חסרי הבושה
האב, הבן ואלונה מגדלנה
בערך יומיים לקח לנשיא מכבי חיפה להגיב לפרשת המסרונים של כובשי הקטינות, שהציגה את הטאלנט שלו במלוא הדרו. למה למהר? הדברים היו כל כך דוחים, אז גם ליעקב שחר מותר לדחות. כל כך אצילי מצידו.
ממש כמו המדונה בפסלו המפורסם של מיכלאנג'לו, החופנת בחיקה את בנה שהורד מהצלב, כך היה מרגש לראות את החיבוק האבהי של שחר לפרחח החיזוק שלו. בדיוק כמו החוש האימהי של אלונה ברקת, שגילמה את מריה מגדלנה בברית החדשה עם דור מיכה.
"אצילי מחפש בכנות לנתב את חייו למקומות חיוביים", התפעם שחר. "את תוצאות ההחלטה והמקרה שלו (אשר לא אירע במועדון שלנו), אנו לומדים ומיישמים בחינוך הצעירים שלנו ולעתידם כבני אדם ושחקני כדורגל... כמו כן, נפגש עומר עם ניצולי שואה ואף אירח ביוזמתו בביתו, בהשתתפות כולנו, ערב של 'זיכרון בסלון'... אצילי של היום שונה מאצילי שהגיע אלינו"... האמנם? שווה בדיקה, אבל קודם תזכורת לביצועיו במשטרה, כשנשאל על שעשועי אלכוהול.
אצילי: "לא היה אלכוהול, לא היו משחקי להוריד בגדים". חוקרת: "אני מראה לך תמונה של דור שצילם לקבוצה, רואים את שתי הבנות ושולחן עם שוטים". אצילי: "אז אולי שתינו כמה צ’ייסרים, אולי אחד". חוקרת: "אבל בעדות שלך לא אמרת ששתית צ'ייסר". אצילי: "שכחתי". טוב, הוא כנראה לא היה צלול.
אבל היום, את הזיכרון המופלג הזה המיר אצילי ל"זיכרון בסלון". נשמע חיבור נוראי? בהחלט. שרבוב יום השואה בהודעה המכובסת של שחר מזעזע ומביש. רלוונטי הרבה יותר היה להזכיר את שירתם הרועמת של אצילי ודולב חזיזה בחגיגות האליפות: "לכל אוהד מכבי ת"א יש בת ז...". כן, זה קרה בשנה שעברה, כלומר אירע במועדון שלכם. חזיזה אפילו הקדיש למכבי ת"א עוד שיר: "יא גרמנים, יא ניאו־נאצים". אפרופו זיכרון בסלון.
והייתה גם תנועת יריקה של "אצילי החדש" לעבר אוהדי הפועל באר־שבע, שבעטיה גם הורשע בהתנהגות בלתי הולמת. במקרה הזה, גם הזיכרון של נשיא מכבי חיפה בגד בו, כמי שאמר לא מכבר על יריקה של ז'וזואה מבאר־שבע: "הייתי נותן לו סטירה חזקה ושולח אותו למטוס הביתה". ברור, כשצריך להטיף ולהטיס אחרים, שחר מחנך דגול. בקבוצה שלו, פרחח שמרייר על קטינות הופך לכוכב רוק.
באשר ל"חינוך הצעירים שלנו", ראוי להזכיר את הפרשה שבה שחקני נוער של המועדון הירוק חגגו אליפות בישיבה על גג מכונית נוסעת, עם השיר שלמדו מאצילי על בנות אוהדי מכבי ת"א. וגם את קפטן קבוצת הנוער לשעבר, מאור לוי, שקרא לשחקן ממוצא אתיופי של מכבי פ"ת "קוף". ככה זה שם. במתקן האימונים של המועדון מתנוססת כרזה "האדם לפני השחקן", ויש קוף אחרי בנאדם.
והייתה גם פרשת המכות בדרבי, בהשתתפות שחקני הקבוצה ובכיכובו של המנכ"ל היוצא אסף בן־דב. לא רק שאף אחד לא קיבל סטירה, המועדון נלחם כדי להוציאם ללא עונש. בן־דב, שהתקוטט על הדשא כאחרון האוהדים והמשיך בתפקידו, סיפר לא מזמן בראיון פרידה הזוי: "בדיונים על אצילי פתחנו חמ"ל... גל אלברמן בדק את הנתונים והדאטה, היה לנו אינפוט מהסקאוטינג"... פששש, דאטה, אינפוט, אינטליגנט. רק את המסרונים לא השיג החמ"ל, שלא חמל על קטינות.
על הדאטה של ברקת בעת החתמת מיכה, לא נמסר, אבל את האינפוט של שיר צדק והבריחה המדהימה שלה מאחריות, כולם מכירים. ההסבר של בעלת הפועל באר־שבע בפרשה ההיא הזכיר מאוד את נחישותה של הפרקליטה שסגרה את תיקם של צמד התותחנים, בעניין האבקה שהוזכרה במסרונים. "לטענתם, זו אבקה שהם צורכים לצרכים בריאותיים, הם מסרו גרסה שעל פניה הייתה הגיונית", אמרה המשפטנית. כמובן, ואלה לא היו כובעונים אלא בלונים. בכל זאת, ילדות.
"יש לי שלושה פגזים", דיווח מיכה לחבריו במהלך תכנון מבצע הכיבוש בדירתו, אבל אין סיבה להיבהל. כמו החמאה על הראש של שחר, לאלונה יש כיפת ברזל.
המודלים
משגיחי הכשרות שרף וברקוביץ'
"לא יכול להיות שאנחנו נשפוט אנשים לפי כתבה של תחקיר כזה או אחר בטלוויזיה", אמר התחקירן שלמה שרף על חשיפת המסרונים, והוסיף: "נעשה פה עוול לשחקנים האלה, כי הדבר הזה נחקר לפני שנתיים. פתאום חוקרים את זה?"
השאלה לא ממש מפתיעה כשנזכרים ברומנטיקן הלאומי, ששחקניו חגגו עם נערות ליווי לפני תבוסה לדנמרק. זה שדווקא לפני ההישג הגדול בחייו, 2:3 בצרפת, הכריז: "אנחנו כמו כלה ביום כלולותיה, יודעת שהיא הולכת לקבל אבל לא יודעת כמה". על היצירה הספרותית "סדום ועמורה 2", עדיף לא להרחיב.
אחריו התייחס לסוגייה הכתב שנוהג להחניף למרואייניו, מוטי פשכצקי, עם האבחנה הפורנזית: "גם הבנות הן קורבנות וגם השחקנים הם קורבנות" - כנראה ספיח לחג הקורבן, שצוין בתחילת החודש שעבר. "כדורגל ישראלי מזוקק", נוהג לקרוא לדיונים העמוקים הללו המגיש הדביק יהונתן כהן, במקום - כדורגל ישראלי מלוקק.
"אצילי גרם ליענקל'ה הרבה אושר, יענקל'ה מגבה אותו", סיכם את הפרשה משגיח הכשרות איל ברקוביץ'. בהמשך סיעור המוחות התייחס ברקוביץ' גם לביקור פ.ס.ז' בישראל, וסיפק את האבחנה (העילגות במקור): "ניימאר חגג פה, שמעתי שהשאיר פה כמה זירעונים". החברים לדיון צחקו למרות שעל השולחן לא היו "שוטים". רק מסביבו.
המערבבים
דמאיו במקום אברמוב, ולהפך
"בשביל מה אתה צריך את זה?", שאלה חצרנית תורנית את משה דמאיו, ההוא שהצהיר לפני שלושה חודשים וחצי: "אני סיימתי את תפקידי בבני־יהודה. סיימתי את תפקידי בכדורגל הישראלי". גם התשובה הייתה קלישאה חבוטה: "ברגע שקיבלתי החלטה, אני מסתכל קדימה". תצפיתן.
אם נסתכל אחורה, האיש שזיגזג בשנים האחרונות בין בית"ר ירושלים להפועל ראשל"צ, יכול היה לספר שפרט לבחישות בהתאחדות ובמינהלת, הועסקו בנותיו בבני־יהודה, ואחותו הייתה חברה בעמותה.
אבל העסקה עם ברק אברמוב מעניינת במיוחד על רקע הברכות שהחליפו השניים באפריל האחרון. "ערימה של שקרים, אברמוב לא קיבל את הקבוצה בגירעון", אמר דמאיו על דברי קודמו בתפקיד. "יש גבול לגניבת הדעת", הגיב אברמוב על קודמו שהקדים גם אותו. אבל עכשיו, כשאחד בלי קבוצה והשני מת להיות מלך ירושלים, שני הצדיקים שוכחים מהכל. כמובן אחרי שקיבלו אישור מרב לבצע את העסקה בימי בין המצרים, שכן "מדובר במצווה". איזו בדיוק? כנראה מצוות שמור לי ואשמור לך.
רק חבל שאף אחד לא עושה טוטו בין אוהדי בני־יהודה מי עדיף: 1 – אברמוב או 2 – דמאיו? סיכוי טוב שרובם יגידו: איכס.
הביזיון
איגוד הכדורסל וה"נבחרת" הצעירה
באולם מלחה הנשכח בירושלים נערך שלשום משחק כדורסל, ששודר על ידי ESPN בארה"ב וערוץ הספורט בישראל. כרזה שפורסמה לקראתו בישרה על התמודדות בין נבחרת ישראל עד גיל 20 למכללת אובורן, בתקרת האולם התנוססו דגלי כחול־לבן, וכתובית התוצאה בתחתית המסך בישרה גם על תוצאת הסיום: "אובורן 117 - ישראל 56". אוי לבושה.
בעמדת השידור ישבו שדר ופרשן אמריקאים, ובארה"ב ניתח את המשחק בהרחבה פרשן נוסף. אצלנו הוזעק לפרשן המאמן הלאומי לשעבר, מולי קצורין, שבשלב מסוים לא יכול היה לשאת את החרפה ושאל: "למה לא אומרים להם שזו בכלל לא נבחרת ישראל?" התשובה ברורה. אצלנו, בניגוד מוחלט לאמריקאים, הכל חפיף. אספו כמה חבר'ה וקראו להם "נבחרת", כי את תדמית הכדורסל הישראלי – שמתגאה כל־כך בנבחרות הצעירות – אפשר לזרוק לסל האשפה.
אז מי ייצג אותנו? הנה קצורין: "הקבוצה הזו הוקמה למכביה, ולפי מה שהבנתי ביקשו מהם להישאר עוד כמה ימים. בשביל מה, כדי לשמש שק איגרוף לאמריקאים? מאוד הרגיז אותי לשמוע את השדרים שלהם אומרים 'נבחרת ישראל עד 20'. גם במכביה, אגב, הם לא היו אפילו בגמר". אכן מרגיז, אבל מה אכפת לאיגוד הכדורסל. הם, כהרגלם, עסוקים בקרבות עסקנים עם המינהלת (שניצחה במפגש האחרון).
איך האיגוד מסכים לתת יד להתבזות הלאומית? שם, כיאה לאיגוד המחבואים ומשחקי הילדים, לא מגיבים וגם העלימו מהציבור דיווחים על אירוע הדריסה. בעמוד הפייסבוק שלהם תוכלו למצוא עדכונים ממשחקי נבחרת ה־3x3 בטורניר סטריטבול, תוצאות ממשחקי הכנה של הקדטים והקדטיות, דיווח מפורט ממשחק ידידות שקיימה נבחרת הנערות, אבל מה"נבחרת עד 20" מתנערים. ב־ESPN בטח קוראים לזה Shchoona.
מילה זו מילה
"רואים שהם לא פראיירים"
מוטי איוניר מתרשם מאפולון לימסול אחרי דקה וחצי של משחק בחיפה. הראשון שזיהה
