כמה קשה להיות מושלם, יש אפילו כאלה שיגידו שאין דבר כזה מושלם. זה נכון בכל תחום, בכל מקצוע, ביום יום כשהולכים לעבודה. מנצ'סטר סיטי לא ניצחה בכל המשחקים שלה העונה, היא גם לא זכתה בגביע הליגה, אבל טרבל זה הדבר הכי מושלם שיש בכדורגל. פפ גווארדיולה השיג אותו פעמיים. שלמות עם שתי קבוצות שונות.
בחודש ינואר, קצת אחרי המונדיאל, פפ העביר ביקורת על המנטליות של הקבוצה שלו. היא לא הייתה מספיק חזקה לדעתו, והמאמן אמר זאת בפומבי. מאז הספיקה מנצ'סטר סיטי להדיח שתיים מהקבוצות הכי גדולות בהיסטוריה של המשחק, באיירן מינכן וריאל מדריד. היא ניצחה בגמר הגביע האנגלי את מנצ'סטר יונייטד. היא ניצחה גם את ארסנל בליגה, השתלטה על המקום הראשון ולא מעדה עד שהבטיחה אליפות. כמה קשה להיות מושלם. ערב אחר ערב בלי ליפול.
הגמר הזה לא היה סמל לעונה השלמה של סיטי אלא אם כבר לזו של גווארדיולה. הספרדי המשיך ללמד את העולם איך אפשר לשחק כדורגל בכל מיני דרכים. נכון, זה היה יכול להיגמר אחרת, אינטר החמיצה, אבל יש בזה משהו שמתאים מאוד לעונה שעברה על סיטי. תמיד אמרו על גווארדיולה שזה לא משנה כמה הכדורגל שלו דומיננטי, אם הוא לא מביא בסוף את ליגת האלופות. אז הנה, הוא הביא ליגת האלופות בכדורגל אחר בגמר.
ועדיין, ההברקה הטקטית של גווארדיולה העונה באה לידי ביטוי בצורה הכי טובה במשחק האחרון. אינטר שיחקה מצוין, סימונה אינזאגי התכונן מעולה, אבל אם היה שחקן שאינטר לא הצליחה להתמודד איתו כמו שצריך זה ג'ון סטונס, זה שהתחיל את העונה כבלם שצריך לעצור שחקני יריב והפך לדריבליסט יוצר בחלק הקדמי של המגרש. אף מאמן אחר לא היה יכול לביים סרט כזה, אפילו לא לחשוב על כתיבת תסריט כזה. סטונס החזיר לפפ בענק.
אינזאגי עבד נכון, הוא הגיב, ניסה לשלוח את אלסנדרו בסטוני להיצמד לסטונס כשהאנגלי עלה לעמדה גבוהה. כשהמהלך לא עבד מספיק טוב הוא הורה להקאן צ'להאנולו להיות זה שנמצא צמוד לבלם שהפך לקשר. לא עזר. סטונס סיים את המשחק עם 6 דריבלים מוצלחים במאה אחוזי הצלחה, יותר מכל שחקני אינטר יחד. השחקן האחרון שרשם כמות דריבלים מוצלחת שכזו בגמר צ'מפיונס היה לאו מסי, מול יובנטוס בגמר 2015. לא סתם מכנים אותו "בקנבאואר מבארנסלי".
השחקנים האחוריים של סיטי, לא רק סטונס, היו הטובים ביותר שלה. אדרסון רשם הצלות אדירות, אקנג'י חילק את המסירה החשובה בשער הניצחון, רובן דיאש היה מדהים, לקח כל מאבק ואם היה נבחר לשחקן המצטיין לא היה צריך להרים גבה על כך. מי שבפועל נבחר למצטיין הגמר היה רודרי, כיוון שהוא זה שהבקיע את שער הניצחון, אבל רודרי עצמו אמר בסיום ששיחק רע. בכל מקרה, מהירות התגובה שלו בשער הביאה את הגביע. דימרקו ובארלה שהיו קרובים ממנו לכדור לא הגיבו כמוהו.
הגביע הזה הולך לסיטי למרות שארלינג הולאנד לא היה טוב בגמר. הוא החמיץ פעם אחת במחצית הראשונה והיה צריך למסור טוב יותר במצבים לא רעים במחצית השנייה. והגביע הזה הולך לסיטי למרות שכמעט כל המשחק הייתה ללא קווין דה בריינה, שנפצע בפעם השנייה במשחק גמר. פפ לקח את הגביע בלי תרומה משני הכוכבים הכי גדולים שלו. אי אפשר לשים לידו שום כוכביות. גווארדיולה לא רק שינה את הדרך בה בחלקים גדולים של העולם משחקים כדורגל אלא גם עם הטרבל השני הזה עשה היסטוריה של תארים, אותם ההיסטוריה זוכרת הכי טוב.
מבחינת כל מה שקשור לטרבלים באירופה לאינטר יש כנראה את ההיסטוריה המפוארת ביותר. עד היום נרשמו 10 טרבלים כאלה ובארבעה מהמקרים גמר ליגת האלופות או גביע אירופה בשלב מוקדם יותר, המשחק האחרון של העונה, כלל את אינטר. היא הפסידה 3 פעמים וניצחה פעם אחת.
יותר מארבע שנים עברו מאז הפסידה אינטר משחק בהפרש של יותר משני שערים. 219 משחקים בכל המסגרות. היא לא קבוצה שמתפרקת והיא לא התפרקה גם מול סיטי. סליחה, רחוק מכך, אינטר שיחקה מצוין. התיאום של שלושת הבלמים היה אדיר. ברוב הזמן או בסטוני או דרמיאן עלו גבוה, לא לאפשר לקשרים של סיטי אפשרות לנשום, בעוד אצ'רבי היה זה שנצמד להולאנד. זו הייתה שמירה לפי הספר.
הכדור של דימרקו, אחד השחקנים הטובים של המגרש ואחד המגינים הטובים באירופה העונה, פגע במשקוף. רומלו לוקאקו נעצר אצל אדרסון. המספר המצביע על השערים הצפויים, בחישוב איכותם ולא רק לפי כמות, מראה שאינטר הייתה צריכה לנצח 1:2, בעיקר בעקבות המצב של לוקאקו. כשהבלגי עלה למגרש אינזאגי חיבק אותו ואמר לו תנצח את זה, אבל לוקאקו, כמו במשחק ההדחה של בלגיה במונדיאל, רק פספס.
וכך, הניפה מנצ'סטר סיטי את התואר השלישי שלה לעונה זו, והחשוב מכולם. גווארדיולה שמח, גם דמע, אבל הפנים שלו שידרו גם לא מעט הקלה. ככה זה מי ששואף לשלמות. הוא יירגע רק כשישיג אותה.
