הכוחני
המפעל הכושל של איזי
איזי שרצקי, הבעלים של עירוני קריית־שמונה, שבר כנראה שיא גינס. תוך שבוע הכריזו שני שרים חובבי טקסים כי יוענקו לו פרסים על אותו מפעל חיים. בהחלט כיף חיים, אבל לפני שנעשה סדר מן הראוי להעלות מספר קושיות. למשל: כמה כסף, פרסום והטבות קיבל לצד הסכומים היפים שנתן? כמה מאמנים השפיל בפרהסיה? כמה אוהדים יש לקבוצה שלו? כמה פעמים איים לעזוב? ולמרות שנשאר, כמה פעמים הוא איבד את הצפון?
נתחיל במה שהוא הכי אוהב לנפנף בו – הכסף. "הוצאתי 180 מיליון על כדורגל אבל לעיר נתתי יותר", הכריז שרצקי בראיון לכבוד קבלת הפרס האחרון. הפעם הקודמת שהוא זרק את הסכומים האלה הייתה כחצי שנה קודם, מסיבות שונות לגמרי. שופטת בית המשפט המחוזי בנצרת, עירית הוד, פסקה כי קבוצת הכדורגל שלו הגישה בשנים 2009־2012 "דיווחים פגומים" לרשות המסים, בהם דיווחה על הטבות שלא הגיעו לה ולשחקניה. השופטת קיבלה את עמדת פקיד השומה, לפיה "הקבוצה העניקה לשחקניה הנחת מס בשל מגוריהם הנטענים בעיר, אך לא הוכיחה שמרכז החיים שלהם בקריית־שמונה, ולא הגישה את האישורים הרלוונטיים לגבי רובם". המועדון חויב גם בתשלום הוצאות משפט.
שרצקי, כהרגלו, ירה מספרים ואיים לעזוב: "ב־23 שנים שאני בקריית־שמונה הבאתי 420 מיליון שקל. 180 מיליון לכדורגל והשאר לבתי תמחוי, תיאטרון, חיילים וכו'. אני לא רוצה להישאר כאן". אכן, את הדברים היפים הנ"ל הוא עשה, וראוי למלוא ההערכה. מצד שני, ישנם פילנתרופים גדולים ממנו שאינם מתפארים בכל הזדמנות בנדיבותם, שאינה תלויה בדבר. קוראים לזה: מתן בסתר.
קבוצת הכדורגל הגלילית, שנתמכת גם על ידי העירייה, מקבלת לא מעט כסף מהטוטו ומזכויות שידור, שלא לדבר על המכירה הסיטונית של כוכביה (בעיקר שחקני בית). היא גם מנוצלת לפרסום העסק של הבעלים, שהוא וארבעה מבני משפחתו (כולם חברי הנהלה) הרוויחו ממנו מיליונים.
בסוף 2018 דחה בית המשפט העליון ערעור שהגיש שרצקי על החלטת בית המשפט המחוזי, שחייב אותו בתשלום מס גבוה על מכירת מניות של החברה בבעלותו. לפני כעשור הוא ניהל מאבק גם במשרדי התמ"ת והאוצר, כדי לקבל הטבות לעסק, במסגרת החוק לעידוד השקעות הון בפריפריה. ממשרד התמ"ת נטען אז כי "החברה אינה עומדת בתנאי הסף לעניין השכר הממוצע המינימלי הנדרש כדי לקבל את התמיכה". איך הגיב הנדיב? הודיע שלא יעביר את המפעל שלו לעיר, והצהיר: "קריית־שמונה עלתה לי מעל 80 מיליון שקל". לא בדיוק הסגנון של הברון רוטשילד.
שרצקי אוהב לקטר ולאיים, ואולי בגלל שבקריית־שמונה אין ים הוא נוהג לצעוק "אני הולך!" יותר ממוכר הארטיקים בחוף מציצים בת"א. לעיתים הוא גם מתנשא על תושבי המקום. "כשהגעתי לא עברו שם בגרות באנגלית, אז טיפלתי בזה", סיפר בשבוע שעבר על הקולוניה שגילה. פעם, כשכתב מקומי הציג לו שאלה שלא אהב, ליגלג עליו הבעלים: "אם לא אני, לא היה לך מה לאכול". למשה מונטיפיורי זה לא היה קורה.
ומה בכדורגל? על האימפריה שבנה מיותר להרחיב. קבוצה עם אוהדים שניתן לספור, ואצטדיון מיושן ועלוב. קריית־שמונה היא הקבוצה היחידה בליגה הבכירה שלא ניתן לרכוש כרטיסים למשחקיה באינטרנט, אבל הכל מתגמד ליד הקטנת המאמנים שלו.
"מישל דיין יישאר אצלנו הרבה שנים", הכריז עם החתמת המאמן שפוטר כעבור זמן קצר בבושת פנים, הסתכסך עם בני טבק, ליכלך על גילי לנדאו, התקוטט עם רן בן־שמעון שהביא לו אליפות, רב עם ברק בכר, פיטר בשידור רדיו את בני בן־זקן ("הוא יותר גרוע ממוטי איוניר") בהפסקה של משחק, זרק בהודעה לתקשורת את שלומי דורה, ירד על תומר קשטן, עמיר נוסבאום וסלובודן דראפיץ'. רודף הכבוד לא ממש נזהר בכבוד הכפופים לו, שחייבים להישאר כפופים.
ומה מתאים יותר לסיכום הנושא מאשר התקרית במשחק הפתיחה של עונת 2018/19 מול הפועל באר־שבע, שהסתיים ב־1:1. שרצקי, שזעם על החילופים בקבוצתו, התנפל בסיום בצרחות על המאמן שלו, חיים סילבס, בנוכחות הוריו. אפילו שעבורם זה מפעל חיים.
הינשוף
מקסים פלקושצ'נקו טועה בדרך
על מקסים פלקושצ'נקו אומרים בדרך כלל שהוא שחקן מוכשר אבל חסר יציבות, אך איש מעולם לא ייחס זאת חלילה לאלכוהול.
בסוף השבוע נתפס קשר הפועל חדרה על ידי שוטרי אגף התנועה בצפון, ובבדיקת ינשוף שנערכה לו נמצאו 417 מיקרוגרם אלכוהול. בית המשפט מאפשר למשטרה להגיש כתבי אישום באשמת נהיגה בשכרות רק אם המכשיר מודד ריכוז של 290 מיקרוגרם ומעלה בליטר אוויר נשוף. לכן, כפי שאישרו במשטרה, רישיונו של השחקן נפסל ורכבו נתפס.
שלום מקסים, תגובתך לינשוף?
"אין לי תגובה, אבל אתה צריך לבדוק את עצמך, כי אני הייתי עם חבר שמה".
לשניכם עשו בדיקת ינשוף?
"אני חושב שזה קצת פרטיות, לא?"
לא.
"למה, כל בנאדם שעובר עבירת תנועה מפרסמים?"
כשזה מקסים פלקושצ'נקו, כדורגלן מוכר, שמשחק במועדון עם הרבה בני נוער, בהחלט יש לזה חשיבות.
"אין תגובה, אבל תבדוק את המקורות שלך קצת יותר לעומק, תודה".
בשלב זה ניתק הקשר את השיחה, ואפשר אולי להבין אותו. "החלום שלי להגיע לליגה הספרדית", אמר לפני שש שנים פלקושצ'נקו בן ה־20, כשעשה סימנים מבטיחים במדי הפועל חיפה והנבחרת הצעירה, ונשאל על שאיפותיו. היום בחדרה שואלים אותו על נשיפותיו.
החצוף
בדיקת הפוליגרף של אברמוב
הכניסה ההזויה והברוטאלית של בן רייכרט מבני־יהודה בשחקן א.ס אשדוד שחדר לרחבה לא זיכתה את היריבה בפנדל, אבל החזירה לעניינים את הבעלים שדירדר את הקבוצה והחליט לנטוש. אחרי "שורת התייעצויות משפטיות", כך פורסם, הוחלט במועדון של ברק אברמוב לשלוח את שחקני הקבוצה לבדיקת פוליגרף. רייכרט עצמו היה היחיד שהסכים, הלך לבדיקה פרטית ויצא דובר אמת. האמת? אין לזה שום משמעות.
ובכל זאת, לאור ההופעה המחשמלת של הקשר הגיע הזמן שגם אברמוב יילך לאותו מכון, יחד עם המאמן שהטביע את הספינה וברח ממנה. ליוסי אבוקסיס חשוב להציג רק שאלה אחת: תגיד, אתה לא מתבייש? ואילו הבעלים יתבקש להשיב על מספר שאלות שמטרידות את האוהדים, כמו: האם השארת הקבוצה ללא מאמן במשך מספר משחקים נועדה לעזור לחבר שהתברבר בבאר־שבע? כשהחתמת את רייכרט, האם ידעת שמדובר בשחקן בעייתי וכושל? האם זה נכון שבאת לעשות על בני־יהודה סיבוב? וכבעלים של רשת סושי, האם ברור לך שהדג מסריח מהראש?
הקשקשנית
הנאום השטותי של יעל ארד
"לינוי אשרם מסמלת את הספורטאי הישראלי החדש", אמרה יו"ר הוועד האולימפי יעל ארד בדברי הפרידה מהאלופה האולימפית בהתעמלות אמנותית. "היא נולדה וגדלה פה, התחילה להיות ספורטאית מבסיס הפירמידה, עברה את כל התחנות בדרך והצליחה בענק. מעבר לכך, יש לה מאמנת ישראלית שצמחה פה (איילת זוסמן), וזה הגשמת המודל של הספורט ההישגי". איזה נאום מטופש וחסר רגישות.
כי אם זה ככה, מה מסמל המתעמל ארטיום דולגופיאט, שזכה אף הוא בזהב אולימפי? את הספורטאי הישראלי המשופץ? דולגופיאט עלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן 12, ומעבר לכך יש לו מאמן שנולד וצמח באוקראינה (סרגיי וייסבורג). האם זו הגשמת המודל של הספורט הסובייטי?
אגב, בטקס שאירגן משרד הספורט ב־2017 נבחרה ארד להעניק את פרס "ספורטאי השנה" למתעמל המחונן, אבל התקשתה לקרוא את שמו מהפתק, והכריזה כי הזוכה הוא "ארטיום גולפיאט". כאילו היה קונצרן של שתי חברות לייצור מכוניות.
לפני חודשיים טסה יושבת הראש הטרייה של הוועד הישראלי לאולימפיאדת החורף בסין, כדי להתעלק בין השאר על ברני ונועה סולוש – שני גולשי סקי הונגרים, שאביהם הסתכסך עם האיגוד בארצם והחליט שייצגו את ישראל. "הייתה התרגשות גדולה לראות את ההישג של ברני, בלתי נתפס", דיווחה ארד בהתרגשות. "ביליתי איתם הרבה בשבוע האחרון, זאת משפחה מדהימה. יש להם אנגלית יוצאת דופן". כן, הם תושבי בודפשט, לא חיו כאן מעולם, אבל את מי מעניינים בסיס הפירמידה והעובדה שאינם מדברים עברית? מה עוד שהאנגלית שלהם יוצאת דופן.
כ־25 שנים בוחשת מדליסטית הג'ודו לשעבר בתככים של מרכזי הספורט, ומגשימה את המודל הפוליטי־אופורטוניסטי. כבר בתחילת הדרך, בשנות ה־90, היא בחרה בצבי ורשביאק ממכבי ליו"ר הוועד האולימפי, בניגוד לדעת חבריה הספורטאים, על חשבון יורם אוברקוביץ' מהפועל, שטען: "יעל בגדה בי, היא עסקנית קטנה". היום, חייבים להודות, היא כבר עסקנית גדולה.
מילה זו מילה
"ב־360 מעלות!"
איל ברקוביץ' משיב לשאלת המראיינת דנה ויס - "כמה אתה שונה מהתדמית שלך?" - וסוגר מעגל
