בעוד בעולם הכדורגל הגברי ממשיכים להתווכח האם ללאו מסי הגיע לזכות בכדור הזהב, רגע מאוד מרגש בטקס שנערך בפריז עבר מתחת לרדאר. זה היה רגע שבזכותו אנשים מתאהבים בכדורגל, רגע שמבינים שזה קצת יותר מספורט. זה היה הרגע בו אלכסיה פוטייאס זכתה בכדור הזהב לנשים ונשאה נאום מרגש ששבר את הרשת, רגע לפני שהשיח שוב עבר לכדורגל גברים.
"אני רוצה להקדיש את הפרס הזה לאדם מאוד מיוחד, שלא נמצא כאן היום. אנסה להיות לא רגשנית יותר מדי", אמרה שחקנית ברצלונה כשהיא על סף דמעות. הקהל הריע ומחא כפיים, "כל מה שהשגתי היה בזכותך אבא. אני מקווה שאתה גאה בי, איפה שאתה לא נמצא כרגע". האב הגאה לא היה שם כשבתו הוכתרה לשחקנית הטובה בעולם. הוא מת ב-2012 כשהיא הייתה בת 18 בלבד, ובדיוק חתמה על חוזה בברצלונה, הקבוצה בה הפכה לאגדה.
אלכסיה פוטייאס נולדה בעיר מולט דל ואלס הסמוכה לברצלונה ב-1994. בגיל 7 התאהבה בכדורגל בעקבות אביה, שהיה אוהד שרוף של ברצלונה. כמו בנות רבות, היא שיחקה כדורגל בשכונה עם בנים. "בשלב מסוים להורים שלי נמאס מהמכות היבשות שהייתי חוזרת איתן הביתה. אז הן רשמו אותי למועדון כדורגל כדי שאפסיק לשחק במהלך ההפסקות בבית הספר ואתרכז יותר בלימודים".
היא הגיעה למועדון הקטלאני הקטן סבאדל, ההתקדמות שלה הייתה מטאורית והיא סומנה ככוכבת העתיד של הכדורגל הספרדי כבר בגיל 12. ברצלונה רצתה להחתים אותה עבור פרויקט קבוצת הנשים שלה, אבל לא הייתה לה עדיין מסגרת עבור נערות. היא שיחקה מעט ב"לה מאסיה", ומשם עברה ליריבה העירונית אספניול. את הופעת הבכורה שלה במדי הקבוצה הבוגרת היא ערכה כבר בגיל 16, וכעבור שנתיים סגרה מעגל וחתמה בפרויקט השאפתני של ברצלונה שהצליח מעבר למשוער.
ב-2002 הקבוצה הוקמה מחדש, ב-2015 הפכה למקצוענית באופן מלא ומאז הארון שלה עמוס בתארים. בארסה הפכה לאימפריה וזכתה בעונה שעברה בליגת האלופות לראשונה בתולדותיה אחרי 0:4 מרשים על צ'לסי בגמר, כשפוטייאס כמובן כובשת את אחד השערים.
עונת 2020/21 הייתה עוד עונה אישית אדירה שלה עם 26 שערים, ומדובר במישהי שמשחקת באגף, לא בחוד. אצל הגברים לא היה ברור כמעט עד הרגע האחרון מי יזכה בכדור הזהב, אצל הנשים לא הייתה שאלה. כולם ידעו שזאת תהיה פוטייאס. היכולת המדהימה שלה בהתקפה גררה השוואות לאחד שגם עושה הכל נכון על המגרש, לאו מסי. למרות ההשוואה המחמיאה, היא נותרה צנועה ואמרה לאתר של ברצלונה: "הוא אגדה, הלוואי שאגיע לרמה שלו".
אבות רבים היו נרתעים מלשלוח את בתם לספורט "גברי" כמו כדורגל, אבל לא חאומה. הוא דחף את אלכסיה בכל הכוח, הגיע לכל אימון ולכל משחק, בכל מזג אוויר וכמובן גם קנה לה מינוי לקאמפ נואו, שתוכל לצפות מקרוב באליליה סמואל אטו ורונאלדיניו. "המוות של אבא שלי הוא משהו שעדיין מאוד קשה לי להתמודד איתו", אמרה לאחרונה בראיון, "למרות שעבר לא מעט זמן, זה עדיין כואב".
האב גם לא היסס להעביר ביקורת כשהיה צריך. "פעם אחת המאמן זרק אותי מהאימון כי לא התאמצתי מספיק. אבא אמר לי שאני צריכה לתת יותר מעצמי בהגנה, ואז התחלתי לרוץ בהגנה כמו בשכונה. לפעמים הייתי חוזרת כל כך מאוחר מהמשחקים בשכונה עד ששכחתי לאכול ארוחת ערב, אני בטוחה שאבא שלי היה מאוד שמח לראות אותי היום, מככבת במועדון שהוא הכי אוהב".
שגרירת הכדורגל הספרדי
ב-2015, כשכבר הייתה כדורגלנית די מוכרת, היא העידה שאף אחד לא זיהה אותה ברחוב. היום פוטייאס לא יכולה ללכת כמה מטרים בלי שיבקשו ממנה סלפי או חתימה, וגם נערים קונים חולצה עם השם שלה על הגב. זה קורה הרבה בזכות השינוי התפיסתי שמובילה ברצלונה בכדורגל נשים. האקדמיה שלה התמלאה בנערות שחולמות להיות כדורגלניות מקצועניות, והן זוכות לאותם התנאים כמו הגברים. המטרה של פוטייאס, מעבר לזכייה בכמה שיותר תארים, היא להנגיש את הספורט לנערות וילדות. כמעט אין ראיון בו היא לא מדברת על הנושא, ועל כמה חשוב לשלב כמה שיותר נשים בספורט המקצועני.
בליגה הספרדית ברצלונה אמנם דורסת ללא רחמים, אך לא כל הקבוצות הן מקצועניות. אם חשבתם שרק בישראל מזלזלים בכדורגל נשים, מתברר שגם לספרד יש כברת דרך לעבור. בעונה שעברה זכתה ברצלונה באליפות כשהיא מנצחת 33 משחקים ומפסידה רק אחד והפרש השערים שלה היה מטורף: 167 שערי זכות (4.9 למשחק!) לעומת 15 שערי חובה בלבד.
מחוץ למגרש, פוטייאס הפכה למרואיינת מבוקשת ולשגרירת הכדורגל הספרדי, אבל לא בטוח שקברניטי הליגה שמחים לשמוע את מה שהיא אומרת. "חלק מהמועדונים מחזיקים קבוצות נשים רק בשביל להגיד שיש להם קבוצת נשים, הם יוצאים לידי חובה ומקבלים כבוד שלא מגיע להם", אמרה למגזין "ווג". "חלק מהקבוצות מגיעות באופן קבוע עם סגל חסר, ובלי רופא משלהן. הן מתאמנות בלי פיקוח רפואי, וזה הזוי כי הן אמורות להיות קבוצות מקצועניות, אבל זה רק על הנייר". היא מספרת שהתנאים בברצלונה הם "בועה" ולא משקפים את מצבו העגום, לדבריה, של כדורגל הנשים בספרד. כיום היא מקדמת מהלך שיבטיח שכר מינימום של 16 אלף אירו לעונה לשחקנית, על מנת שרמת הליגה תעלה.
גם את התקשורת, שעכשיו נותנת לה חיבוק חם, היא לא פוחדת לבקר: "לא ממש אכפת לה מכדורגל נשים, והיא מגיעה לסקר רק משחקים גדולים, אז איך רוצים שיגיע יותר קהל? הסיקור ממש לא שוויוני ולעומת הגברים מדובר בסיקור מינימלי. לפעמים אנשים רוצים לבוא לראות אותנו משחקות, אבל הם לא מוצאים מידע על שעות המשחקים והמיקום שלהם. עוד עשר שנים אנחנו נצחק על המצב הזה, כי כדורגל נשים יהיה הרבה יותר פופולרי".
"היום יש בלה מאסיה תנאים מדהימים. הלוואי שהיו לי כאלה תנאים כשהייתי ילדה, אבל אני מודעת לכך שזאת בועה ולא בכל הקבוצות זה ככה", הוסיפה בראיון אחר. "מי ששיפר אותי ככדורגלנית היו ההורים שלי והמשפחה שלי. רמת האימון הייתה נמוכה מאוד".
למרות הביקורת שלה, פוטייאס מקפידה לשדר אופטימיות לגבי עתיד כדורגל הנשים: "היום לנערות יש צוות אימון מקצועי שמבין בכדורגל נשים, אז אפשר רק לדמיין לאיזו רמה הן יגיעו בעתיד. יש היום המון נערות וילדות שמשחקות כדורגל בפארקים, זה לא מחזה נדיר כפי שהיה כשאני הייתי ילדה. השינוי גדול ומרגישים אותו באוויר".
