שניהם נולדו למשפחה ספורטיבית. שניהם שיחקו באוניברסיטה דרומית, אזור שבו פוטבול מכללות הוא דת ואלוהים הוא הסגן של הקוורטרבק של הקולג' המקומי. שניהם נבחרו במקום הראשון בדראפט. שניהם זורקים ביד ימין. שניהם נבחרו על-ידי קבוצות שמרכיבות שתיים מהצלעות של משולש ברמודה של שחקני הפוטבול - דטרויט וסינסינטי, שתי קבוצות מקוללות. פה בערך נגמרים קווי המתאר בין ג'ו בארו לבין מת'יו סטאפורד, שני הקוורטרבקים שיובילו בלילה בין ראשון לשני (01.30) את סינסינטי בנגלס ולוס-אנג'לס ראמס לדו-קרב בסופרבול.
"זאב בודד" - המדור של זאב אברהמי:
סטאפורד עבר בתחילת השנה לראמס, קבוצה שהעמיסה את עצמה בכוכבים כדי לזכות בתואר השנה. הוא שכיר חרב. הוא גם אחד המייצגים האחרונים של דור קוורטרבקים שהולך ומתאדה מהליגה, זה שגדל בצילם הגדול של טום בריידי וארון רוג'רס.
בארו הוא לא רק הפנים החדשות והתקווה של סינסינטי (שתי מילים שהיה איסור פדרלי להכליל אותן באותו משפט), שאותה הוביל לסופרבול כבר בשנה השנייה שלו בליגה, אלא שהוא נער הפוסטר, ביחד עם פטריק מהומס מקנזס סיטי וג'וש אלן מבפאלו לדור הקוורטרבקים שאמור להיכנס לנעליים העצומות שהותירה הפרישה של בריידי.
הילד הטוב של אמריקה
בארו (25) הוא התקווה הלבנה החדשה. יפה תואר, חזק, תמיד עושה בדיוק מה שצריך כדי שהקבוצה שלו תנצח. בנאום אחרי שזכה בתואר שחקן השנה במכללות ב-2019, הוא הקדיש אותו לתושבים באת'נס, עיירה קטנה באוהיו שבה גדל, רק שעתיים וחצי נסיעה מסינסינטי, ש"לחלקם אין מדי ערב אוכל על השולחן". למחרת הצטברו תרומות בשווי חצי מיליון דולר לקרן צדקה שהוקמה לעזור בנושא.
באמצע השנה הראשונה שלו בליגה קרע בארו את שתי הרצועות הצולבות בברכו. היכולת שלו השנה כבר העניקה לו את תואר "הקאמבק של השנה", אבל זה עוד כלום לעומת העלייה של סינסינטי לסופרבול. כאן כבר מדובר בסיפור אגדה.
בדרך למשחק הגדול של אמריקה, הבנגלס ניצחו בדרך את המדורגת הראשונה טנסי משער שדה בשנייה האחרונה, ואת הפייבוריטית קנזס-סיטי משער שדה בהארכה. בשני המשחקים, שניהם מול קהל ביתי במיוחד ונגד הגנות שהענישו אותו כמעט בכל פעם שהתפנה למסור, בארו שיחק כאילו זו הפעם העשירית שלו במעמד. לא איבד את קור הרוח, לא התרגש ממשחק הריצה הבינוני של הקבוצה שלו או מהחולשה של קו ההתקפה שהכריחה אותו לשחרר את הכדור הרבה יותר מהר ממה שרצה, לא התרגש מפיגור. אם הבנגלס הם סיפור סינדרלה, "קול ג'ו" הוא גם הכוכב הראשי בתסריט, וגם התסריטאי.
בארו רשם עונה סטטיסטית נהדרת השנה, אבל הצליח לשמור את היכולת הזו בפלייאוף, השלב שבו הכל נהיה קצת יותר קשה, במיוחד להתקפות. יש לו טכניקה מצוינת, הוא מקבל החלטות נכונות בקור רוח, יש לו ביטחון עצמי והוא שופע בכריזמה. היכולת שלו לא למצמץ ככל שהלחץ גבוה יותר, לא לרעוד, הפכה אותו לחלילן מהמלין לקבוצה מאוד צעירה שהגיעה לסופרבול משום מקום, ולעיר שכבר איבדה את התקווה לתואר מקבוצת הפוטבול האהובה שלה.
מחושך לאור
בארו ניצח בשלושה משחקי בפלייאוף בשנה השנייה שלו בליגה. עד השנה, סטאפורד (34) הגיע רק שלוש פעמים לפלייאוף – בכולן הודח כבר במשחק הראשון. הקבוצה שלו לכל אורך הקריירה שלו הייתה דטרויט - קבוצה בלי סדר יום. חילופי מאמנים ומנכ"לים, בחירות דראפט רעות, בנייה אחרי בנייה. סטאפורד היה חייל נאמן ומסור, אבל חוסר היציבות הכריח אותו לנסות לעשות פלאים עם היד החזקה שלו, ולהשתמש פחות באינטליגנציית המשחק הגבוהה שלו. זה הספיק ללקט ניצחון פה ושם, חלקם עם סטטיסטיקות מפוארות וקאמבקים משוגעים, אבל זה לא הספיק לנצח באופן שיטתי. אז אחרי 12 שנים במועדון כושל, הוא עבר לקבוצה עם סיכוי אמיתי.
השנה בלוס-אנג'לס, סטאפורד כבר שיחק בתוך שיטה של מאמן. האלתורים היו ברירת מחדל, לא שיטת משחק. הוא סמך על הכישרונות סביבו, ושיחק את הפוטבול הכי רגוע בחיים שלו: הוא הבין שעם הגנה שכוללת את וון מילר וארון דונלד הוא לא צריך לשים 500 יארד ו-40 נקודות על הלוח כדי לנצח. לפעמים הוא פשוט היה צריך לא להפסיד.
מדובר בשינוי מנטלי שאסור לזלזל בו. סטאפורד הוכיח לכל אורך העונה שהוא היה שווה את ההשקעה, האמון והמחיר שהראמס שילמו עבורו. הוא קיבל את המענק שלו כשנסע לטמפה-ביי בחצי הגמר האזורי והדיח את האלופה היוצאת. סטאפורד, כמו אב המלווה את בתו לחופה, זכה להיות הקוורטרבק שליווה טום בריידי במשחק האחרון בקריירה של גדול הקוורטרבקים בכל הזמנים. וכעת ירח הדבש של סטאפורד הוא דו-קרב עם בארו: בריידי חדש, צעיר יותר, עם ביטחון עצמי לא נגמר ואפס אגו.
בלי לדפוק על החזה
"בארו, למרות גילו הצעיר, הוא אדם ושחקן פוטבול שיודע בדיוק מיהו, והוא מתנהג כמו מישהו שיודע מה הוא רוצה להיות", אמר עליו ארצ'י מאנינג, האבא של פייטון ואיליי והמנטור של בארו. "כל הכוכבים האלו שדופקים על החזה וצריכים להציג את השרירים או הסטטיסטיקה שלהם, ג'ו לא צריך את זה. הוא יודע שמי שעושה את זה בעיקר מנסה להחביא את חוסר הביטחון שלו. לג'ו יש טון של ביטחון עצמי, וטונות של חוכמה להשתמש בה או לגרום ליריב לחשוב שהוא מהוסס".
העלייה המטאורית של בארו בקולג'ים מקבילה גם לזו המפתיעה של בריידי במקצוענים. בריידי נבחר רק במקום ה-199 בדראפט. איך זה נגמר, כולם יודעים. את בארו אף אחד לא ספר בתיכונים ובשנתיים הראשונות שלו באוניברסיטה, הוא סיים עם תארים במינהל עסקים ובאמנות (תמיד צריך לשמור על כל האופציות פתוחות) וב-2019, משום מקום בעצם, נתן את אחת העונות הגדולות בכל הזמנים של קוורטרבק בקולג'ים.
אחרי המשחק האחרון, שבו ניצחה הקבוצה שלו את האלופה היוצאת קלמזון, שלא הפסידה שנתיים ברציפות עד לאותו משחק, פורסמה תמונה של בארו בחדר ההלבשה. יושב על כיסא ברגליים משוכלות, מרפא את מכאוביו, סיגר עבה בפיו, הגביע לצידו, על ראשו כובע עם אותיות מוזהבות: "ביג דיק ג'ו".עכשיו הילד עם הידיים הקטנות, האתלט הדי בינוני, מגיע ללוס-אנג'לס כדי לנצח עוד משחק חוץ אחד, ולסמן את עצמו לא רק כממשיך דרכו של בריידי, אלא כממשיך הראוי לתואר "קול ג'ו" - הכינוי של הקוורטרבקים האגדיים ג'ו ניימת' וג'ו מונטנה.
מה מופרך יותר
לא ברור איזו קומבינציית מילים מופרכת יותר: מת'יו סטאפורד אלוף או סינסינטי בנגלס אלופה. סטאפורד עולה למשחק הזה כדמות כמעט דו-קוטבית: הקבוצה שלו, שגם מארחת את המשחק באצטדיון הביתי שלה, היא הפייבוריטית לנצח, אבל ספורטאים נחמדים כמוהו כמעט אף פעם לא מנצחים, במיוחד כשהם צריכים להיפגש ראש בראש עם מתנקשים כמו בארו. סטאפורד חייב לשחק כאילו זו ההזדמנות האחרונה שלו, לחץ שלא קיים על בארו.
סטאפורד נבחר בדראפט 2009 על-ידי דטרויט, שבשנה לפני כן הצליחה לסיים עונה עם אפס ניצחונות ו-16 הפסדים. הוא הצליח מבחינה אישית בספורט הכי קבוצתי, מה שהפך את ההצלחה שלו לחרב דו-צדדית: הוא היה לפנים של הכישלון החוזר של דטרויט.
עכשיו זה יכול להיות סיפור הגאולה המושלם. סטאפורד מוכיח שכל ההשקעה בו הייתה שווה, שכל הציפייה שלו ב-12 עונות נוראיות בדטרויט הייתה ראויה, שהכל התנקז בדיוק לתוך התסריט הזה.
רק שאנחנו יודעים מי כותב את התסריט לסרט של עונת הפוטבול 2021/22: האיש הכי נונשלנט של המשחק, מתקתק על המחשב, סיגר בפיו וכובע עם האותיות "ביג דיק ג'ו".
פורסם לראשונה: 13:15, 11.02.22
