רק מצמצנו וכבר נגמר שלב הבתים, ימים קסומים של כדורגל מהצהריים עד הלילה. הפתעות, גולים, נבחרות שעלו מהמקום הראשון ואז לא ממש התרגשו מההפסדים שספגו בהרכב שני במחזור השלישי. איך מסכמים? עם 11 הגדולים, כמובן. החוק - אסור לבחור יותר משחקן אחד מכל נבחרת. מתחילים.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
שוער: וויצ'ך שצ'סני (פולין)
חד וחלק, לא הגיע לפולין לעלות לשמינית הגמר. היא הנבחרת שהפגינה את הכדורגל הגרוע ביותר מבין ה-16. היא נעזרה בשני מהלכים טובים של רוברט לבנדובסקי מול סעודיה כדי לגרד את הנקודות החשובות, ובשוער מעולה אחד. עם שני פנדלים שהדף ועוד כמה עצירות ענק, האיש הוותיק של יובנטוס התעלה על עצמו ואחראי לכרטיס.
בלם: קו איטאקורה (יפן)
הפתעה נעימה במיוחד. הוא לא משחק בקביעות במנשנגלדבאך והגיע בכושר משחק לקוי, אך הבלם בן ה-24, 1.88 מ' של חוכמת משחק וקשיחות, מסתמן כיורש של מאיה יושידה שלצדו הוא משחק. הוא השם המוביל בהגנה היפנית, ואחראי לבישול מדהים בכדור על כל המגרש בשער הניצחון מול גרמניה. יופי של שחקן.
בלם: יושקו גבארדיול (קרואטיה)
קל לשים אליו לב בגלל המסכה שהוא נאלץ לשחק איתה, אבל גם בלעדיה היינו קולטים אותו. אין סיכוי ששני חלונות ההעברה הקרובים יעברו בלי שלייפציג תעשה עליו קופה ענקית, אולי אפילו בסכום של 9 ספרות. רק בן 20, אבל איזו שליטה ברחבה. בדקות הסיום מול בלגיה הוא לקח על עצמו מדינה שלמה בהופעה הירואית.
מגן: אשרף חכימי (מרוקו)
במשחק הראשון וההגנתי עוד היה קשה להתרשם, אבל בשני הבאים מרוקו שיחקה כדורגל שאיפשר למי שמתחיל להיראות כמו המגן הטוב בעולם לבטא את עצמו. תמיד מדברים על המהירות העצומה של חכימי מפ.ס.ז', אבל הדיוק בהגבהות, כדורי העומק החדים וההצטרפות להתקפה הם הרוח שבגבה של החוליה הקדמית בנבחרת הסינדרלה.
מגן: סילבן וידמר (שווייץ)
מסוג השחקנים האלה שנהנים מעדנה בגיל מאוחר יחסית (29). הוא מסתובב שנים בסגל השווייצרי, יציב באודינזה, באזל ומיינץ, קבוצות די אפורות, ודווקא מונדיאל הוא הזדמנות מעולה לראות כמה הוא חשוב. מגן קלאסי, לא בדיוק בן הדור החדש מבחינה של מחשבה התקפית ללא הרף, אלא כזה שסוגר מצוין את האגף לפני הכל, ואז תומך בהתקפה. הגיבור השקט של העלייה.
קשר: קאסמירו (ברזיל)
הקמפיין של ברזיל התחיל מצוין והידרדר לאיטו, אבל את המטרה היא השיגה. זה היה הרבה יותר קשה בלי השער המדהים של קאסמירו נגד שווייץ. אבל זה יותר מכך: בנבחרת כזו חייבים מישהו שיאזן את הילדים היצירתיים הנלהבים, וקאסמירו חיסל כל התנגדות במרכז השדה כאשר העריבות האירופיות נכנעו.
קשר: טיילר אדאמס (ארה"ב)
גרג ברהאלטר היה שונה משאר המאמנים בכך שחיכה עד לרגע האחרון כדי להכריז על הקפטן שלו. הוא הפתיע עם אדאמס בן ה-23, הקפטן הצעיר בטורניר, אבל ידע מה הוא עושה. הקשר של לידס מבריק בטורניר, חיסל את הקישור האנגלי, וכשהאמריקאים יוצאעם קדימה הוא מכוון את התנועה. לארה"ב אין כביכול כוכבי-על, אבל בשלושה משחקים אדאמס הפך לאחד כזה.
קשר: אנסו פרננדס (ארגנטינה)
לקח לליונל סקאלוני הרבה יותר מדי זמן כדי להבין שפרננדס הוא החולייה החסרה שבין הקשרים האחוריים (שעוברים טורניר רע) לבין לאו מסי. כמו שרואים משחקנים גדולים באמת, ברגע שהוא קיבל קרדיט הכל נדלק בשנייה, כמו בקסם, כאילו מישהו לחץ על מתג. לארגנטינה יש כוכב לדור הקרוב, וכבר עכשיו הניידות והיעילות שלו יכולות לעשות את ההבדל.
קשר: ברונו פרננדש (פורטוגל)
הגיע הזמן שייצא מהצל של כריסטיאנו רונאלדו, שתמיד מקשה עליו להתבטא בנבחרת. עם שני שערים ושני בישולים, הוא היחיד שהיה מעורב בארבעה גולים בשלב הבתים פרט לקיליאן אמבאפה, והחיסרון שלו הורגש כשקיבל מנוחה במשחק נגד דרום קוריאה. ברגעים רבים נראה, ללא הגזמה, כמו אחד השחקנים הטובים בעולם.
חלוץ: קודי גאקפו (הולנד)
חרוע מאוד, ממש אין חבול לכמה שבלתי אפשרי לחבש דעה על הצורה הנכונה לבטא את שמו. אבל במקום גאקפו או חאקפו אפשר פשוט להגיד "גול" (או שאולי חול?). הזכרנו את לבנדובסקי: גאקפו עוד רחוק ממנו, אבל בדומה לפולני, הוא שובר השוויון של נבחרת שלא משחקת טוב מספיק. להולנד יש המון בעיות בקישור ובהתקפה, אבל גאקפו העלים אותן בזכות החדות המדהימה.
חלוץ: קיליאן אמבאפה (צרפת)
זה לא יכול להיות סתם טורניר עבורו – עם אמבאפה, ידענו שנקבל אכזבה או פיצוץ, והוא בינתיים בוחר באופציה השנייה. נגד אוסטרליה, המגן הימני נת'ניאל אטקינסון הוחלף כשהוא תשוש לחלוטין לקראת הסיום בעקבות משחק שלם של מרדף אחרי המהירות והטכניקה של אמבאפה; מול דנמרק, בלמים מעולים לא מצאו דרך לסגור אותו. הוא אכזרי ומגיע טרי לנוקאאוט.
על הספסל
ג'ורדי אלבה (מגן, ספרד)
ההפך הגמור ממה שקורה בברצלונה: במועדון מנסים לדחוק אותו החוצה, ואלחנדרו באלדה הצעיר כבר תפס לו את המקום. בנבחרת באלדה התקשה בהפסד ליפן, בעוד אלבה היה מצוין בשני המשחקים הראשונים וגם בישל פעמיים. תמיד צריך לרענן, וזה לקח שספרד למדה על בשרה בעשור האחרון, אבל בהרכב כ"כ צעיר מישהו כמו אלבה קריטי בזכות הניסיון בטורנירים גדולים.
ריילי מגרי (קשר, אוסטרליה)
תגלית יוצאת דופן. בחור אלמוני באירופה, בן 24, שאחרי ניסיונות לא מוצלחים בקלאב ברוז' ובליגה בארה"ב עבר לפני שנה למידלסברו מהליגה השנייה באנגליה ומצא את עצמו. הקשר ההתקפי נדרש לעשות הרבה יותר עבודה טקטית במונדיאל, וזה מה שפתאום ייחד אותו לעומת שחקנים אחרים בנבחרת, כי הוא הוכיח את הרבגוניות שלו. שימו עליו עין בהמשך.
איסמעילה סאר (חלוץ, סנגל)
ואם כבר הליגה השנייה באנגליה, אז סאר משחק שם בווטפורד, שם הוא מתמחה בקטגוריית "ראית את הגול הזה?!" שאוהדים שולחים אחד לשני. קיצוני פנטסטי שמתאים לקלישאה "שחקן שקונים בשבילו כרטיס", תמיד מחפש את המהלך היפה, הביצוע המיוחד, וזה בדיוק מה שסנגל הייתה צריכה שיצית אותה אחרי הפציעה של סאדיו מאנה.
מרקוס רשפורד (חלוץ, אנגליה)
יש לו המון אורך רוח. בשנה שעברה נראה היה שלא יגיע למונדיאל אחרי שאיבד ממעמדו במנצ'סטר יונייטד, אבל הוא המתין בסבלנות וחזר להוביל אותה. את המונדיאל הוא פתח על הספסל, אבל תפס מהר את המקום שלו בזכות מה שהוא מביא להתקפה העמוקה: יש המון אופציות מבין הקיצוניים היצירתיים, הוא הסקורר הטוב שבהם. זה מה שהארי קיין צריך לידו.
צ'ו גווה-סונג (חלוץ, דרום קוריאה)
חלוץ מטרה גבוה (1.88 מ') וצעיר (24), שמשחק בג'ונבוק ממולדתו ויכול להיות גניבה בחלון ההעברות בינואר. לפי מה שהורגלנו לראות בכדורגל, המוח מיד חשב שבלמי גאנה החסונים יסתדרו בקלות עם הקוריאנים, אבל למרות הניצחון הסנגלי התמונה הגדולה במשחק הייתה הזינוק של צ'ו מעל שחקני ההגנה שעזר לו להשלים צמד.
מאמן: האג'ימה מוריאסו (יפן)
למרות ההפסד לקוסטה ריקה זו בחירה קלה. מוריאסו הכניע שתי יריבות ענקיות, ספרד וגרמניה, כשבשני המקרים הנבחרת שלו חוזרת מפיגור. בשני המקרים, החילופים שלו היו מבריקים והובילו לשינוי מיידי במשחק. יודע לנצל את כל הנקודות החזקות של הנבחרת שלו וניכר שיש לו היכרות מעולה וקשר חם איתם. אנחנו לא רואים מאמנים יפנים באירופה, אולי הגיע הזמן.
