לפני יותר משנתיים, ביבשת אחרת על משטח דומה נגד אותו יריב, רפאל נדאל זכה בתואר הגראנד סלאם ה-19 שלו. גם אז, בניו יורק, זה קרה אחרי גמר הרואי של חמש מערכות באווירה מחשמלת, שנמשך על פני בערך חמש שעות. גם אז נראה היה שמדובר ברגע מכונן של ספורטאי על-זמני. גם אז נעתקה הנשימה אחרי החבטה האחרונה, בזמן שנדאל מתפוצץ מאושר ומדמעות, בדרך לעוד גביע.
הרבה השתנה בעולם מאז ועד הניצחון מסמר השיער של נדאל על דניל מדבדב היום במלבורן, שהפך אותו לשיאן הזכיות ההיסטורי. הקורונה השתלטה על חיינו עם המסכות, הסגרים והבידודים שהותירו חותם עמוק גם על ענף הטניס. גם נדאל השתנה מאז, לא לטובה. נכון, הוא אמנם זכה שוב ברולאן גארוס כמיטב המסורת, אבל פרש מארבעה טורנירי גראנד סלאם אחרים, והידרדר בדירוג. שוב פעם בעיות בריאותיות לקחו אותו לאחור.
6 צפייה בגלריה
אי אפשר שלא להתרגש, וגם להרגיש צביטה קטנה בלב. נדאל והגביע באוסטרליה
(צילום: gettyimages)
6 צפייה בגלריה
רכבת ההרים הרגשית והמפרכת כל כך שקיבלנו במלבורן שיקפה את סיפור השנתיים האחרונות של רפא
(צילום: gettyimages)
בגיל 35, בעולם שבו נובאק ג'וקוביץ' כובש כל פסגה, דורס כל יריב, סוגר עונה נדירה וגם את הפער בצמרת משני יריביו הנצחיים, מעריצי נדאל התחילו לספור לאחור בסתר ליבם לסיומה של קריירה מפוארת שנראה כאילו הוכרעה על ידי הפציעות ומגבלות הגוף.
אבל הקריירה הזו תסתיים, מזכירה לנו 2022, רק כשנדאל יחליט. וכשנדאל מחליט לנצח ויהי מה, אפילו בטונדה כמו מדבדב לא יכול לעמוד בדרכו.
גם פדרר עושה כבוד לנדאל
יותר חמצן, יותר ניסיון
רכבת ההרים הרגשית והמפרכת כל כך שקיבלנו היום במלבורן שיקפה את סיפור השנתיים האחרונות של רפא: השחקן החבול והמזדקן שסופג חבטה בלחי ימין ואז חבטה כואבת יותר בלחי שמאל, נופל על הברכיים, חוטף עוד בעיטה, כמעט מוכרע, אבל ברגע האחרון עדיין נשאר לעמוד, בשארית כוחותיו. בשלב שבו צריך להתחיל לרוץ כדי להדביק את היריב שברח לו אף אחד כבר לא באמת יודע אם יש לו כוחות נוספים בשביל זה. זה נראה יומרני מדי אפילו בשבילו. אבל נדאל רץ, איכשהו. ואז רץ מהר יותר. בדרך הוא מפגיז שוב פורהנד אימתני, מגוון שוב ושוב עם מכות קצרות חתוכות וקטלניות (דרופ-שוט), מציל עוד ועוד נקודות שבירה. ואז, כשהוא נופל במפתיע רגע לפני קו הסיום, היריב מזהה הזדמנות למתקפה נגדית ומריח דם, נדאל מקדים אותו בפוטו-פיניש, ומנצח.
הרבה לפני הניצחון, היה אפשר לזהות התחלה של ייאוש בעיניו. נדאל של תחילת המשחק נראה כמעט אובד עצות. המערכה השנייה המדהימה שבה הפסיד הייתה נראית חשובה במיוחד להתפתחות הדרמה הזאת. המערכה הרביעית הייתה רגע המפנה האמיתי. מדבדב, שנתן כל מה שיש לו ועוד קצת, סירב להרפות אחיזה. אבל בישורת הסיום, בטנק של נדאל היה קצת יותר חמצן, קצת יותר ניסיון וקצת יותר מאותו חומר קסום שממנו הופכים לאלופים אחרי מרתון בגמר גראנד סלאם.
6 צפייה בגלריה
הוכיח שהוא השחקן הקרוב יותר מכל בני גילו להפוך ליורש העצר של הטניס העולמי. מדבדב
(צילום: gettyimages)
זה לא אומר שמדבדב לא יחזור למעמד הזה. אז נכון, משחק הרשת שלו רחוק מלהיות מושלם, והוא מאבד לפעמים את קור הרוח בשיחות מיותרות עם השופטים. קשה לנהל מלחמת התשה בלתי-נגמרת מהקו האחורי נגד נדאל כשאצטדיון שלם כמעט מגויס למענו (תשאלו את ג'וקוביץ'), באווירה שמזכירה גמר גביע דייויס, עם קהל ספרדי, בין ספרד לרוסיה. אבל מדבדב השתמש בזה כדלק, ונשאר קרוב עד הרגע האחרון. למרות ההפסד והטעם המר שנשאר לו ממנו – ולא ייעלם עוד תקופה - הוא הוכיח שהוא השחקן הקרוב יותר מכל בני גילו להפוך ליורש העצר של הטניס העולמי.
פרק הסיום?
במשך השנים סיפק נדאל אינספור קלאסיקות בגמרים עם קו עלילתי לא מאוד שונה מזה של היום. אבל לניצחון הספציפי הזה, אולי בגלל הזמן הרב שעבר מהזכייה האחרונה ואולי בגלל שנדאל הרגיש בחצי הראשון של המשחק כמו אנדרדוג, היה טעם אחר. במובן מסוים הוא הזכיר קצת את הניצחון של רוג'ר פדרר בגמר אליפות אוסטרליה 2017 על אותו נדאל. בעיקר זו הייתה תזכורת סמלית מאוד לימים רחוקים ומתוקים של אגדת טניס, שעוד נתגעגע אליהם.
שחקנים מהסוג של מדבדב, וגם של סטפנוס ציציפאס ופליקס אוז'ה-אליאסים, מזכירים לנו שיהיה פה טניס נהדר גם אחרי שנדאל, פדרר וג'וקוביץ' יפרשו. אבל אי אפשר שלא להתרגש, וגם להרגיש צביטה קטנה בלב, כשצופים בנדאל מניף ידיים לאוויר וסופג עוד קצת מאהבת הקהל אחרי עוד תואר. זכינו, פשוט זכינו, לחזות באחד מסיפורי הספורט הכי יפים שנכתבו, בכל ענף שהוא. הלוואי שזה לא היה פרק הסיום. אבל אם כן, איזה מזל שהוא נכתב בדיוק ככה.
