"עשינו את זה!". את השאגה של רפי מנקו אפשר היה לשמוע אתמול דרך כל שירי האוהדים והמהומה על הפרקט בהיכל טוטו. היא ניפצה את חלונות האולם, עפה כמו טורנדו לרחובות והתפשטה צפונה ודרומה, מזרחה ומערבה. אנשים שהלכו לישון מוקדם בנווה אטי"ב התעוררו בבהלה מההדים שלה, לא הבינו מאין היא הגיעה.
כמעט מדי שנה חוזרת התמונה הזו, של הקהל שפורץ למגרש כדי לחגוג את האליפות (מישהו בכלל יודע אם 19 השניות האחרונות שוחקו?), אבל היה בה משהו מיוחד מתמיד הפעם. זו לא רק העובדה שמדובר באליפות של מועדון פאר ישראלי שצמא לה, ועשה זאת רק פעם אחת בעבר, אלא המיקום. את כל התארים שלה לקחה חולוניה ביד אליהו (היכל מנורה מבטחים בשבילכם): האליפות ב-2008 והגביעים ב-2009 ו-2018. הפעם זה קרה בבית, בהיכל שלה, במקום שאולי לא יוכל להשתוות לעולם לאולם הפחים מבחינת הנוסטלגיה, אבל ניצח את החבר הזקן שלו בכך שאירח משחק אליפות. לא רק שהאוהדים המוטרפים חוו רגע שיישאר איתם בלב, זה גם היה קל"ב. אתה צופה שנה אחר שנה בשחקנים וחולם על ניצחונות כאלה, ואז אותו פרקט סטנדרטי הופך לרחבת ריקודים.
מנקו השואג עשה את שלו. היה לו חלק ענק בזכייה, כמו גם לג'ו רגלנד שנתן אמש תצוגת תכלית, טיירוס מגי, כריס ג'ונסון, מייקל קייזר, ניב משגב, היידן דלטון וכל שותף בסגל ובצוות המקצועי. אבל ישנם שניים שהתרגשתי במיוחד לראות משלימים את המסע הזה.
תרגיל בחיבור
היה מדהים לראות את גיא פניני מניף את הצלחת בגיל 38, ותאמינו לי שזו אליפות הרבה יותר מרגשת עבורו מאשר השלוש הקודמות בהן זכה עם מכבי ת"א. בני הדור שלו כבר פרשו, מקסימום משחקים בשביל הכיף בליגה א' כדי להרחיק כמה שיותר את הרגע בו ייאלצו לתלות את הנעליים. הוא עוד משפיע, מכוון את החברים, מטריף את הקהל (ואת היריבים). לא קל למצוא במהלך הקריירה מקומות בהם החיבור יהיה כ"כ חזק, אבל זה מה שהוא השיג, הן עם חבריו לקבוצה והן עם הקהל החולוני. זה אותו פניני של פעם, אכפתי וחד, ובגלל שלא יוכל להמשיך לנצח, צריך להתחיל לחשוב איך ממציאים אחד חדש.
5 צפייה בגלריה
בגלל שלא יוכל להמשיך לנצח, צריך להתחיל לחשוב איך ממציאים אחד חדש. פניני
(צילום: עוז מועלם)
השני הוא גיא גודס. מוזר שזו האליפות הראשונה שלו כמאמן, כי נראה שהוא תמיד בטופ של המשחק, ואיכשהו היא הגיעה דווקא בעונה בה הקבוצה איתה התחיל ירדה ליגה. ככה הדברים מסתובבים בכדורסל. אורן אהרוני עשה עבודה נפלאה בהרצליה, אבל גודס בא מוכן לכל היתרונות של היריבה ומצא פתרונות שביטלו אותם. רק שיביא עכשיו את כל החבילה הזו למשחקים החשובים של הנבחרת באליפות אירופה ובמוקדמת גביע העולם, כי מגיעה לו הצלחה גם על הקווים הלאומיים.
עכשיו צריך לחשוב על המשכיות. הרצליה עשתה בשכל כשדאגה להאריך את החוזים של כריס באב וקווינטון הוקר, אבל לא יהיה לה קל למצוא מישהו דומיננטי כמו צ'ינאנו אונואקו שיעזוב בוודאות כמעט מלאה, כשברקע המרמור ההולך וגדל של הקבוצה מכך שהיא נאלצת לשחק באולם היובל הקטן. הזכייה בגביע הייתה מרשימה, עכשיו בואו נראה אותם בונים עוד קבוצה כזו.
וחולון? היא תשחרר את הרסן של הפנטזיות ולא תעמוד בדרכן יותר. אליפות ופיינל-פור ליגת האלופות הם הישגים שגורמים לחשוב על המרחק הקטן שדרוש כדי להביא תואר אירופי גדול, על יצירת מועדון שימשוך אליו את הישראלים הבכירים ביותר וזרים יכירו וירצו להגיע אליו. נשמע יומרני? ב-2007, לפני 15 שנה, היה יומרני לחשוב שהקבוצה ששיחקה בליגה השנייה עומדת לפני שתי אליפויות ראשונות בתולדותיה. בראבו, חולון.
