כבר בקיץ האחרון קיבלו ראשי ההתאחדות לכדורגל החלטה לפיה וילי רוטנשטיינר לא ימשיך כמאמן הנבחרת לקמפיין הבא, כשהשיקול המרכזי שלהם היה התנהלותו של האוסטרי מולם, וההופעות המביכות בשלושת משחקי החוץ מול הנבחרות האיכותיות בבית רק חיזקו אצלם את הדעה שזה המהלך הנכון.
האמירות המגומגמות של רוטנשטיינר שלשום אחרי ההפסד 4:2 באוסטריה ("לא יודע מה קרה לנו. קשה למצוא את הסיבה, אם הייתי יודע אותה הייתי משנה את זה") הראו כמה הוא מנותק מהמציאות. זה היה סמלי שהעידן האוסטרי בנבחרת ישראל, שהחל לפני שלוש שנים, הגיע לסיומו המעשי דווקא בעיר האוסטרית קלגנפורט, כשביציע ישב המאמן הקודם, אנדי הרצוג.
רוטנשטיינר הביא לנבחרת סטנדרטים מקצועיים שלא היו קיימים לפני הגעתו, כמו הכנה דקדקנית למשחקים, אבל במבחן התוצאה הוא הותיר את הכדורגל הישראלי באותו מצב שהוא היה לפניו.
אין הגנה. כל מאמן לאומי מקבל כנקודת פתיחה סגל של שחקני הגנה לא מספיק איכותיים. בזמן שהקשרים והחלוצים משחקים באירופה, ההגנה מבוססת על קבוצות ליגת העל: איאד אבו-עביד וחאתם אל-חמיד מהפועל באר שבע, סאן מנחם ממכבי חיפה, ואיתם ניר ביטון שמשחק בסלטיק כקשר אחורי, אלי דסה שלא מביא את היכולת שלו מוויטסה ואופיר מרציאנו, השוער המחליף של פיינורד.
אחרי שרוטנשטיינר מונה למאמן הוא דיבר על הצורך בשיפור ההגנה, אבל בפועל הנבחרת כבר ספגה 19 שערים, הנתון הגבוה ביותר מאז קמפיין הבכורה באירופה לפני שלושה עשורים (27). במפגשים עם דנמרק, סקוטלנד ואוסטריה ספגה הנבחרת 17 שערים. לישראל יש את ההגנה השמינית בחולשתה באירופה, כשרק נמושות כמו גיבלרטר, סן מרינו, ליכטנשטיין, מלטה, אנדורה, איי פארו ומולדובה ספגו יותר ממנה. וכל זאת, כשרוטנשטיינר נשאר נאמן למערך שלושת הבלמים מתוך מחשבה שאם אין איכות לפחות תהיה כמות.
יש התקפה. הצד השני של המטבע הוא ההתקפה הפורייה של הנבחרת, שכבשה בקמפיין הנוכחי 20 שערים, מקום שמיני באירופה אחרי אנגליה, גרמניה, הולנד, בלגיה, טורקיה, דנמרק ופולין. האחראי העיקרי לנתון הזה הוא ערן זהבי עם שמונה כיבושים במוקדמות המונדיאל ו26 שערים בסך הכל בעידן האוסטרי. מונס דאבור תרם חמישה שערים בקמפיין הנוכחי, אבל מנור סולומון עדיין לא הצליח לפרוץ.
חכמים על חלשים. המחצית הראשונה הטובה יחסית שלשום באוסטריה יצרה תחושה שישראל התקדמה בכל הנוגע להתמודדות עם נבחרות עדיפות עליה, אבל אז הגיעה המחצית השנייה הקטסטרופלית וטפחה גם לאופטימיים שבין אוהדי הנבחרת על הפנים.
בהנחה שישראל תנצח מחר (שניבנתניה את איי פארו בתוצאה המתאימה ותסיים במקום השלישי בבית עם 16 נקודות, לראשונה מאז עידן לואיס פרננדז, זו תהיה לכאורה עמידה במטרות, אבל מבט מעמיק יותר מציג תמונה של חוסר התקדמות. ישראל השיגה ארבע נקודות בלבד מתוך 18 אפשריות במשחקים מול הנבחרות האיכותיות בבית, 22 אחוזי הצלחה, 0 אחוזי הצלחה במשחקי החוץ והפרש שערים שלילי של 17:10. 75 אחוז מהנקודות של רוטנשטיינר בקמפיין הושגו מול איי פארו ומולדובה החלשות.
כשרוטנשטיינר הגיע, הוא הציב כמטרה לחזור לאזור המקום ה-30 בדירוג פיפ"א, אבל כרגע ישראל מדורגת 80 ורק 37 מבין הנבחרות האירופיות, הרבה בגלל ההידרדרות בתקופת הרצוג, שסיים במקום החמישי במוקדמות היורו. רוטנשטיינר עמד לכאורה בשתי המטרות שהוצבו בפניו, הישארות בדרג השני בליגת האומות ומקום שלישי (כנראה) במוקדמות המונדיאל, אבל אלה מטרות מינימום שלא מלמדות בהכרח על התקדמות. בנוסף, בשני משחקי המאני-טיים בגלזגו הנבחרת לא השיגה את התוצאות הרצויות.
בין מרצה למאמן. רוטנשטיינר הגיע לארץ בין השאר כהמלצה של אופ"א, אצלה הפך למרצה מבוקש, כך שאין ספק שברמה התיאורטית מדובר בטאלנט, אבל יש פער גדול בין זה לבין העברת מסרים לשחקנים ובטח ניהול משחק, שזה ג'וב בפני עצמו. אנשי מקצוע שעובדים עם רוטנשטיינר מעידים שמדובר באדם צנטרליסט, שלא מתייעץ או משתף את הכוורת שלו, עושה פעולות סוליסטיות שמנוגדות לעמדת ההתאחדות, ונותן תחושה שהוא יודע הכל, ביטחון שהתערער רק בסוף השבוע האחרון עם המכה מול האוסטרים.
העידן האוסטרי הכניס סטנדרטים גבוהים, שהיו מוכרים רק במועדוני העילית בכדורגל הישראלי. ההכנה של רוטנשטיינר למשחקים הייתה מצוינת, ישראל הובילה באוסטריה ובסקוטלנד, אבל לא ידעה לסגור עניין והפסידה. בזמן שמאמני הנבחרות היריבות עשו שינויים טקטיים במהלך המשחקים, רוטנשטיינר לא ידע כיצד להגיב. הוא נשאר מקובע עם מערך לא משתנה, סגל שחקנים ברור וידוע, ולא הכניס לעניינים מספיק שחקנים צעירים. מה שהיה חשוב לו זה רק כאן ועכשיו.
מאמן זר על הפרק. עד לקמפיין הבא יש עוד הרבה זמן (ליגת האומות ביוני ומוקדמות היורו בספטמבר), אבל הפעם בהתאחדות סימנו את אליפות אירופה הקרובה כיעד שאפשר להגיע אליו. רוטנשטיינר יעזוב את הנבחרת מחר ואת תפקידו בהתאחדות במאי, והמאמן הבא יקבל את חומר השחקנים הנוכחי. בהתאחדות לא חושבים שיש כרגע מאמן ישראלי שמתאים לתפקיד, בהנחה שברק בכר לא יעזוב את מכבי חיפה לטובת הג'וב הלאומי, ולכן כבר בימים הקרובים יתחילו החיפושים אחרי מאמן זר.
