מועדון הכדורגל הצרפתי של סנט אטיין ידע ימים יפים ומחזיק בשיא הזכיות באליפות צרפת, אך תקופת השפל של השנים האחרונות הגיעה לשיא וכיום ממוקם המועדון המפואר במקום האחרון, כשהוא סוחב את כל הליגה על הגב. סיפור נפילתם של "לס וורטס" (הירוקים), שפשוט לא מצליחים לעצור את כדור השלג.
איי אס סנט אטיין נוסד בשנת 1919 על ידי ארגון הפועלים של חברת קמעונאות המזון 'קזינו' שצבעם הירוק של מדיהם, הפך להיות גם צבעם של מדי השחקנים. בתחילת שנות ה-50, מונה שחקן העבר ז'אן סנלה למשרת המאמן – במה שהיה נקודת המפנה של המועדון מחבל אוברן-רון-אלפ, אשר במזרח צרפת.
בהדרכתו של סנלה, התחיל "תור הזהב" של סנט אטיין, כשאת האליפות הראשונה היא קטפה בשנת 1957 ואף שיחקה לראשונה במסגרת האירופית (במוקדמות גביע אירופה לאלופות), שם הודחה בסיכום שני משחקים מול גלאזגו ריינג'רס הסקוטית. השנים חלפו, סנט אטיין חזרה לסורה ודשדשה (כשבין לבין מגיעה הבלחה בדמות זכייה בגביע הצרפתי) ואף נשרה לליגה השנייה. מאמנים באו והלכן, עד שבשנת 1964 חזר לכס המאמן ז'אן סנלה, ששוב עשה את הבלתי ייאמן והוביל את המועדון לזכייתו השנייה בתואר האליפות של ליג 1.
בקרב אנשי סנט אטיין התגבשה החלטה לא להיות שוב אפיזודה חולפת ובין השנים 1967 ל-1970 יצאה הקבוצה לריצה מדהימה של ארבעה תארי אליפות רצופים – שיא שנשבר רק על ידי ליון, היריבה המרה, שזכתה בשבע אליפויות ברציפות. שחקנים דוגמת ג'ורג' ברטה, ברנרד בוסקיאר, ג'רארד פאריסון והארווי רבלי, כיכבו באותן השנים על הדשא באצטדיון סטאד ז'ופרואה-גישאר, על 42 אלף יושביו, כמו גם ז'אק סנטיני, דומיניק בת'אני ואוסבלדו פיאצה.
השנים המוצלחות המשיכו גם בשנות ה-70 עם זכייה בדאבל בשנים 1974 ו-1976. בשנת 1981 זכתה הקבוצה בתואר האליפות העשירי שלה, שיא צרפתי שטרם נשבר או השווה, כשאולימפיק מארסיי ופריז סן ז'רמן דולקות בעקבותיה עם תשעה כאלה.
קרע בין כוכבים
"תור הזהב" נחתם והגיע לקיצו בשל עזיבת קפטן הקבוצה דאז, מישל פלאטיני, לאחר עימות עם מי שהיה חברו לקבוצה, ז'אן פרנסואה לריוס, שאהב נשים לא פחות מכדורגל, ועל פי הדיווחים במיוחד את קריסטל פלאטיני - אשתו של מישל. תחילה היו אלה שמועות, אך עם הזמן הקרע הפנימי בקבוצה שהיה נראה כי כלום לא יעצור אותה, הלך והתרחב.
"זו הייתה אהבה ממבט ראשון, סיפור אהבה אמיתי. חשבנו שזה לא יתגלה, אבל למרבה הצער היו שמועות. עם מישל לא דיברתי, אפילו לא אמרנו שלום אחד לשני. אבל המשכנו לשחק ביחד כי ככה זה כשיש לך חוזה – אתה סותם את הפה וממשיך לשחק למען הקבוצה", אמר בזמנו לריוס והוסיף כיצד המקרה גלש גם לנבחרת הטריקולור.
"נפגשתי עם מישל הידלגו מאמן הנבחרת והסברתי לו את המצב. הצעתי לו שאמיד פנים שאני פצוע וכך לא אשתתף במונדיאל, אך הוא סירב. בסופו של דבר מי שקבע מי יהיה בסגל הלאומי ומי לא, היה מישל. הוא אמר למאמן שזה או הוא או אני ולכן לא הייתה לי ברירה אלא לעזוב את הנבחרת בסיום מונדיאל 1982 בספרד, אל מדיה לא שבתי מאז".
בסופו של דבר, לריוס וקריסטל נפרדו בשיחת טלפון והדם הרע בינו לבין מישל נותר בעינו. אלא שאם לא די בכך, היה גם סקנדל כלכלי שנפל על האימפריה הירוקה והאיץ את דעיכתה המקצועית. נשיא הקבוצה באותם ימים, רוג'ר רושה, נאלץ לעזוב את המועדון וריצה עונש מאסר של מספר חודשים בכלא בעקבות ניהול קרן לא חוקית של 25 מיליון פרנק.
מאז, הקבוצה שהתה לרוב בנדודים בין תחתית הליגה הראשונה לבין ליגת המשנה. למרות מצבה העגום של הקבוצה וההידרדרות שלה בפן המקצועי, לא נרשמה קריסה כלכלית הודות לתמיכת אוהדיה. יחד עם זאת, הפרשיות המשיכו לדבוק במי שנשאר ממנה רק שם של מועדון גדול, כשבשנת 2001 החלוץ הברזילאי אלכס דיאס דה אלמדיה והשוער האוקראיני מקסים לבטסקי, הושעו לארבעה חודשים כל אחד בגין שימוש בדרכונים מזויפים, מעשה שגרר גם השעיית בעלי תפקידים בכירים והורדת שבע נקודות ש"תרמו" לירידת ליגה בתום אותה עונה.
למכירה: קבוצת כדורגל עם עבר מפואר
סנט אטיין אמנם חזרה לליגה הבכירה, אבל לא הייתה יותר מקבוצת אמצע טבלה, שמגיעה פה ושם למפעלים השונים באירופה, אך גם בהם לא מגיעה להישגים יוצאי דופן. פיטורי מאמנים חזרו על עצמם שוב ושוב, הכל בניסיון לנסות ולהחזיר את האימפריה בירוק לימיה היפים מהעבר, אך הניסיונות עלו בתוהו ואף הביאו לנזק כלכלי למועדון כשבדצמבר 2017, מונה ז'אן-לואיס גאסט למשרת המאמן, כמחליפו של ז'וליאן סאבלה שלא רק הסתכסך עם הנהלת הקבוצה, אלא גם כיהן ללא הכשרה מתאימה – מה שגרר קנס כבד של 25 אלף אירו על כך משחק בו שימש כמאמן.
אצטדיונה הביתי של סנט אטיין אמנם זוכה לכינויים "הקדירה" ו"הגיהנום הירוק", אך גם ותיקי אוהדיה לא זוכרים שפל כמו זה של השנים האחרונות, בהן הייתה הקבוצה במקום ה-17 בטבלה בטרם הופסקה הליגה עקב התפרצות נגיף הקורונה, כשבעונה שלאחר מכן גם כן ריחפה עננת הסכנה מעל ראשם של הירוקים, אך הודות לסיומת טובה של חמישה מתוך עשרת המשחקים האחרונים הצילה את המועדון מירידה נוספת לליגה השנייה.
מי שחשב שבכך הסתיימו צרותיה של סנט אטיין, נוכח לדעת לפני כ-8 חודשים כי דירקטוריון המועדון הודיע במכתב פומבי כי סנט אטיין מוצבת על המדף למכירה. נכון לעכשיו, הקבוצה עדיין נתונה בידיים של שני בעלי המניות העיקריים שלה ברנארד קאיאזו ורולאן רומייר, שמינו את חברת הייעוץ KPMG לבחון הצעות לרכישת מועדון הפאר.
הם מקווים להשלים את הליך המכירה עד סוף השנה, כאשר כעת ישנן מספר הצעות על השולחן וביניהן זו של איש העסקים הצרפתי אוליבייה מרקריאן ושל קרן ההשקעות האמריקאית "טרפין". ההצעה השלישית, שהגיעה מכיוונו של הנסיך הקמבודי נורודום רביצ'ק, על סך של 100 מיליון אירו, כולל מתווה להחזרת המועדון לתפארתו, ירדה מהפרק.
אם מוסיפים לכל עסק הביש הכלכלי, שהשפעת נגיף הקורונה והפגיעה בירידה מהכנסות זכויות השידור לא מטיבות עימו, גם את העובדה שהמועדון סוחב את כל הליגה על הגב ושקוע עמוק במקום האחרון בליגה, כשההגנה מחוררת וההתקפה לא פוגעת, תוך קביעת שיא המשחקים הרצופים ללא ניצחון הארוך ביותר מאז שנת 1988, מתקבלת תמונת מצב עגומה ובלתי נתפסת עבור מי שנחשב בעיני רבים למועדון המצליח ביותר בצרפת.
אפילו האוהדים, שהיו נאמנים וליוו את הקבוצה ברבות השנים בתקופות יפות אך גם בעתות משבר, כבר מאסו בכישלון ומחו באימוני הקבוצה ובמשחקים עם כרזות, זריקת אבוקות והתפרעויות אלימות. המאמן קלוד פואל שילם את המחיר, אחרי שכשל בניסיון לחלץ את הקבוצה ולהעלותה מעל הקו האדום, אך נראה כי הספינה הזו רק טובעת לאיטה, כשהאופק לא מבשר טובות.
