צפו בראיון עם ניקול רובנוביץ' וסטניסלב מזניצין
"מהרגע הראשון שראיתי אותו נכנס לאולם אמרתי 'אוי, אוי, אוי אלוהים ישמור', האיש הזה הולך להיות האבא של הילדים שלי". ככה, בכנות מחויכת, מספרת מרימת המשקולות הישראלית ניקול רובנוביץ' על הפעם הראשונה שבה פגשה את סטניסלב מזניצין, מרים משקולות רוסי שנחשב לכישרון עולה ובמקרה עבר במתחם שבו התאמנה.
והנה עוד פרט חשוב: זה היה בקיץ 2016, ניקול הייתה רק בת 17, ספורטאית צעירה בארץ זרה שהגיעה למחנה אימונים ליד מוסקבה ונתקלת בבחור ששומט לה את הלסת. "עוד לא הספקתי בכלל להתאהב, אבל רק ראיתי אותו, הבנתי מי הוא, מה הערכים שלו, איזה כבוד יש לו".
ניקול: "אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. הוא נכנס לאולם והוא הולך לו ולא מביט ימינה ושמאלה. מהרגע הראשון אמרתי 'אוי, אוי, אוי אלוהים ישמור', האיש הזה הולך להיות האבא של הילדים שלי"
דילוג מהיר לסתיו 2021: השניים נשואים כבר חמישה חודשים, רובנוביץ' (23) ממשיכה להתאמן במרץ ומתכוונת לייצג את ישראל באולימפיאדה הבאה, ומי שמאמן אותה הוא בן זוגה מזניצין (25), שהיגר לישראל ומקווה גם הוא להגיע עם מדי הכחול-לבן לפריז 2024. סיפור אהבה שמוכיח שהרומנטיקה לא מתה, היא רק זקוקה לכמה משקולות וצעירה עם חוצפה ישראלית.
"הוא ביישן, ניגשתי ראשונה"
כשהזוג הצעיר משחזר בראיון משותף את רגע ההיכרות, אי אפשר לטעות בשאלה איזה צד לקח את היוזמה. מזניצין: "בפעם הראשונה שהנבחרת הגיעה לאימון אמרתי לעצמי 'איך מדינה כל כך קטנה כמו ישראל מגיעה לפה', אבל הייתי מרוכז באימון ולא ממש הבחנתי בהן מתאמנות...".
רובנוביץ' קוטעת אותו ומסבירה בלהט: "אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. הוא נכנס לאולם והוא הולך לו ולא מביט ימינה ושמאלה. אנחנו מבחינתנו בנבחרת בוחנות אותו, כי ידענו מי הוא ומה הוא. פשוט כי עשינו תחקיר מי יהיה באולם".
5 צפייה בגלריה
"לא הבנתי איך מדינה קטנה כמו ישראל הגיעה לפה". מזניצין עם רובנוביץ'
(צילום: עוז מועלם)
"הגעתי עם חולצה מאוד יפה", נזכר מזניצין, בעברית בסיסית שהספיק ללמוד. "באתי למחנה אימונים והתעקשתי לשמור על קשר. ניקול הייתה ללא מאמן ואפילו המלצתי לה לפרוש. היא אמרה שהיא לא מוותרת ויכולה להיות אלופת אירופה, אלופת עולם ולשבור שיאים. רציתי לעזור לה. לא ידעתי שזה יסתיים בחתונה".
ניקול, את עשית את המהלך הראשון?
"המאמן שלו היה מאוד מפחיד, אבל למרות זאת אני ניגשתי ראשונה, כי סטניסלב מאוד ביישן, אז לא הייתה לי ברירה".
איך שמרתם על קשר מרחוק?
ניקול: "זה היה מאוד מפחיד וקשה. הייתי עוד בבית ספר ואחר כך בצבא, וגם הוא ספורטאי סגור במחנה אימונים שנה שלמה. עושים את זה עם טלפונים ודילוגים ממקום למקום".
סטניסלב: "היינו מדברים כל הזמן, כמה פעמים ביום. נכון, זה קשה, אבל רצינו את זה ועשינו הכל כדי שהקשר הזה יעבוד. הצלחנו להיפגש במחנות אימונים, עשינו תוכניות איך נצליח להיפגש. בתחרות נפגשנו רק פעם אחת אחרי ארבע שנים".
"לא מחכה, אני תוקפת"
עם מציאות מורכבת של קורונה, רחוקים אלפי קילומטרים זה מזו ועם לו"ז משתנה של ספורטאים צעירים, השניים הצליחו איכשהו לשמור את האהבה בוערת, ואז החליטה ניקול לעשות שיחת וידיאו שבה הציעה מפורשת: בוא נתחתן. סטניסלב השיב בחיוב ובחודש מאי הם ערכו טקס נישואים צנוע ברוסיה. לפני שלושה חודשים הבעל הטרי ארז מזוודות ועבר להתגורר עם אשתו בישראל.
ניקול: "רצינו את זה מזמן, אבל לא הייתה לנו הזדמנות בגלל מסמכים, לוחות זמנים, וגם בגלל שעוד היינו ממש צעירים וזה היה מפחיד. הוא ידע שהוא רוצה להציע לי נישואים, אבל הוא חשש. רצה שנכיר אחד את השנייה יותר, ולראות איך זה יעבוד בעתיד. הוא גם חשש שאני אגיד לא, גברים מפחדים להיות דחויים.
"זאת היתה החלטה לא פשוטה, חשבתי על זה המון, ואז צלצלתי אליו בשיחת וידיאו, אמרתי לו: 'בוא סוף-סוף נתחתן ותהיה לנו אפשרות להיות ביחד ולהשיג את כל מה שאנחנו רוצים'. הוא ישר אמר כן, בלי לחשוב".
לקחת יוזמה.
"אני מאוד דומיננטית. אם אני יודעת משהו שאני רוצה, אני לא מחכה, אני תוקפת, בדיוק כמו שאני עושה בתחרויות".
סטניסלב: "אני כמובן הסכמתי ישר, כי אני אוהב אותה".
סטניסלב: "יש ריבים, בטח. זה לא קל. מצד אחד יש את החיים שאני ישן עם ניקול ומצד שני אני המאמן שלה ואני צריך לשמור על איזון, שלא תזרוק אותי בלילה לישון על הספה"
מלחיץ להתחתן בגיל כל כך צעיר?
ניקול: "זה מאוד מפחיד. לבשתי את השמלה, עשיתי איפור, הסתכלתי על עצמי במראה ונבהלתי. הייתי לבד ולא ידעתי איך להגיב".
סטניסלב: "גם מבחינתי זה היה מפחיד והתנסות מעניינת. אנחנו מתנהגים כמו מבוגרים. אין לנו זמן, רוצים לחיות ביחד ולפתח את האישיות והקריירה הספורטיבית שלנו ביחד. אמרתי לניקול: לא משנה איפה את, אני ואת רוצים להיות ביחד לתמיד".
התחילה בג'ודו, הוא בטאקוונדו
רובנוביץ' נולדה וגדלה בבאר-שבע להורים יקטרינה ודוד. אמה רצתה שתלמד בלט, אבל ניקול הקטנה אהבה לשחק כדורגל בשכונה ולעשות איפונים בחוג ג'ודו. לעולם הרמת משקולות הגיעה לראשונה רק בגיל 16, כשביקרה בחדר כושר בקאנטרי בנוף-הגליל לשם עברה המשפחה. מאותו רגע החל לבעור בה החלום האולימפי.
מזניצין נולד ברוסיה בעיר רוסטוב. כשהיה בן עשר התחיל להתאמן בהרמת משקולות. מי שדחף אותו היה אביו, שגם שימש כמאמן. במקביל היה בבית ספר למוזיקה ("הוא מוזיקאי מטורף, יש לו כישרון", מפרגנת ניקול) והתאמן בטאקוונדו: "לא נראיתי ספורטאי, אבל מהר מאוד נכנסתי לזה והשתתפתי בתחרויות אזוריות".
בגיל 16 כבר זכה באליפות רוסיה ("זה היה רעש גדול מאוד, כשבחור צעיר ממקום קטן זוכה בתואר"), ומשם הדרך לנבחרת הלאומית הייתה קצרה. מאז זכה חמש פעמים באליפות רוסיה, וב-2019 הוכתר לסגן אלוף אירופה עד גיל 23.
כשביקש לעבור לישראל בעקבות אהובתו נתקל מזניצין בלא מעט קשיים, מאחר שהוא מגיע ממדינה אדומה. בזכות העזרה של משרד הספורט, הוועד האולימפי וראשי האיגוד הוא הצליח להיכנס לישראל ומאז השניים חיים ביקנעם. את אימוני המשקולות הם עורכים במכון וינגייט ובהרצליה.
למרות כל הקשיים, העבודה המשותפת עם מאמנה ובן זוגה הובילה לפני שבועיים את רובנוביץ' לאחד ההישגים המרשימים בענף: מדליית זהב באליפות אירופה עד גיל 23. בימים אלו היא מתכוננת לאליפות העולם. מה שמטריד אותה היא העובדה שבעלה חי בישראל באשרת שהייה זמנית, וממתין עדיין לסיום ההליכים כדי להתחיל לייצג את ישראל כספורטאי.
סטניסלב: "משרד הפנים עושה את העבודה שלו. זה אולי תהליך ארוך, אבל צריך להבין שספורטאים שמגיעים עם תיק כמו שלי, אולי צריך לקצר את תהליך קבלת מעמד תושב ארעי - כדי שאתחיל לייצג את ישראל. אני מאוד אוהב את המדינה, מהיום הראשון שהגעתי לפה אמרתי 'וואו'. אני רוצה לחיות ליד ניקול ולעשות הכל לעזור אחד לשנייה".
יש ריבים באימונים?
"בטח, זה לא קל. מצד אחד יש את החיים שאני ישן עם ניקול ומצד שני אני המאמן שלה ואני צריך לשמור על איזון, שלא תזרוק אותי בלילה לישון על הספה. אנחנו לוקחים סיכונים וחוקרים הכל, כדי שהסיפור יצליח ויהיה הכי טוב. אנחנו מצליחים לאזן אחד את השני".
עכשיו הפנים לאולימפיאדה בפריז?
"המטרה זה לא רק להגיע לאולימפיאדה, המטרה צריכה להיות לזכות במדליה. אני לא מתאמן בשביל להיות בטופ, רק לעלות על הפודיום. ככה חינכו אותי וזו המטרה שאני שם לעצמי ולספורטאים שלי, אחרת אי אפשר לצמוח".
מה אפשר לאחל לכם?
"שנינו רוצים להגיע לאולימפיאדה ביחד, להצליח שם ולהביא מדליה. יש עוד מטרה לפתח כאן את הענף, לפתוח עוד מקומות לאימון ולהדריך מאמנים, כי הרמת משקולות זה הבסיס לכל ענף אולימפי. וכמובן לחיות יחד חיים מאושרים".
פורסם לראשונה: 08:43, 27.10.21
