ההפסד להפועל באר שבע השאיר לבית״ר ירושלים טעם רע, אבל התגובה המאופקת של ארווין קומאן מבורכת בעיני, שכן זה לא הזמן לשבור את הכלים – לא מצד אוראל דגני, וגם לא מצד האוהדים.
בית״ר צריכה עכשיו בעיקר שקט ושפיות. בהתחשב בפערי הרמות נדמה שההפסד היה בלתי נמנע, ובהתחשב בנסיבות, בחסרון המספרי וההתפרקות בסיום, בית״ר באמת יצאה יחסית בזול, כי אחרי מחזור אחד בלבד, עוד אפשר לארגן את הכל מחדש, ולקבל את הפצועים בחזרה. ותודה לפגרה שבאה הכי בזמן שבעולם.
לטעמי, זה לא היה הפסד של טעויות שיפוט, כושר לקוי או יכולת חלשה, זה היה הפסד של נאיביות מושרשת, חוסר משמעת ומנטליות לקויה.
1. נתחיל עם המנטליות של בית״ר שלא מספיק חזקה. זה לא חדש, וזה דבר שבקבוצה צריכה לתת עליו את הדגש. עדיין אין לה אופי וביטחון בעצמה - זה בא לידי ביטוי ברבע השעה הראשונה, בה בית״ר צפתה בהלם באורחים מהדרום מניעים כדור בשבלוניות.
2. הנאיביות היא זו שגרמה לשער הראשון - קחו דוגמה פשוטה שממחישה את ההבדל.
כמה דקות לפני הכדור הנייח היעיל, המתוכנן והמדויק של באר שבע, שהרים רמזי ספורי (רואה בית״ר ונהיה יניב קטן), המארחת זכתה גם היא בכדור קרן משומקום, אבל במקום לנצל את המיני הזדמנות שנפלה בחלקה, לשלוח את המרים הטוב ביותר לפינה ואת מיטב הנוגחים לרחבה, השחקנים של קומאן ביצעו ״תרגיל קרן״ שהחזיר את הכדור עד ניצן ומשם בחזרה לבאר שבע.
3. חוסר המשמעת. הרפיון במשמעת לקראת סוף המשחק, אובדן העשתונות לאחר ההחלטה הגבולית של לירן ליאני לשרוק לפנדל, וההשתוללות חסרת הרסן של דגני, אסור שיעברו לסדר היום - וההשלכות שלהם, מעבר להרחקה שתפגע בבית״ר, ברורות. דגני הוא מודל לחיקוי עבור נערים רבים, אסור לו להפקיר ככה את בית״ר.
עם כל הניסיון שלו בליגה וגם בנבחרת, ועם האחריות הגדולה שיש לו כאיש הבכיר בהגנה, מצפים ממנו ליותר. אם ככה מתנהג המנהיג ההגנתי והמנוסה שלך, איך אפשר לבוא בטענות לירדן שועה, שרואה כי טוב ועושה כל מאמץ לקבל אדום בעצמו עם שתי עבירות מסוכנות ומיותרות על ויטור.
מקצועית, יש הרבה דברים טובים לקחת מהמשחק הזה, בעיקר מ־60 הדקות הראשונות.
ג׳אסי נראה מעורב, יוזם ומשתדל, אבל עדיין חלוד. ניב זריהן היה מהטובים בבית״ר, החזיק בכדור, שיחרר יפה במתפרצות לקשרים שמיעטו להצטרף מאחור, נלחם, אבל לא שיחרר בעיטה בזמן.
מתיאוסיניו החליט להתעורר, והפגין ניצוצות של כדורגל. אבל זה עדיין היה מעט מדי, לאט מדי וחלש מדי. והחלק האחורי עשה את שלו - עד המופע של שכטר.
איתמר ניצן רק הולך ומשתבח עם הזמן, ומילה טובה מגיעה גם לקריאף ששיחק עם הרבה ביטחון.
המגן הימני הרמן נראה כמו חיזוק נהדר לעתיד, ותמיר עדי כבר משחק כמו שחקן אחראי ותיק.
עכשיו הזמן לנוח, להחזיר את הפצועים לכושר ולנסות לייצב את השורות - יש בסיס טוב לבית״ר ואני מנסה להישאר אופטימי. זה לא קל.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
