יש הרבה סיבות לירידה ביכולת של מכבי חיפה. חסרונם של המגינים הזרים, שהיו פצועים תקופה לא קצרה; העזיבה של נטע לביא, והעובדה שלא שיחק הרבה עוד קודם לכן; פרנצדי פיירו לא פוגע כבר הרבה זמן, ברק בכר לא מוצא פתרונות – אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל מעל הכל צריך להסתכל על השחקנים היצירתיים שלה – אלו שהיו עד לא מזמן נקודת החוזק העיקרית שלה.
מכבי חיפה זכתה באליפות והצליחה להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות באמצעות עבודה טקטית נכונה, הגנה טובה ועוד, אבל מי שמשפיעים יותר מכל על הצורה בה קבוצת כדורגל נראית על הדשא הם השחקנים המובילים, הטכניים, שפורחים כשלקבוצה הולך, אבל גם מספקים את המהלך המנצח בימים פחות טובים. לחיפה הייתה שלישיה בולטת שכזו – עומר אצילי, צ'ארון שרי ודולב חזיזה. ועכשיו שלושתם בירידה גדולה.
שמונה משחקי ליגה היו למכבי חיפה מאז החזרה מפגרת המונדיאל. היא ניצחה בחמשת הראשונים, אבל גם אז היכולת לא הייתה מזהירה. בשלושת המשחקים האחרונים, מול מכבי ת"א, בני־ריינה והפועל חדרה, היא כבר איבדה נקודות, ויותר מכך, הבקיעה בכל שלושת המשחקים יחד רק שער אחד – שלשום – וגם הוא מכדור קרן. כלומר, שלושה משחקים ללא שער שדה. ובכלל, בכל שמונת משחקי הפוסט־פגרה הבקיעה חיפה 12 שערים, רק ארבעה מתוכם לא במצב נייח. נדיר מאוד אצל האלופה, נדיר מאוד אצל בכר. משהו לא מתקתק, והוא קודם כל קשור לשחקנים היצירתיים.
כבר לא באנקר
ההבדל המשמעותי ביותר בין החלק הראשון של העונה לתקופה האחרונה מתבטא אצל אצילי. אחת הסיבות לכך היא המספרים הגבוהים שהיו לקשר ההתקפי מהרגע הראשון של העונה. בשלב מסוים אצילי היה גם מלך שערי הליגה וגם מלך הבישולים שלה, אבל הוא איבד את הפסגה בשתי הקטגוריות. אז נכון, הוא הרשית שלוש פעמים בשבועות האחרונים, אך שתיים מהן היו בפנדלים.
מבחן העין מראה בדיוק את אותו דבר. אצילי מתקשה לעבור את השומר שלו ונראה מתוסכל בחלקים גדולים של המשחקים. בכר רואה זאת ומחליף אותו כמעט בכל משחק לאחרונה, לא נותן לו להשלים 90 דקות, דבר שנחשב נדיר בזמנים אחרים. לפחות לפי הפנים של אצילי ותנועות הגוף, נדמה שהחילופים האלה מגבירים עוד יותר את התסכול שלו.
חתום על הנפילה
שרי אף פעם לא היה עקבי במספרים כמו אצילי, אבל רבים יסכימו שהוא השחקן החשוב ביותר בקבוצה. הקשר דווקא כבש ובישל בשלבים מוקדמים של העונה, בעוד שבעבר לקח לו זמן להיכנס לעניינים, אך גם אצלו נראה שמשהו כבוי. אולי זה קשור להארכת החוזה, אבל כלל לא בטוח, כיוון שהירידה החלה עוד לפני שחתם על החוזה החדש. לשרי יש שער אחד מאז הפגרה, מול מכבי נתניה, וגם הוא בזכות הסטת כדור משחקן יריב.
האחרון, ואולי הסיפור המרכזי, הוא חזיזה, והאמת היא שאצלו צריך להסתכל על הדברים מעט אחרת. לחזיזה אין ירידה בתרומה במשחקי הליגה, אבל לא מסיבה טובה אלא מאחר שמתחילת העונה הוא לא מספיק טוב בליגה. לזכות חזיזה צריך לומר שהוא נלחם בכל משחק, לא מסתגר, לא בורח מהכדור וגם לא מעבודה קשה, אבל ישנה מציאות ברורה – הוא לא כבש אפילו לא שער אחד העונה. וכמה בישולים יש לו? גם פה המספר הוא אפס.
אז למה גם אצל חזיזה יש תחושה של ירידה? כיוון שבליגת האלופות הוא היה אחד השחקנים המשמעותיים של מכבי חיפה, יש שיגידו השחקן הכי טוב שלה במוקדמות. הוא נפצע, חזר לפני מספר שבועות, ועכשיו – כשאין אירופה – מרגישים את החלודה.
הצהרת כוונות
מי שיחסית מתפקד בחלק ההתקפי הוא דין דוד, אבל התפקיד שלו שונה. לכן, ההחתמה של דיא סבע, שערך שלשום הופעת בכורה, היא לא רק משמעותית אלא אפילו קריטית. סבע עשה כמה דברים יפים מיד כשעלה מהספסל מול חדרה, והוא יכול לשחק בשלושה תפקידים – באגף ימין, חלוץ ומאחורי החלוץ.
כך יוכל בכר גם לוותר לפעמים על אצילי או שרי אם הם לא בכושר טוב. ואולי, לא בטוח, ההגעה של סבע תרים גם את השחקנים האחרים, אלה שנאבקים איתו על מקום.
חיפה זקוקה לתחייה מחודשת של הכלים החזקים ביותר שיש לה, ואולי זה יקרה מחר (19.30) בסמי עופר מול קריית־שמונה.
