32 שנים אחרי הדרים טים שכלל כוכבים כמו ג'ורדן, בירד ומג'יק, נדמה כי נבחרת ארצות הברית שלחה אולי את הסגל הכי חזק שהיא יכולה לשלוח. מאז אולימפיאדת ברצלונה, רק פעם אחת (אתונה 2004) מדליית הזהב לא הגיעה לנבחרת הכי נוצצת בתחרות.
תעצמנו עניים (אבל לא באמת כי אתם צריכים לקרוא..) ותדמיינו לכם את הסיטואציה הבאה: חמישייה שכוללת את הקלע הגדול בהיסטוריה – סטפן קרי, השחקן כדורסל אולי הכי טוב בכל הזמנים – לברון ג'יימס, הסנטר הדומיננטי בליגה – ג'ואל אמביד, הקלע אולי הכי מגוון בליגה – קווין דוראנט, קלע אדיר – קיווין בוקר. מהספסל יעלו עוד כמה שמות אלמוניים כמו באם אדבאיו, ג'ייסון טייטום, אנטוני אדווארדס ועוד כמה.
אוקיי, תפקחו את העניים, וכן, אין זהו חלום! מדובר בנבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת פריז 2024. נראה כי אף קבוצה בעולם שיכולה להתמודד עם כל כמויות הכשרון שעוטפת את הנבחרת הזאת. קבוצה עם עומק בלתי נגמר בכל עמדה, קליעה, הגנה, ווינריות, ניסיון, רעב וכל מה שצריך כדי לזכות במדליית זהב.
אבל, יש אמרה ידועה:" גלקטיקוס נועדו לקרוס". אז אוקיי, נבחרת ארצות הברית היא גלקטיקוס, וכן היא יכולה לקרוס במאני טיים. בואו ננסה להבין למה:
יותר מדי אגו
טוב, למעט אולי דריק וויט (במקור זה שחקן לא כל כך מוכר כמו קוואי לאונרד שבשל פציעה לא ייקח חלק במשחקים השנה), לסגל הנוכחי של נבחרת הארצות הברית יש 11 שחקנים שכולם רגילים להיות השחקן המוביל בקבוצה שלהם. כולם רגילים להיות מה שנקרא ה"סטארים" של הקבוצה שלהם. שחקנים שיכולים להגיע ל־30 ו־40 נקודות למשחק, להרים 15 זריקות לשלוש וזה יהיה תקין, לזייף יפה בהגנה ובעיקר לשלוט על המגרש.
נשאלת השאלה, איך אתה לוקח את כל זה ומאחסן את זה בקבוצה אחת? סטיב קר צריך איכשהו לשלב את כל האגו הזה ולדאוג שכולם מרוצים. כי יכול לצאת מצב ששחקן כמו אנטוני אדוורדס שרגיל להיות "באד בוי" שחייב לשחק והרבה, יקבל מעט הזדמנויות וזה עשוי להוביל לסדרה של מהלכים קבוצתיים רעים. אבל עזבו שחקן אחד, בואו נדבר רגע על קבוצה שלמה בה כל אחד רוצה להיות זה שמעביר את הכדור דרך החישוק הכתום.
אז נכון, מאז 92 הנבחרת מארץ האפשרויות הבלתי נגמרות העמידה סגלים נוצצים למדי, אך הפעם, הנבחרת שואפת לתת פייט לאיכות של נבחרת 92'. לפי משחקי האימון, נראה כי גם בגיל 40, בעל הבית הוא לברון ג'יימס. הוא מוביל את הנבחרת הזאת יחד עם יריבו הטוב קרי. נשאלת שאלה נוספת, זריקה מכרעת, מי מרים את הזריקה? מודה, אני לא מקנה בסטיב קר שצריך לקבל את ההחלטה.
סגנון משחק שונה
ב־NBA סגנון המשחק הוא יותר מהיר, פחות דגש על הגנה, יותר שואו התקפי: דאנקים, שלשות, משחק אחד על אחד וכו'. פחות דגש על מהלכים קבוצתיים או התקפות ארוכות. ככה זה באמריקה, הכל מהיר. אבל אמנם יש לא מעט שחקנים אירופיים שמשחקים ב־NBA, אבל היריבות ידברו בשפה אחת בעוד ארצות הברית תדבר בשפה שונה.
נכון, כמות הכישרון הבלתי נגמרת עשוייה לגשר על הפער, אך השוני בחוקים מרחק השלשה והכדור השונה עשוי להשפיע על הקבוצה של סטיב קר. 32 שנה הפער בין סגנון המשחק לא היווה פקטור מהותי, אך עדיין זה פער שצריך לשים אליו.
היריבות השתפרו
טוב, הגענו לגולת הכותרת! אולי זה לא הבעיה נעוצה בכך שארצות לא הלכה אחורה? אלה דווקא היריבות שלה הלכו או יותר נכון שעטו קדימה? נסביר, היריבות של ארצות הברית הן מדינות כמו קנדה, צרפת גרמניה, סרביה, אוסטרליה, יוון. לפחות אלו היריבות שעשויות להפריע לארצות הברית בדרך לזהב.
הנבחרות הללו כוללות שחקני NBA, טופ NBA, טופ יורוליג ובכלל אלו קבוצות מאוד מאוזנות. במשחקי הכנה, ניתן היה לראות שהנבחרת האמריקאית הזיעה והרבה ולקטוף ניצחונות אינה משימה קלה עוד. ימי הזוהר בה היא הייתה רומסת את היריבות שלה כבר אינן.
אפילו הנבחרת החלשה בטורניר – דרום סודן – הערימה קשיים ורק בזכות בלוק של אנתוני דייויס על הרכש החדש של מכבי בשנייה האחרונה, ניצחה בנקודה. נגד אחת הנבחרות החזקות בטורניר, היריבה שהדיחה אותה במונטובאסקט האחרון בדרך לזכייה היסטורית, ארהב ניצחה בעיקר בזכות כוכבה בן ה־40 שקלע 15 נקודות ברבע המכריע.
אז נכון, אף יריבה לא קרובה בלגרד את כמויות הכישרון בנבחרת האמריקאית. אולם העובדה שהנבחרות האירופיות יודעות ומכירות את המשחק המקומי, בעלות סגל מוכשר אך עם היררכיה נכונה, כימיה שהתגבשה עם השנים עשוייה לשחק נגד קבוצתו של לברון.
קו קדמי שכולל את וומבי וגוברט או יוקיץ' או יאניס יקשה מאוד על המשחק של האמריקאים. למשל, הנבחרת הצרפתית בעלת הגנה ברמה הגבוהה ביותר! הקו האחורי של הקנדים או של גרמניה גם יקשה מאוד על האמריקאים בחלק ההגנתי. האם יש סיכוי שארה"ב תצא מפריז עם פחות מזהב לראשונה מזה 20 שנה?
לסיכום, ארה"ב חרף כל מה שטענתי והדגמתי לעיל, היא המועמדת המובילה לזכייה בטורניר! כמות הכישרון, בשילוב הניסיון והרעב של לברון וקרי למדליה אולימפית היא בשמיים. ובמצב כזה, אין באמת יריבה שצריכה לגנוב לה את המדליה. אבל, כמו שאתם יודעים, הטורניר הוא בסגנון מנצח ממשיך. במשחק אחד הכל יכול לקרות, וחסרה איזושהי התעלות של יוקיץ/יאניס/וומבי/שרודר או שחקן אחר בשביל שארהב תגנוב את התואר.
אז עד שישראל תהיה במשחקים באולימפיים, בינתיים מובטח לנו יופי של כדורסל! לברון יהיה עם מדליית זהב שלישית במספר? בעיקר תלוי בו ובנבחרת שלו. ימים יגידו..
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
