מכל-כך הרבה בחינות מכבי ת"א לא הייתה אמורה לנצח את המשחק הראשון בסדרת רבע גמר היורוליג מול פנאתינייקוס.
סטטיסטית, מכבי לא מנצחת קבוצות באמת טובות אם הן קולעות מולה יותר מ-80 נקודות. זה יכול לקרות במשחק פתוח מול כל מיני אלבה ברלין ודומותיה, אבל לא נגד קבוצה ששומרת חזק ואגרסיבי כמו פנאתינייקוס. וצריך להחמיא ליוונים: בתחילת העונה זאת הייתה קבוצה מלאת כישרון אבל מאוד אנמית בהגנה. עכשיו זאת כבר קבוצת הגנה מצוינת. ובכל זאת, מכבי הצליחה לספוג 87 נקודות ,50 מתוכן במחצית הראשונה, ועדיין לנצח את המשחק.
4 צפייה בגלריה
רק המשחק הראשון בסדרה. שחקני מכבי ת"א חוגגים באואקה
(צילום: Andreas Papakonstantinou / Tourette Photography)
גם מבחינה מקצועית, יש כל מיני סיבות מדוע מכבי הייתה אמורה להפסיד. ראשית, היא נכשלה לגמרי בהגנה על הצבע, בעיקר מול מתיאס לסור. מכבי לא קבוצה גבוהה, פעמים רבות היא נחותה פיזית מתחת לסל לעומת יריבותיה, אבל במשחקים שבהם היא ניצחה בעת האחרונה ההגנה הקבוצתית שלה חיפתה על כך מצוין. העזרות בצבע הגיעו בזמן ובמקום הנכון, הלחץ על הגארדים היריבים מנע מסירות קלות לגבוהים. הפעם קוסטאס סלוקאס הפעיל את לסור פעם אחר פעם והוא חגג במשך דקות ארוכות. זה שחקן שאי אפשר לעצור באחד על אחד, והעזרות לא באו בזמן. כדי לנצח בסדרה מכבי תצטרך לשפר את האספקט הזה.
מכבי גם כשלה בניסיון לעצור את קנדריק נאן במחצית הראשונה, ואף ספגה שלשות ממריוס גריגוניס - שורה של מפתחות לניצחון שהיא לא עמדה בהם. נוסיף לכך את זה שפנאתינייקוס הובילה בהפרש לא קטן במשך דקות ארוכות, שהיא עצרה מצוין את ווייד בולדווין במחצית הראשונה, ואת הפציעה שלו ברבע הרביעי - וכל העובדות האלה הופכות את הניצחון של מכבי לעוד יותר מיוחד - לא שניצחון חוץ במשחק הראשון בסדרת הצלבה מול קבוצה שמדורגת גבוה יותר ממך אינו מיוחד בכל מקרה.
התגובות של שחקני מכבי ת"א אחרי הניצחון הגדול
(באדיבות ONE)
בידוד והרכבה
אז מה היה שם בדיוק? הרבע הראשון הסתיים ביתרון נקודה למכבי. היה שם כדורסל התקפי מצוין מצד שתי הקבוצות, והגנות סבירות בלבד. ברבע השני היוונים שיחקו פעם אחר פעם פנימה על לסור, שאחרי פיק-אנד-רול נשאר מול גארד. העזרות, כאמור, לא הגיעו בזמן, היוונים ברחו. עודד קטש לקח הימור, הכניס את ג'ון דיברתולומאו והעביר את בונזי קולסון לעמדה מספר 4. זה לא עבד. לוקה וילדוזה הגיב במטווח שלשות, היוונים עלו להפרש דו-ספרתי. קטש חזר לחמישייה גבוהה, ההגנה התייצבה, ואז קרה הדבר המשמעותי ביותר במחצית: מכבי סוף-סוף בודדה את בונזי קולסון עם הגב לסל ונאן עשה עליו את העבירה השלישית שלו. למה נאן היה במגרש לקראת סיום המחצית שם שתי עבירות? אולי כאן מתחיל ההסבר איך מכבי ניצחה למרות כל הבעיות שהזכרתי קודם.
בעוד שקטש ניהל את המשחק בסך הכל בצורה הגיונית, וגם כשעשה ניסויים שלא הצליחו הייתה להם סיבה והוא ידע לצאת מהם בנזק מועט, חלק מההחלטות של ארגין עתמאן היו פשוט גרועות ונראו כאילו הוא מנסה להראות שהוא יותר חכם מכולם. להחזיר למגרש את הכוכב שלך כמה דקות לסיום המחצית עם שתי עבירות - זה דבר שלא עושים בשום ליגה. לכאורה, קטש עמד במשחק מול דילמה דומה. לורנזו בראון ביצע את העבירה השלישית שלו מיד עם תחילת המחצית השנייה - ונשאר במגרש. אבל זה ממש לא דומה. הוצאתו של שחקן אחרי שתי דקות משחק, כשהוא כבר התקרר בחוץ במהלך הפסקת המחצית, עלולה להוציא אותו מהקצב באופן בלתי הפיך. זה נכון בעיקר כשמדובר בבראון, שבחודשים האחרונים שאלת הביטחון העצמי שלו היא כבר נושא לדיון. פעם נוספת קטש בחר לשלוח לו מסר - אני סומך עליך, וקיבל תמורה עצומה. אבל אין דין העיתוי של זה והעיתוי של זה, וגם לא האופי הנמהר של נאן שגרם לו לבצע עוד עבירה טיפשית לעומת האופי המאופק של בראון. נכון, כל התיאוריה הזאת הייתה קורסת אם בראון היה עושה עוד עבירה מהירה. אבל הוא לא עשה, ודווקא אלה היו הדקות שבהן הוא הלך והשתפר. נאן, לעומת, זאת, שלט במשחק באופן מוחלט עד העבירה השלישית, ונעלם מהמשחק אחריה.
4 צפייה בגלריה
ניהל את המשחק בסך הכל בצורה הגיונית. קטש
(צילום: Panagiotis Moschandreou/Euroleague Basketball via Getty Images)
והיה גם עניין איוש העמדות 4 ו-5 שאותו קטש ניהל כל כך הרבה יותר טוב למרות שליוונים יש בהן יתרון תיאורטי. עתמאן שחק את לסור עד דק. נכון, מכבי לא ממש מצאה דרך אפקטיבית לעצור אותו (ולחשוב שפעם הוא היה שייך לקבוצה, וכמה מעט הזדמנויות הוא קיבל), אבל באמת שלא הייתה כל סיבה שהוא יבלה על המגרש 34 דקות. במקביל, אלכסנדר בלצ'רובסקי בכלל לא שותף, שחקן נהדר, גבוה וטכני שהיה יכול לעשות הרבה צרות לצהובים. גם קוסטאס אנדטוקומבו קיבל מספר דקות זעום, רק ארבע. נכון, הוא צבר במהלכן שתי עבירות, אבל מדובר בשחקן שהאתלטיות שלו עשתה העונה המון צרות למכבי בשני צידי המגרש. איך מוותרים על כזה כלי? וגם אם שניהם הרבה פחות טובים מלסור, חלוקת הדקות הזאת הביאה לכך שהוא כבר לא עמד על הרגליים בדקות ההכרעה. זה נתן את האפשרות למכבי לעשות את הבריחה שלה ברבע האחרון, למרות שבולדווין לא היה ברשותה. ג'וש ניבו, להבדיל, שיחק 23 דקות והיה רענן.
עתמאן תרם לריצה הזאת גם בכך שאייש בעמדה מספר 4 את חואנצ'ו הרננגומז בדקות ההכרעה. קוסטאס מיטוגלו פתח את המשחק מצוין. הגובה שלו, לצד הכוח של לסור, זה שילוב שהקשה על מכבי. הוא גם קלע שלשות מצוין, מה שמנע הבאת עזרה על לסור. משום מה, בדקות הסיום הוא לא היה במגרש. עתמאן העדיף את הרננגומז, מכבי נתנה לו לזרוק מבחוץ בחופשיות והוא החטיא בלי הרף. זו דוגמה כואבת לשחקנים שפעם היו ממש טובים ולא מבינים מיהו האני האמיתי הנוכחי שלהם, ומה מגבלותיו. אם הוא היה מוסר במקום לזרוק, היוונים היו מנצחים.
4 צפייה בגלריה
עשה את העבודה בריבאונד ההתקפה. ניבו
(צילום: Panagiotis Moschandreou/Euroleague Basketball via Getty Images)
קטש, לעומת זאת, בדק כל שילוב אפשרי שכלל את ניבו, ריברו, כהן, סורקין, ווב וקולסון בשתי עמדות הפנים. חלק מהשילובים עבדו יותר טוב, חלק פחות, היו כאלה שלא הצליחו בהתחלה אבל דווקא כן הועילו אחר כך. אבל הכול נועד להביא את מכבי לדקות ההכרעה כשניבו רענן ולסור גמור. גם סלוקאס, אגב, קיבל המון דקות יחסית לגילו. הוא היה ענק, אבל אולי עוד כמה דקות מהספסל של וילדוזה המצוין היו מביאות אותו רענן יותר לדקה האחרונה, בה עשה טעות איומה שעלתה לפנאתינייקוס במשחק.
עולמו של ווייד
והייתה גם הצטיינות של שחקנים כבודדים, לא רק כחלק מקולקטיב. קולסון קיבל סוף-סוף כמות כדורים סבירה בלואו פוסט כדי שיוכל "ללכת לעבוד". כבר כתבתי פה כמה פעמים שקולסון הוא נשק לא מנוצל, בעיקר היכולת שלו לשחק עם הגב לסל. הפעם הייתה הוראה לנצל את היתרון הפיזי שלו על גריגוניס, והוא החזיר בגדול; בראון היה נהדר במחצית השנייה, ובעיקר הפגין חוסן מנטלי אחרי שבולדווין נפצע; ניבו עשה את העבודה בריבאונד ההתקפה, וגם קלע שתי קליעות עונשין מכריעות שלוש שניות לסיום – דבר גדול למי שאינו קלעי טבעי ועמידה מעוררת הערצה בלחץ; תמיר בלאט החטיא כמה זריקות אבל רובן היו כאלה שצריך לקחת. ככה זה בכדורסל. יום אחד הולך, יום אחר לא. מצד שני, הוא שיחק מצוין בהגנה מול שחקנים גדולים ופיזיים ממנו בהרבה, וזה ראוי להמון הערכה, וגם הפעיל נהדר את הגבוהים, כהרגלו; כהן פתח מצוין והיה הקלע הבולט של מכבי במחצית הראשונה; קליבלנד שמר חזק וטוב ויצר כמה שינויים במומנטום של המשחק; ריברו היה שקט ויעיל, כמו תמיד לאחרונה; ג'יימס ווב, לצד החטאות מסמרות שיער, עשה גם פעולות יפות; ובולדווין, גם בדקות שבהן נשמר מעולה והתקשה לייצר נקודות, מסר אסיסטים ותרם המון.
4 צפייה בגלריה
אם בולדווין לא יהיה לגמרי כשיר, הסיכויים של מכבי לנצח בסדרה יפחתו באופן משמעותי
(צילום: Andreas Papakonstantinou / Tourette Photography)
זה היה ניצחון מרשים, זה היה ניצחון יוקרתי - אבל הוא לא אומר כלום. ראשית, גם את מונאקו מכבי ניצחה במשחק הראשון ואז הפסידה בסדרה. שנית, בין משחק למשחק כל מאמן עושה שיעורי בית, וסביר שעתמאן יביא למשחק הבא דברים חדשים. ומעבר לכל, פציעה בשריר הירך האחורי היא דבר מאוד בעייתי. גם אם זו מתיחה, בלי מנוחה של כמה שבועות היא עלולה להפוך לקרע. אם בולדווין לא יהיה לגמרי כשיר, הסיכויים של מכבי לנצח בסדרה יפחתו באופן משמעותי. צריך להתפלל שזה לא משהו חמור. אלה בדיוק הדברים שיכולים להרוס עונה שלמה.
פורסם לראשונה: 06:00, 24.04.24
