הכדורגל הישראלי משומן מספיק בכסף ציבורי, בין היתר מהטוטו. הבעיה היא שבכל מיני ערים בישראל יש ראשי עיר שאוהבים כדורגל, והם משקיעים כסף ציבורי רב בקבוצות כושלות שלא מזיזות לתושבים. הפועל נוף הגליל היא אחת מהן, ולצערנו היא בליגת העל.
נוף הגליל לא תמלא אצטדיון גם אם החיים שלה תלויים בזה, לאף אחד לא אכפת מהקבוצה העצובה הזאת. בתחילת העונה היה בעולה החדשה איזה חן מסוים, היא שיחקה כדורגל חיובי גם כשהפסידה ועל הקווים היה את ירון הוכנבוים עם הלשון הציורית. לאט-לאט התברר שמדובר בעוד קבוצת עירייה, שמייצגת את כל מה שאנחנו לא אוהבים בכדורגל הישראלי: ניתוק מהקהל המקומי, מחירי כרטיסים גבוהים (מחירים "מיוחדים" לאוהדי הקבוצות הגדולות), ותחושת אפתיות כללית. לאף אחד לא באמת אכפת, חוץ מכמה פקידים בעירייה ועוד כמה בעלי תפקידים בקבוצה, שאף אחד לא שמע עליהם לפני ועכשיו הם חלק אינטגרלי מכל כלי תקשורת ספורטיבי. הם מאוד נהנים מהעניין ומהפרסום, אבל לאף אחד לא אכפת מהקבוצה באמת. לפחות לפי כמות הצופים שמגיעה לאצטדיון.
3 צפייה בגלריה
לאף אחד לא אכפת מהפועל נוף הגליל באמת. לפחות לפי כמות הצופים שמגיעה לאצטדיון
(צילום: גיל נחושתן)
אתמול נוף הגליל חטפה שישייה, כנראה עונש על ההתנהלות השכונתית ורודפת הפרסום. היא כנראה תמשיך להפסיד ולשקוע עד שתרד. אולי זה יקרה העונה, אולי זה יקרה בעונה הבאה. זה לא משנה.
הדבר העצוב הוא שנוף הגליל תופסת בליגה מקום שיכול היה להיות של קבוצה אחרת, שיש לה טיפה יותר אוהדים אמיתיים. הדבר היותר עצוב הוא שאין מה לעשות נגד התופעה. יחד עם קריית שמונה, הפועל חדרה, מכבי פ"ת, ומ.ס אשדוד, זאת כמעט חצי ליגה בלי קהל. ואי אפשר לעצור את זה.
הדבר היחיד שאולי ימנע את זה הוא צמצום הליגה ל-12 ואפילו ל-10 קבוצות. זה יבטיח לדוגמה ארבעה משחקי דרבי תל-אביבי בעונה בלי קשר לתוצאות. אולם יש סיכון גדול שחמש מתוך עשר הקבוצות הללו יהיו קבוצות שחיות מכספי ארנונה, כשאין קהל, אין לחץ ולכן יותר קל להצליח. לכן אני פונה מכאן לראשי הערים: תמצאו בבקשה תחביב שהוא לא כדורגל.
כדורגל לא משחקים בהליכה
לא הרבה השתנה במכבי תל אביב תחת מלאדן קרסטאיץ', זאת עדיין קבוצה יותר אפורה מסתיו באירופה ופחות יצירתית מקשר גרמני גנרי מהניינטיז. לפחות הגישה של השחקנים מעט השתנתה והם למדו שכדורגל לא משחקים בהליכה, וצריך לרוץ מדי פעם ולחטוף כדורים מהיריב. המשחק מול באר שבע היה איום ונורא לצפייה, אך לפחות במדד ה"להיות ראשון לכל כדור", מכבי תל אביב ניצחה. עם הכדורגל נחכה עוד כמה שבועות, כנראה שזה ייקח יותר זמן. כעת למכבי ת"א יש לו"ז קל יחסית עד הדרבי מול הפועל. ארבעה משחקים בהם היא פייבוריטית ברורה ואמורה לקחת 12 מ-12 כמו בימים היפים ולבוא עם מומנטום למשחק מול האדומים. זה המבחן האמיתי של המאמן הסרבי, שעד כה מותיר רושם לא רע, פחות בזכות התוצאות ויותר בזכות העובדה שנראה שהוא לא מתחנף לאף אחד, ואין לו בעיה לספסל את מי שנחשבו עד לא מזמן לכוכבים של הקבוצה.
וכמה עצוב הסיפור של ברנדלי קוואס, שאולי מייצג גם הסיפור של מכבי תל אביב העונה. אין ספק שהקשר ההולנדי עדיף פי כמה ממתן חוזז וגבי קניקובסקי. בעיני רוחם, ראו קברניטי מכבי ת"א כיצד הוא ישלוט בליגה מהאגף כמו טוני ווקאמה, כי את הנתונים יש לו. מה שחסר לו זה הרעב. אם אצל ברק יצחקי קיבל לא מעט הזדמנויות, אצל קרסטאיץ' הוא נמחק לחלוטין. את העדות לכך ניתן היה לראות במשחק אתמול, כשקוואס נכנס כחילוף ביזבוז זמן כמה שניות לפני הסיום, כאחרון שחקני מחלקת הנוער. אולי גם קוואס, כמו שאר השחקנים בסגל, יבין שבכדורגל צריכים לרוץ מדי פעם.
