עד לחודשים האחרונים, הקורונה היכתה בספורטאים בצורה מינורית. היעדרות לימים ספורים, בידודים, הקאות, כאבי ראש וקוצר נשימה. הסימפטומים הרגילים. ספורטאים לא רבים חוו קורונה כרונית, קורונה שנמתחת על פני שבועות וחודשים ועלולה להביא גם לסכנת מוות. אחד המאפיינים של הקורונה הכרונית היא העייפות הכרונית ואיבוד רמות חמצן שגרמו לאתלטים בריאים בצורה יוצאת דופן לכלכל את התנועות שלהם, לשמור אנרגיה, לחשוב לפני כל פעולה אם היא שווה את המאמץ. במילים אחרות: היא גמרה להם את האינסטינקט.
"זאב בודד": המדור של זאב אברהמי
חלק מהחוזק המנטלי של ספורטאים היא היכולת לספוג פציעה ולהתגבר עליה פיזית ופסיכולוגית. ספורטאים שנפצעים צריכים יעד, תקופת זמן שבסופה הם אמורים להיות בריאים ולחזור לשחק. הזמן הוא מטבע האמונה של ספורטאים פצועים. הסכנה הכי גדולה של קורונה כרונית היא העובדה שאין לה זמן אמיתי, אף אחד לא יכול להגיד אם ומתי היא תיעלם.
הקורונה בחברה ובשוק העבודה גרמה לאנשים רבים לעצור ולכלכל את מסלול חייהם מחדש. הקיצוניות של המחלה, הצעדים שננקטו בעקבותיה וההבנה כי אף אחד לא מחוסן ממנה (על אף החיסון) גרמה לרבים להפסיק לעשות את מה שהם עושים אם הם לא אוהבים את זה. רבים העדיפו לוותר על אפסים במשכורת בשביל לחזור וליהנות מהעבודה שלהם ומסביבת העבודה. זה נשמע נורמלי כמעט לכל ענף, אבל פחות עבור ספורטאים בשיא יכולתם ותהילתם, אלופים שמרוויחים שכר עצום ועושים את מה שהם (ורבים אחרים) חולמים עליו מאז שהיו ילדים.
מצד שני, בנג'מין פאץ', המנחית של האלופה הגרמנית ברלין ריסייקלינג ווליס, שהחליט בקיץ לקחת שנת שבתון מכדורעף, מעולם לא היה איש או ספורטאי שגרתי.
4 צפייה בגלריה
החליט לקחת שנת שבתון מכדורעף בעקבות שאלות שעלו אצלו בזמן הקורונה. פאץ'
(צילום: גטי אימג'ס)
מעולם לא היה טיפוס שגרתי
פאץ' נולד לפני 28 שנים ואומץ על ידי שני הורים מורמונים בפרובו, יוטה. הוא גדל כמורמוני ואף בילה שנה כמיסיונר באוהיו. הוא שיחק כדורעף בהצטיינות באוניברסיטה המקומית בריגהם יאנג, ולאחר סיום לימודיו שיחק בהצטיינות כמנחית באיטליה וגרמניה. לצד קריירת הכדורעף שלו, הוא טיפח את הצד האמנותי שלו עם סטודיו לקרמיקה וקריירת צילום. לפני שנתיים, בראיון לעיתון ברלינאי הוא יצא מהארון כ"קוויר", אחד הטאבואים החמורים ביותר בדת המורמונית. פאץ', שהכריז על עצמו כעצמאי מבחינה מינית וכבעל יכולת ותשוקה לחלק את חייו עם שני המינים, היה השחקן הראשון שיצא מהארון בספורט גרמני קבוצתי. אחרי אליפות שלישית ברציפות בליגה הגרמנית ובשיא הקריירה המקצוענית שלו, החליט בקיץ פאץ' לקחת שבתון מהספורט, כשהוא לא מרמז אם ומתי יחזור לשחק.
"הייתי שחוק לגמרי, גם מבחינה פיזית אבל בעיקר מנטלית", הסביר פאץ', "אני יודע שהבעיות שלי הן פריבילגיות, אבל התחרות הבלתי נפסקת, הציפייה ממך שתהיה טוב, שתתן תפוקה, שתצדיק את ההשקעה, גם של ההנהלה וגם של האוהד שקנה כרטיס, הנסיעות, הריאיונות, המתח. זה פשוט שחק אותי.
"מה שקרה בקורונה הוא לא רק כלכלי, אלא בעיקר אפקט מנטלי. יש לך שעות רבות שבהן אתה לגמרי לבד, ומתישהו אתה לא יכול לברוח מזה, ואתה חייב לשאול את עצמך שאלות אמיתיות על החיים. זה נכון גם לגבי הזהות המינית שלי, וגם לגבי השאלה אם אני באמת מזדהה ומזהה את עצמי עם הענף שאותו אהבתי ולו הקדשתי את כל חיי. והתשובה הקשה והכנה הייתה שלא. שאני עושה משהו שאני לא אוהב יותר. כדורעף נתן לי כמעט הכול, אבל אני חייב הפסקה ממנו. הוא גרם לי להיות לא מאושר".
יוליוס תולה פרש בשנה שעברה מקריירה מוצלחת בכדורעף חופים, זמן קצר לאחר שהגיע למקום החמישי באולימפיאדת טוקיו. בגיל 24 הוא החליט שהוא רוצה ללמוד משפטים. "אחרי שזכיתי במדליית כסף באליפות העולם ב-2019, הספקות התחילו לכרסם בי", הוא אמר, "האם אני באמת מוכן להקריב כל כך הרבה, לסדר את כל החיים שלי סביב כדורעף חופים בשביל כמה ימים או שבועות של אולימפיאדה או אליפות העולם?
פאץ' טען שאיבד את האהבה שלו לכדורעף בעיקר בגלל הלחץ והעובדה שהוא עומד לביקורת בכל נקודה. "בלאו הכי, כמעט כמו כל ספורטאי מקצועני, יש לי ביקורת עצמית גדולה מאוד", אמר בריאיון לפני מספר שבועות, "אבל פה אתה עומד לביקורת ציבורית גדולה מאוד בכל נקודה. בנקודה אחת מריעים לך בטירוף, ובנקודה הבאה שורקים לך בוז. זאת רכבת הרים פסיכולוגית של כמה שעות רצופות שקורית כל שבוע, מספר חודשים בשנה. כשישבתי בקורונה בבית, פתאום הבנתי כמה אנרגיה אני מאבד לטובת זה, הבנתי שאני לא מעוניין יותר לחיות בתוך רכבת ההרים הזו, שהאהבה שלי היא רעה בשבילי".
4 צפייה בגלריה
"החלטתי לפרוש, אבל אי אפשר לפרוש מספורט ככה. זה סם. אז החלטתי ללכת לענף שבו אני אהיה פחות תלויה באחרות, שאני אגע בכדור בכל מהלך, שיציב לי אתגרים מחודשים". ליפמן
(צילום: גטי אימג'ס)
הרבה זמן להרהור עצמי
הקורונה לא הובילה ספורטאים לפתח ספק עצמי לגבי מה שהם עושים, או לגבי המחיר המנטלי שספורט תחרותי והוויתורים שהם עשו למענו גובה מהם, אבל היא עזרה להציף את הנושא המנטלי בספורט, בעיקר בזמנים הארוכים והבודדים שבהם ספורטאים בילו רק עם עצמם. אייקונים כמו נאומי אוסקה וסימון ביילס התלוננו גם הן על שחיקה מנטלית שגרמה להן ללחוץ על כפתור הסטופ.
לואיזה ליפמן, גם היא מנחיתה אלכסונית ואולי שחקנית הכדורעף הטובה ביותר בגרמניה, הכריזה גם היא על פרישה בגיל 27, וזמן קצר לאחר מכן החליטה שהיא חוזרת, אבל לכדורעף חופים. "היה לי הרבה זמן בקורונה להרהור עצמי. היו לי שנתיים קשות מאוד של קורונה ובידודים בסין ורוסיה, שם שיחקתי בליגות", אמרה ליפמן, "והבנתי שאני עושה הכול בצורה אוטומטית, פשוט עושה מה שהתאמנתי אליו מאז שהייתי ילדה, ולא שמה לב מה המחיר שזה גובה ממני. החלטתי לפרוש, אבל אי אפשר לפרוש מספורט ככה. זה סם. אז החלטתי ללכת לענף שבו אני אהיה פחות תלויה באחרות, שאני אגע בכדור בכל מהלך, שיציב לי אתגרים מחודשים. כדורעף חופים הוא ענף אחר לחלוטין, אני מתחילה הכול מהתחלה, אני מקווה שאמצא בו מחדש את התשוקה שאבדה לי".
יוליוס תולה פרש בשנה שעברה מקריירה מוצלחת בכדורעף חופים, זמן קצר לאחר שהגיע למקום החמישי באולימפיאדת טוקיו. בגיל 24 הוא החליט שהוא רוצה ללמוד משפטים. "אחרי שזכיתי במדליית כסף באליפות העולם ב-2019, הספקות התחילו לכרסם בי", הוא אמר, "האם אני באמת מוכן להקריב כל כך הרבה, לסדר את כל החיים שלי סביב כדורעף חופים בשביל כמה ימים או שבועות של אולימפיאדה או אליפות העולם? והתשובה בהתחלה הייתה לפעמים כן ולפעמים לא, ולפעמים לא יודע. בקורונה, התחלתי לאהוב את הזמן לעצמי, את העובדה שאני יכול להחליט אם אני רוצה בפתאומיות ללכת לסרט עם חבר, ללמוד סמסטר בחו"ל, להספיק דברים שאתה לא יכול להספיק כספורטאי מקצועני, ואז הבנתי שאני לא רוצה לעשות את זה יותר".
יש זמן למה שחשוב
הרבה פרישות או מחשבות על פרישות ושבתונים אירעו בענף הכדורעף גם בגלל לוח הזמנים המטורף של ההתאחדויות, לפיו התחרות הבינלאומית מתחילה בדיוק עם סיומה של התחרות הלאומית. "יש תכנון צפוף מאוד של המשחקים והלו"ז כדי למקסם רווחים", אומרת ליפמן, "ואין שום התחשבות בצורך של השחקנים להתאושש פיזית ומנטלית. בהתחלה חשבתי שהבעיה היא שלא נותנים לי מספיק כסף בשביל זה כמו כדורגלנים או כדורסלנים, אבל אז הבנתי שזו בעיה עמוקה יותר, כי זה פשוט לקח ממני את החשק לשחק. אני חושבת שהקורונה הייתה בעיקר אויב גדול עבור הרשויות בענף. זה נתן לשחקנים ולשחקניות יותר מדי זמן לחשוב".
פאץ' חזר לארצות הברית. הוא גר בהאמפטונס, הוא פותח עסק לעיצוב פנים ומתכנן לפתוח מסעדה במנהטן ובית מלון על אי ביוון. לא ברור מתי הוא ימצא זמן לזה. לוח הפגישות שלו מלא לחלוטין. "בפעם הראשונה", הוא אומר, "יש לי זמן לדבר על מה שחשוב באמת. על גזענות, על הומוסקסואליות, על הבחירה להיות מי שאתה רוצה להיות מתי שאתה רוצה. ספורט נתן לי את הפלטפורמה, והקורונה נתנה לי את הזמן להבין שהגיע הזמן להשתמש בפלטפורמה הזו, לקחת אותה לסיבוב הופעות".
