טבעם של סיכומים למיניהם הוא להתייחס בעיקר לקו האישי, מקסימום לקבוצה הבודדת. ההוא השחקן המצטיין, ההיא הקבוצה המאכזבת, וכך הלאה. אבל כשבאים לסכם תקופה מסוימת בכדורגל הישראלי, למשל כמו סיכום העונה הסדירה שתסתיים מחר, לפעמים חשוב יותר להסתכל על התמונה הגדולה, על הליגה בכללותה. ויש על מה להסתכל.
עונת 2021/22 הציגה לנו, או יותר נכון לומר עדיין מציגה, כמה תופעות ותובנות רוחביות, הקשורות לכלל הכדורגל הישראלי. הנה כמה מהבולטות שבהן, ויש מה ללמוד מהן.
המעז מנצח
בכדורגל הישראלי התקבע בשנים האחרונות סגנון משחק ברור, והאמת, לא כל כך מחמיא. רוב הקבוצות, כלומר כמעט כולן חוץ מהגדולות ביותר, משחקות באותה שיטה שעיקרה התגוננות וניסיונות לעקוץ. התופעה כל כך רחבה עד שכמעט כל מאמן כדורגל בליגת העל נתפס ככזה שמחזיק בסגנון המשחק הזה ולא מסוגל לאמן בדרך אחרת.
העונה הנוכחית מראה שיציאה מהקופסה בהקשר הזה היא דווקא דבר מצוין. שלהעז, להיות שונה מאחרים, התקפי יותר, מביא תוצאות טובות. אפשר לראות מצד אחד מה קרה לרוני לוי, שהציג באר־שבע נסוגה, ומהצד האחר מה קרה למכבי ת"א מאז הגיע מלאדן קרסטאיץ' שמשחק התקפי כמעט על גבול ההפקרות. וההוכחה הטובה ביותר היא כנראה זו של מכבי נתניה, שהייתה עמוק בתחתית ואז הגיע בני לם והיא התחילה לשחק כדורגל מלהיב. אם מצליחים לעשות זאת בישראל, להיות שונים מאחרים, מגיעים גם להצלחות.
אין גיל לפריצה
יש המון שחקנים שבשלב מסוים הציבור מתייאש מהם. הם לא בהכרח שחקנים רעים אלא לרוב להיפך, מלאי כישרון, כאלה שציפו מהם לגדולות, אבל שקעו באיזו בינוניות. העונה אנחנו רואים כל מני שחקנים כאלה, שחשבנו שכבר יישארו כמו שהם, אבל פתאום נראים אחרת לגמרי, לחיוב כמובן.
לירן סרדל מהפועל חיפה (3 שערים, 6 בישולים) ושובל גוזלן מחדרה (7 שערים, 3 בישולים) הם בני 27 ומספקים כדורגל טוב שלא מדברים עליו מספיק. אופיר דודזאדה, שהיה מושמץ למדי במכבי ת"א, הפך פתאום למגן הפותח שלה ועושה עבודה מצוינת, כזו שמעמידה אותו כאחד המגינים הטובים בליגה. הדוגמאות הטובות ביותר, אלה שמלוות אותנו כל העונה, הן של רמזי ספורי, שאמנם נמצא בירידה, אבל בהחלט אחד השחקנים המובילים בליגה, ושל שון גולדברג, שהגיע למכבי חיפה כמגן מחליף והפך לבורג מרכזי בקבוצה דווקא כבלם.
ותיקים מתקשים לעבור
אז יש שחקנים מדור הביניים שנראה טוב, אבל צריך לשים לב גם מה קורה לשחקנים ותיקים יותר שמנסים לעשות שינוי בקריירה. הנה רשימת השחקנים הישראלים מעל גיל 30 שעברו קבוצה העונה ולא נפצעו לפרק זמן ממושך: אוראל דגני, שלומי אזולאי הקשר, עידן ורד, עומרי בן־הרוש, מרואן קבהא, אריאל הרוש, איתן טיבי, רועי גורדנה, איתי שכטר ובן שהר. כולם שחקנים בעלי שם, שנמצאים איתנו שנים רבות, ורובם לא הצליחו להיות אותם השחקנים בקבוצה חדשה.
שכטר בסדר, טיבי בסדר, קבהא בסדר, דגני נגיד בסדר. לא מעולים, אלא בסדר, זה המקסימום. עם זאת הרוש איבד מקום בהרכב. בן־הרוש ממעט לשחק, גם גורדנה לא קבוע בהרכב. וכמובן יש את ורד ושהר, שניים מהבולטים בליגת העל בעשור האחרון, שכמעט ולא השפיעו על הפועל ת"א ומכבי חיפה.
אקס-יוגוסלבים מפציצים
איכות השחקנים הזרים היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר להצלחת קבוצת כדורגל בישראל. הרבה פעמים אנחנו מתייחסים לזה במונחים של "פגיעה" – האם הצליחו לאתר שחקן טוב או דווקא חוו איתו נפילה. אז בשימוש באותה מילה אפשר לומר שמי שהלך על חלוץ מאחת ממדינות יוגוסלביה לשעבר פגע. ממש פגע.
הצלחת שחקנים זרים באה בתקופה, כשבכל תקופה אנחנו רואים הצלחות של שחקנים ממקומות אחרים בעולם. אז הנה לכם מכנה משותף לעונה הזו: מבין שבעת השחקנים שהבקיעו הכי הרבה העונה נמצאים סטיפה פריצה הקרואטי ממכבי ת"א, אלן אוז'בולט הסלובני מהפועל חיפה, שהתרומה שלו גדולה אפילו יותר ממה שרואים במספרים, ואיגור זלטאנוביץ' הסרבי, שאמנם לא חורר רשתות בתחילת העונה במכבי נתניה, אבל עשה לא מעט דברים יפים ולאחרונה גם כובש. אליהם תוסיפו את מי שהצטרף למכבי ת"א בינואר, סרבי נוסף בשם ג'ורג'ה יובאנוביץ', שכמעט כל כדור שנוגע בו הלכו לשער, ותקבלו ליגיון זרים יוגוסלבי כובש ואיכותי.
שיא עבירות וצהובים
נתונים על כמות העבירות המתבצעות בישראל יש לנו משהו כמו עשור, והעונה אנחנו רואים שיא עבירות למשחק מאז החלו לאסוף את הנתון. כמות כרטיסים, לעומת זאת, אנחנו יודעים מאז קום המדינה, כך שטווח הבדיקה גדול הרבה יותר, והנה התוצאה: העונה נשלפים 5.2 כרטיסים צהובים למשחק, יותר מכל עונה אחרת בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.
מה הגורמים לכך? יש כמה, הם מגיעים גם מצד השחקנים וגם מצד השופטים. המשחק, כך נראה, הפך למעט יותר אגרסיבי, אבל גם סגנון המשחק שדובר בו בתחילת הכתבה, זה שמוביל להתגוננות הקבוצות, תורם לכך. במקביל, המשחק נעצר המון גם בגלל שריקות מרובות, על עבירות שבעבר לא בטוח שהיו שורקים עליהם. זו בהחלט מגמה, עוד מאפיין של העונה הסדירה המסתיימת.
