יום שישי, 2.30 לפנות בוקר. אחרי שהוביל את הפועל חולון לאליפות בלתי נשכחת, סיים לספק סלפי לכל דורש וצלח גם את האפטר־פארטי בפארק פרס, גיא גודס חזר לביתו בגבעתיים והדבר הראשון שעשה – נזרק על הכורסה, התרווח וצפה שוב במשחק השני בסדרת גמר הפלייאוף מול בני־הרצליה.
"הקלטתי את המשחק, אבל יכול להיות שהיה באותו זמן גם שידור חוזר שלו", מספר האלוף גודס בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet. "האדרנלין היה גבוה, הייתי יכול להישאר ער עד הבוקר. רציתי לצפות שוב, הפעם ברוגע, בערב הגדול הזה".
וזה היה אכן ערב יוצא דופן. לא רק להפועל חולון, שהניפה את הצלחת בפעם השנייה בתולדותיה והראשונה מאז 2008, אלא גם לגודס. בגיל 51, הוא חגג אליפות ראשונה בקריירה כמאמן ראשי - ועוד בקבוצה שהיא לא מכבי ת"א או הפועל ירושלים. "לא אשקר, ירד איזשהו קוף מהגב", מודה מאמן חולון. "אצלנו במדינה כל הזמן מקטלגים אותך. 'הוא לא לקח אליפות, לא זכה בתואר משמעותי חוץ מגביע'. אתה משקיע הרבה אנרגיה ולא תמיד זה מצליח, אבל עכשיו אפשר להיות מרוצים".
העלבון
זו הייתה שנה משוגעת עבור גודס. את העונה התחיל על הקווים של מכבי ראשל"צ. קבוצה שאשתקד הגיעה עד לגמר הפיינל־פור, אבל הידרדרה למקום האחרון בליגת העל. ההנהלה רצתה לפטר אותו, אבל חשבה שהוא זה שצריך לשים בעצמו את המפתחות, וחיכתה. וכשזה לא עזר, היו"ר יצחק פרי ירד עליו קצת בתקשורת וגם הוא המתין. הבלגן היה בשיאו, כולם חיכו לראות מי ימצמץ ראשון. בדצמבר האחרון, אחרי תבוסה ביתית 94:64 לבני־הרצליה (ומאזן 10:2), נפל הפור. ראשל"צ מיצמצה, גודס פוטר.
"בדיעבד לא הייתי צריך להמשיך הקיץ בראשל"צ", מודה גודס. "הגעתי למיצוי מסוים וגם הם. אבל מכוח האינרציה ומזה שעשינו שנים נהדרות פשוט המשכנו. עשינו הכי טוב שיש בשנים הללו, סחטנו את הלימון עד הסוף מהתקציב שהיה. אסור לשכוח, כשאני הגעתי למכבי ראשל"צ בזמנו, היא הייתה במקום האחרון. משם בנינו אימפריה חדשה. כשאתה עושה את זה ומגיע כמעט לטופ, אתה צריך להבין שמיצית. ידעתי את זה בלב, אבל נסחפתי עם ההתלהבות, הרצון, הלחץ במערכת שאני אמשיך. זו הטעות הגדולה שלי".
נעלבת מהיחס של פרי באותה תקופה?
"נעלבתי מהדרך. כולם במועדון היו מעורבים ולכולם הייתה אחריות. התקציב העונה היה בעייתי. רצו לבנות על שחקנים צעירים כמו נועם דוברת, שבדיוק חזר מפציעה. זה לא היה פייר מבחינתו. יש גם עוד דברים שקרו שאני לא רוצה לספר. ספגתי הכל ושילמתי את המחיר".
הסגנון
אף אחד, כולל גודס עצמו, לא האמין שלג'וב הבא שלו בתחילת ינואר הוא ייכנס בתוך כמה ימים מהיום שבו נזרק מראשל"צ. חולון, שדורגה אז במקום השני, בדיוק נפרדה ממאמנה האיטלקי, מאוריציו בוסקאליה, והחליטה למנות במקומו את גודס.
"מה הסוד? אופי קודם כל. שתיים, יכולת. היו העונה בסגל הרבה שחקנים 'מטורפים' בקיצוניות שלהם. לפעמים זה עושה בלגנים, אבל עודף גאונות ועודף טירוף יוצרים תלכיד חזק"
"אמרו לי שאני משוגע, שאני מזמין לעצמי עוד נוקאאוט לפנים, שזאת החלטה לא הגיונית, ומה אני צריך את זה בכלל", שיחזר גודס. "כשחולון פנתה אליי כבר הייתי מאמן נבחרת ישראל והייתה דילמה אם לשבת בבית ולהדריך רק את הנבחרת. לא ידעתי לאן הדברים כאן ילכו, אבל נכנסתי בעיניים פקוחות. צביקה שרף אמר פעם שאם יש לך הצעה תיקח כי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד. אז לקחתי. ידעתי שיש פה קבוצה טובה, שהייתה בסוג של משבר. ישבתי עם מוקדי הכוח של הקבוצה, הישראלים והזרים, ומשם בנינו הכל".
לא רק שגודס ויתר על המנוחה, אלא שהגיע לחולון באחת התקופות הסוערות שלה, ערב משחק מספר 2 נגד בשיקטאש בליגת האלופות, כשהקבוצה בפיגור 1:0 בסדרה, שאחריו משחק רבע גמר הגביע נגד הפועל חיפה. שני משחקי מאני־טיים שעל שניהם סימן "וי".
הוא לרגע לא שינה את הסגנון שירש. כדורסל סמול־בול עם שני גארדים יוצרים ושלושה פורוורדים שקולעים בלי הפסקה מבחוץ. "אנחנו כמאמנים כל הזמן לומדים", הוא הסביר. "זה בעיקר היה לרוץ ולזרוק לשלוש. זרמתי עם זה ועשיתי התאמה מסוימת. הגעתי לרכבת שטסה וקפצתי עליה. תוך כדי תנועה, עשיתי כוונונים קלים, שמתי את השחקנים המובילים על אותו הקו איתי. משם בנינו את עצמנו כקבוצה. התאמתי את עצמי לקבוצה עם הזמן, לקח לי זמן אבל מצאתי את עצמי בתוך הקבוצה הזאת".
הניצחון
למעשה, גודס הפסיד רק בשני משחקים שבהם הכסף היה על השולחן: מול בני־הרצליה בחצי גמר הגביע ולטנריפה בפיינל־פור ליגת האלופות ההיסטורי בבילבאו, אז הפועל חולון הגיעה להישג השיא שלה באירופה. נקודת שיא, שממנה פחד גודס שתגיע הנפילה. "הייתה חוויה מדהימה למרות הכל, אבל חששתי מהחזרה שלנו לארץ אחר כך", מודה המאמן בפה מלא. "אחרי אירופה יש ירידה. היו לנו רק שלושה ימים להתכונן למשחק ברבע גמר הפלייאוף מול גליל עליון. אמרתי לכולם שזה המוקש, אבל גם שאם נעבור אותם, נלך עד הסוף. מהסדרה עם גליל פחדתי. יותר מאשר מול ירושלים או הרצליה".
6 צפייה בגלריה
מאזן 1:7 בפלייאוף ואליפות שנייה בתולדותיה. הפועל חולון מודל 2021/22
(צילום: עוז מועלם)
וחולון עברה את גליל בסוויפ בדרך להשלמת פלייאוף ענק - מאזן 1:7, כשבשתי הסדרות האחרונות היא מנצחת ללא יתרון ביתיות. את ירושלים 1:2 עם שני ניצחונות אדירים בפיס ארנה ואת הרצליה, אחרי שגברה עליה כבר במשחק הראשון באולם היובל.
אז מה הסוד?
"אופי קודם כל, גם במשחקים בהם היינו בפיגור גדול - חזרנו. שתיים, יכולת. ניסיון של שחקנים ותצוגה שלהם, גם ברמה האישית וגם הקבוצתית. היו העונה בסגל הרבה שחקנים 'מטורפים' בקיצוניות שלהם. לפעמים זה עושה בלגנים, אבל עודף גאונות ועודף טירוף יוצרים תלכיד חזק שאנחנו איתו יכולנו לנצח כל קבוצה. הפועל חולון העונה הייתה באמת קבוצה מאוד מיוחדת, שהשחקנים בה התחברו ליחידה אחת. כבר בתחילת השנה היא הייתה מרשימה, כשמאוריציו עזב ואני נכנסתי במקומו - ופשוט הלכתי בין הטיפות. זרמתי עם הסגנון ונתתי אולי יותר חופש".
וגודס היה צריך להשתלט על שחקנים עם לא מעט אגו. גיא פניני, למשל, ששותף מעט מאוד מול ירושלים, אבל קיבל את הקרדיט בגמר. או ג'ו רגלנד, ה־MVP של סדרת הגמר והשחקן ששידרג את יכולתו בצורה הכי קיצונית תחת גודס, שבתחילה לא כל כך מצא את מקומו.
ספר קצת על המהפך שעבר רגלנד תחתיך.
"הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי היה שדיברתי עם ג'ו. אמרתי שאין דבר כזה שהוא לא מסתדר, שחקנים כמוהו אי-אפשר למצוא. ישבתי איתו וביקשתי שיסביר לי מה קורה. הוא רכז שכל קבוצה הייתה רוצה, פשוט היו לו קצת קצת מניירות שצריך לקבל אותן. אני נהנה לעבוד מול חבר'ה כאלה, שצריך לתת להם כיוון. גם ג'רמי פארגו, לדוגמה, שלא היה יכול לשחק בכל קבוצה או אצל כל מאמן, פרח אצלי. מצד אחד, אלה שחקנים גאונים ומצד שני כישרוניים. לפעמים צריך לשחרר איתם את הרסן".
החזון
המסע המופלא הושלם, כאמור, בחמישי האחרון בהיכל טוטו. חולון הביסה את הרצליה (74:90), השלימה 0:2 בסדרת גמר הפלייאוף וגודס הפך לרביעי בהיסטוריה שהוכתר כאלוף ישראל גם כשחקן וגם כמאמן. האחרון שעשה זאת היה עודד קטש ב־2010, וקדמו להם רק רלף קליין וחיים שטרקמן. "קיבלתי טלפונים והודעות מהרבה קולגות", ציין גודס. "למשל, מנבן ספאחיה שהוא כמו אח שלי. חברים ממונאקו ומפנאתינייקוס, אנשים שהם אוהדי מכבי וירושלים. מכל הקצוות. אנשים שאולי דיברתי איתם פעם אחת בחיי, כולם אמרו לי שזה מגיע לי. מחמם לי את הלב לשמוע את זה. כולם רצו בהצלחה שלי".
"רגלנד הוא רכז שכל קבוצה רוצה, פשוט היו לו קצת קצת מניירות שצריך לקבל. אני נהנה לעבוד מול חבר'ה כאלה. גם פארגו פרח אצלי"
המון גם רצו שחולון תצליח.
"ראיתי את השמחה ומה זה עשה לאוהדים ולעיר - באמת מרגש. עשינו שנה מדהימה. זכינו באליפות בסדרה, לא פיינל־פור, ואני, גם בתקופה שלי במכבי ת"א, הייתי בעד סדרות. הקבוצה הכי טובה, הכי יציבה, הכי קשוחה ועם הכי הרבה ניסיון ניצחה. רואים בכמה סדרות זה נכון, כי בפיינל־פור אתה יכול 'לגנוב' שני משחקים ולהיות אלוף. השנה ראינו כמה הכל היה יותר שוויוני, כל קבוצה הייתה יכולה לנצח את יריבתה וזה הכניס עניין לכדורסל. כל משחק מתח, מגרשים מלאים. חולון כמעט ולא מילאה אף פעם את האולם שלה ומול ירושלים והרצליה פתחו שם יציעים שמעולם לא נפתחו. משהו שהוא לא נורמטיבי. זה נתן אנרגיות".
גודס חתום לעונה נוספת בחולון, עובד גם כמאמן הנבחרת - ולמרות הישג השיא - הוא לא נח על זרי הדפנה. "לקחתי עכשיו כמה ימים של חופש, נוסע עם אשתי לחו"ל, אבל אחר כך חוזרים לעבוד. כל הקריירה והחיים יש מטרות. אתה לא שמח יותר מדי, כי תמיד יש את האתגר הבא. לפעמים, אני יודע, זה גם לא טוב, כי צריך לדעת ליהנות מהרגע. ככה חונכתי מגיל אפס, ללכת לאתגר הבא".
והוא...?
"בסוף החודש יש כבר את חלון הנבחרת במוקדמות גביע העולם. צריכים עוד ניצחון כדי להיות בפלייאוף. בקיצור, יש המון אתגרים, המון עבודה".
תגיד, מה לגבי השלמת שעות שינה?
"בשישי לפנות בוקר, אחרי שראיתי את המשחק בטלוויזיה, נכנסתי למיטה ונרדמתי מיד. הייתי כנראה חייב את זה".
פורסם לראשונה: 15:45, 12.06.22
