כבר כמה שבועות רצופים שמשחקי הכדורגל בליגות בגרמניה מופרעים על ידי ארגוני האוהדים: הם התחילו בזריקת מטבעות שוקולד (שהשחקנים אכלו) וקריאות "שייסה DFL" (ראשי התיבות של התאחדות הכדורגל הגרמנית), ועברו לזריקה מסיבית של כדורי טניס, העפת מאות אווירונים מנייר, וגם מכוניות עם שלט רחוק שהוסעו לאורך ולרוחב המגרש.
משחקים נעצרו ל־20 דקות ואפילו יותר. שופטים אף נדרשו לקבל החלטות יצירתיות: הם עצרו את המשחק בדקה ה־40, כשמאות כדורי טניס נזרקו למגרש, ירדו להפסקה, וחידשו את המחצית השנייה מהדקה ה־40, בדיוק במקום שבו נעצרה המחצית הראשונה.
ברוסטוק מהבונדסליגה השנייה, למשל, אוהדים נקטו גישה יצירתית יותר: הם הגניבו לאצטדיון מכוניות צעצוע הנשלטות בשלט רחוק, העמיסו אותן ברימוני עשן והסיעו אותן על הדשא, מה שגרם לעצירת המשחק. ואילו אוהדי פרייבורג בחרו להטיס טיסנים, גם הם באמצעות שלט, וגרמו לעיכובים במשחק מול פרנקפורט.
מאמנים כבר התחילו להתלונן. גם השחקנים מאבדים את הסבלנות, וגם חלק לא קטן מהאוהדים, אבל לשרופים זה לא באמת מזיז. "אלו הפגנות שכבר היו דומות להן בעבר ובשל נושאים שונים", אומר לי כריסטיאן רוף, אוהד האנובר. "אתה צריך להבין שלנו לא אכפת שמשחק יתבטל כי אנחנו זורקים צבע אדום על המגרש כדי להביע את שאט הנפש שלנו מהחיבור לסעודיה. מה שאנחנו עושים עכשיו זה מעבר למשחק אחד, זה יקבע את העתיד של הבונדסליגה לעשרים השנים הבאות. בדרך כלל, הפגנות כאלו כבות אחרי שבועיים".
אז על מה בעצם ההפגנות?
מאיפה הכסף?
את התשובה לשאלה הזו יש לחלק לשניים: תוכן ההצבעה ואיך שהתבצעה. כעיקרון, בדצמבר 2023 הצביעו נציגי 36 מועדוני הכדורגל המקצועניים בגרמניה על כניסה של משקיע לליגה. בתמורה למיליארד יורו לשנה במשך 20 שנה, יקבל המשקיע שמונה אחוזים מהכנסות המדיה של הליגה. לפי צפי כלכלי, המשקיע אמור להרוויח 1.3 מיליארד יורו בשנה מהחלק שלו. זאת אומרת: כדי שהעסקה תהיה טובה לקבוצות ולליגות חייבת להיות עלייה משמעותית בהכנסות מהמדיה.
מה זה אומר במעשים? שהליגה חייבת חדירה והעצמת המוצר בשווקים זרים. זה מיתרגם לשידורי משחקים, בעיקר של הקבוצות הגדולות בשעות נוחות לשווקים כמו אסיה וצפון אמריקה. מבחינת האוהדים הגרמנים מדובר בחילול הקודש. ההתאחדות הגרמנית אמנם הבטיחה לאוהדים קווים אדומים שלא ייחצו כמו התערבות בלוח המשחקים ותזמונם, אבל רוף מגיב בגיחוך. "אתה מכיר משקיע שישים מיליארד דולר על מוצר ולא יבקש שתהיה לו זכות השפעה להגיד מה עושים?"
אם לא די בכך, הרי שרק שתי חברות התחרו על הזכות להיכנס כמשקיעות בליגה. אחת מהן, בלקסטון, פרשה מהמרוץ לאחר שהתברר לה כי לא תוכל ממש להשפיע כלכלית על הליגה, ובעיקר כי לא תוכל להביא להצבעה מחדש את מודל הבעלות של הכדורגל הגרמני (50 פלוס אחד בצד של האגודה והאוהדים).
ההתאחדות הגרמנית נשארה עם בית ההשקעות הלוקסמבורגי CVC. בית השקעות שמעורב בפורמולה־1, ראגבי והליגה הספרדית והצרפתית. מדובר בעסק שמבין בספורט, ובעיקר בשיווק של ספורט, אבל פחות עסוק ברגישויות כמו קשר נפשי של אוהדים לקבוצות, נוסטלגיה ומסורת. אחד הקליינטים הבולטים ביותר בפורטפוליו העצום של CVC הוא קרן העושר הסעודית, אחד הטאבואים הגדולים ביותר של אוהדי הכדורגל בגרמניה.
4 צפייה בגלריה
מהיציע למגרש. מטבעות שוקולד מושלכים במשחק בין פרייבורג לאינטרכט פרנקפורט
(צילום: Matthias Hangst/Getty Images)
"ההתאחדות מבטיחה לנו שבמסגרת הקווים האדומים, הם גם ידאגו לבדוק עד הסוף מאיפה מגיעים הכספים לליגה", אומר רוף. "שזה גם נשמע לי בלתי אפשרי, ואנחנו גם לא מאמינים להם. הם הבטיחו שיהיו רק עשרה משחקים בשנה ביום ראשון בערב, ומאז הם הגדילו את כמות המשחקים בזמן הזה ב־50 אחוז".
איפה השקיפות?
הבעיה השנייה עם ההצבעה הייתה חוסר השקיפות שלה. זאת הייתה הצבעה חשאית: שניים הצביעו נגד, עשרה נמנעו, 24 הצביעו בעד ההחלטה. כדי להעביר את ההחלטה היה צריך רוב של שני שלישים מהקולות. המצביע ה־24 נתן את הרוב הדרוש. מאז עסוקים אוהדי כדורגל רבים בזיהוי המצביע המכריע. רוב האצבעות מופנות למרטין קינד, אחד המשקיעים והנשיא של האנובר מהליגה השנייה. אגודת הכדורגל (ה־50 פלוס אחד) של האנובר הודיעה כי היא הורתה לקינד להצביע נגד. קינד, שעשה את הונו ממכירת עזרי שמיעה, כנראה לא הקשיב. הוא לא מוכן לחשוף את הצבעתו, אבל גם לא מכחיש. ההפגנות הנוכחיות התחילו בהאנובר, שבה הן גם הדומיננטיות והיצירתיות ביותר בכל המגרשים.
4 צפייה בגלריה
עובדי האצטדיון אוספים את הכדורים מהמגרש במשחק בין בוכום לבאיירן מינכן
(צילום: REUTERS/Leon Kuegeler)
קצת רקע על פארסת מערכת היחסים בין קינד למועדון שהוא הנשיא שלו. ישנם רק שלושה יוצאים מן הכלל ממודל הבעלות 50 פלוס אחד בליגות המקצועניות בגרמניה: וולפסבורג ולברקוזן שמגיעות מערים מתועשות, והופנהיים של דיטמר הופ, שהעלה את הקבוצה במו הונו לליגה הראשונה. קינד רוצה גם. הוא שרוי במאבק עתיק יומין נגד מודל הבעלות הקיים, מאבק שהגיע לשיאו בארבע השנים האחרונות. זהו ויכוח על עקרונות, על מסחר ותרבות, היסטוריה ושינוי. בעיני אוהדים רבים מדובר בצעד ראשון לביטול חוק ה"50+1", מה שייקח את המועדון מהם לידי משקיעים עם גישה קרה של שורה תחתונה.
עד 2019 החוזה בין האנובר לקינד היה סטנדרטי. בשנה הזו הם הכניסו בו שני שינויים עקרוניים: החוזה הגביל את יכולת הפעולה של המועדון רק בהסכמתו של קינד. כמו כן נבנתה ועדה בת ארבעה אנשים, שניים מנציגי האגודה ושניים מנציגי קינד (בכובעו כמשקיע), שרק החלטה שלהם יכולה להזיז בעלי תפקידים כמו קינד (בכובעו כנשיא ומייצג הקבוצה בהצבעות כגון זו בדצמבר) מכיסאם.
כך נוצרה חגיגת בירוקרטיה גרמנית כובלת. המועדון מנסה להעיף את קינד מתפקידו, כולל ערכאות משפטיות שבהן הגישו 102 מקרים שבהם פעל בניגוד להוראת המועדון, אבל הוא לא יכול. למה? כי צריך רוב בוועדת הארבעה. עד 2019 היה אפשר לפתור את זה על ידי הבאת חבר חמישי לוועדה, אבל, כזכור, האנובר אינה יכולה לפעול ללא הרשאתו של קינד.
העיתון "בילד" פנה כבר שלוש פעמים לקינד בכותרת "למה הצבעת כן, מר קינד?", אבל קינד, שעשה הונו כזכור ממכירת עזרי שמיעה, לא שומע. הוא לא חייב לשמוע להוראות המועדון והוא לא חייב לתת להם הסברים. "כל הקיום של חמישים פלוס לא תלוי ביכולת של המועדון לתת הוראות לנשיא מה לעשות", אומר רוף, "אלא ביכולת שלו לכפות עליו את ההוראות. מה שווה החוק אם אי־אפשר לפטר את הנשיא או לאיים עליו בפיטורין?
"אנחנו יודעים בפני מה אנחנו עומדים. קינד הוא העתיד של הכדורגל בגרמניה. הוא כמו מחלה קטלנית שאין מה לעשות נגדה חוץ מלדחות את הקץ. אנחנו בסרט שהסוף שלו ידוע מראש והוא נטול הפי אנד. עכשיו אנחנו רוצים רק הצבעה חוזרת, שתדגיש את השוני בין מה שחוקי לבין מה שלגיטימי, הצבעה שקופה, שלא נחשוד בזיופים ולא נחשוד בכולם. זה המעט שמגיע לנו כאוהדים: לדעת מי האויב שלנו".
אם תהיה הצבעה או אם תהיה החלטה, היא חייבת להתקבל לפני סוף מארס, אז אמורה ההתאחדות הגרמנית לחתום על חוזה הטלוויזיה החדש. עד אז מבטיח רוף שההפגנות ימשיכו ויתגברו. אם הבנתי נכון מתנועת הידיים שלו, ייתכן שבמחאות הבאות את כדורי הטניס כבר יחליפו מזל"טים.
פורסם לראשונה: 01:30, 21.02.24
