שינצל טעויות. ברנדלי קוואס עבר באומנות את איתמר ניצן וסגר את המשחק עם 6 דריבלים מוצלחים מ-7 ניסיונות. לסטיפה פריצה יש כבר חמישה שערים והוא יודע לשים כדור ברשת.
גבי קניקובסקי מביא קצב טוב, למרות היעדר המספרים בינתיים. אדוארדו גררו הראה אתמול דקות אתלטיות במיוחד (בניגוד לאילון אלמוג, שרשם דקות שליליות). יש משהו, אפשר לעצום עיניים ולדמיין כדורגל, גם אם העיניים הפקוחות משדרות מסר אחר.
ההגנה, עדיין הגרועה בליגה יחד עם נוף הגליל, היא כבר סיפור אחר. הפועל ירושלים, קבוצת ההתקפה הגרועה בליגה, בפער, היא היחידה שלא הצליחה להכניע את דניאל פרץ העונה. גם אם שער 11 יאמץ חשיבה חיובית נדמה שאין כאן תקנה. רועי הרמן, המבשל של בית"ר, נותר פנוי באגף אחרי שטל בן-חיים לא המשיך איתו לשם ונשאר בעמדה מרכזית יותר. מילא, את זה מאמן קפדן אולי יתקן, אבל אי-תקיפת הכדור של עידן נחמיאס ולואיס הרננדס בזמן המסירה של הרמן (בעיקר נחמיאס במקרה הזה) היא עניין קבוע, כמעט מובנה.
שני שחקני הגנה קבועים אחרים של מכבי, אנדרה ז'ראלדש ואנריק סאבוריט, לא בעונה טובה, ואתמול ברק יצחקי החליט לתת לאופיר דוידזאדה הזדמנות. מגיעה למגן השמאלי מילה טובה כיוון שהוא היה שחקן ההגנה הכי טוב של הקבוצה אתמול, וגם בישל את השער.
יצחקי לא הקל על ההגנה שלו. נכון, השער של בית"ר לא הגיע בגלל שחקני הקישור, אבל גבי קניקובסקי ודן ביטון זה אמצע רך מדי. העמדה הממוצעת של קניקובסקי על המגרש לא הייתה גבוהה אמנם – בתוך עיגול האמצע, נמוך מביטון - אבל בלי דן גלזר ובלי אייל גולסה בהרכב הסכנה גדלה. בית"ר, לעומת זאת, עלתה עם אמצע אחרי לגמרי.
המאמן הזמני גל כהן, או אולי היה זה יוסי מזרחי, פתח עם שלושה קשרים שאמורים לספק יותר עבודה הגנתית מאשר התקפית – קמסו מארה, תמיר עדי ואביאל זרגרי. יותר מכך, בית"ר עמדה נמוך, נתנה למכבי להניע כדור בחופשיות מלאה עד שעברה את מחצית המגרש. מארה היה במשחק רע, הצליח רק ב-25 אחוזים מניסיונות התיקול שלו, הכי נמוך במגרש, אבל גם פה לא הקשרים היו הבעיה, אלא השחקנים שמאחוריהם.
מה חשב לעצמו אופיר קריאף. בית"ר, הרי, לא רק שיחקה באותן דקות בצורה מתגוננת ביותר אלא נדמה שההוראה הייתה לשלוח את הכדור מהר למעלה, לא להתמזמז איתו מאחור. קריאף אולי חשב לרגע שהוא משחק במנצ'סטר סיטי ושההוראות הפוכות לחלוטין. בשער השני איתמר ניצן תפס אוויר, לא בפעם הראשונה העונה. הטקטיקה ההגנתית, ההרכב ההגנתי – כל אלה לא מהווים חיסון מפני טעויות אישיות. גם לא אחרי בוסטר.
מארה, עדי וזרגרי, אותם קשרים שנקראו לדגל ההגנה, לא תרמו התקפית יותר מדי, ואולי גם לא הייתה ציפייה לכך. שלושתם לא ניסו למסור אפילו מסירת מפתח אחת במשחק. לא שנכשלו אלא אפילו לא ניסו. ועדיין, בית"ר התגברה על כך לפעמים, עשתה כמה מהלכים יפים, בעיקר בזכות ירדן שועה.
זו הייתה סיומת נפלאה של שועה בשער שכבש והמשחק אתמול המשיך את התקופה הטובה שלו. שועה כבש 4 שערים ב-6 המשחקים האחרונים והוא חשב מהר יותר מכל שחקן אחר בבית"ר, לצערו הרבה יותר מהר, בגללם, בחלק מהמקרים. עם שועה כזה גם אפשר לדמיין התקפה ראויה בבית"ר, אולי לא כמו במכבי ת"א, אבל במרחק גדול ממה שההגנה הבית"רית הנוכחית תוכל לספק לה אי-פעם.
במחזור הקרוב אותה הגנה נוסעת לסמי עופר לפגוש את מכבי חיפה, הקבוצה שהבקיעה 22 שערים בששת המשחקים האחרונים שלה. בשבוע שאחרי בית"ר תיסע לבאר-שבע, תנסה להתמודד מול ההתקפה השנייה בטיבה בליגה. בהתחשב בכך שבית"ר נמצאת כרגע 2 נקודות בלבד מהמקום האחרון, הגיוני שבעוד שבועיים היא תרד אליו או לכיוונו, מתחת קו הפרדה אחר, הקו האדום.
