הידיעה על פיטוריו של ז'וזה מוריניו מאימון רומא לא הגיעה משום מקום לנוכח חוסר ההישגיות של הקבוצה בשבועות האחרונים. לשחקנים, להנהלה ולבעלים יש סבלנות למוריניו רק כל עוד טור הניצחונות עולה, וגם העובדה שהמאמן סובל קשות מ"תסמונת העונה השלישית" (עוד נגיע לשם) לא תרמה לעניין.
אבל יש כאן תוספת, שלא הייתה בגוף הידיעה או בכותרת. היא פשוט הייתה שם באוויר, מרמזת. נגמרו לו ימי החסד והשאלטר יורד עליו מיד. לאיפה הוא עוד יכול ללכת מפה? גם ככה הליגה האיטלקית, ולא מדובר בטורינו או במילאנו, הייתה תחנה אחת לפני התחנה הסופית. האם החתול מוריניו השתמש בנשמתו התשיעית והאחרונה?
4 צפייה בגלריה
רומא מדורגת רק במקום התשיעי. רומלו לוקאקו מאוכזב בהפסד למילאן
(צילום: REUTERS/Alessandro Garofalo)
אחרי ההפסד 3:1 למילאן ביום ראשון, רומא מדורגת רק במקום התשיעי עם ניצחון אחד בששת משחקיה האחרונים. תסמונת העונה השלישית, כאמור, שוב הכתה במוריניו: הוא פוטר ממנצ'סטר יונייטד מוקדם בעונה השלישית שלו, שנה אחרי שהקבוצה ליקטה את מספר הנקודות הגדול ביותר שלה מאז שאלכס פרגוסון עזב; הוא פוטר מצ'לסי (בקדנציה שנייה) מוקדם בעונה השלישית, שנה לאחר שהוביל אותה לאליפות דומיננטית; העונה השלישית שלו בריאל מדריד הניבה זכייה בסופר קופה והפסד בגמר הגביע ובחצי גמר ליגת האלופות, הישגים די בינוניים עבור ריאל, וזכורה בעיקר בזכות שירת אוהדי אתלטיקו אחרי הניצחון בגמר הגביע: "מוריניו, תישאר". הוא פוטר בסוף העונה, לא לפני שגרם לרעידת אדמה בחדר ההלבשה לאחר ריב מתוקשר עם איקר קסיאס, אחד מסמלי המועדון.
אם רוצים לחדד את הנקודה הזו, אפשר להגיד את זה ככה: המקומות היחידים שבהם מוריניו לא שרף את עצמו עם ההנהלה, האוהדים, השחקנים והאפסנאי היו פורטו ואינטר. שני מועדונים שהוא לא המשיך איתם לעונה שלישית. קריירת האימון של מוריניו היא מיצג מהלך לאמירה של המאמן האגדי בלה גוטמן לפיה "העונה השלישית היא פטאלית".
הבעיה ברומא השנה היא לא רק התוצאות ואי־היכולת לעמוד בציפיות להיכנס לארבע הגדולות, אלא בעיקר ההגנה, החלק בהרכב הקבוצות של מוריניו שכמעט אף פעם לא הכזיב. לפי העיתונות האיטלקית, מדובר בעייפות החומר. רוב הסגל נמצא עם מוריניו מאז שהגיע למועדון וכנראה שנמאס להם והם צריכים ריענון.
כבש את הלבבות
קריירת האימון של מוריניו, אוטוטו בן 61, שיוחלף על ידי כוכב העבר של רומא דניאלה דה רוסי, מצויה כבר זמן ארוך בשקיעה. מהפנטהאוזים של אליפויות אירופה, אנגליה, ספרד ואיטליה (שלא לדבר על סיפור הסינדרלה של פורטו), הוא הידרדר לקריירה של מקומות מכובדים, גביעי צדקה וקונפרנס־ליג. רומא הביאה אותו בין היתר כדי לחזור לליגת האלופות. אם תיכשל העונה, זו תהיה השנה השישית ברציפות שלה מחוץ למפעל. לעלות לגמר הליגה האירופית זה הישג יפה, אבל אף אחד לא משלם למוריניו את המשכורת שהוא דורש ואף אחד לא מבליג על השערוריות שלו מול השופטים בשביל זה. בשורה התחתונה, הוא נכשל. ההישגים על המגרש כבר לא היו שווים את המזוודה שמוריניו סוחב איתו לכל מקום.
מוריניו, כמו תמיד, נכנס לתפקיד האחרון שלו בסערה. הוא שבה את ליבם של האוהדים, השחקנים והמנהלים, אמר את הדברים הנכונים ומילא את האולימפיקו במשך שנה וחצי. הוא ורומא היו טנגו מושלם, סימביוזה, פיוז'ן ים־תיכוני מושלם. הוא כבש להם את הלבבות ואת המעיים. זה מה שהוא עושה. זו היכולת הדמגוגית הממגנטת שלו. הוא יכול לשכנע את אלוהים שהוא השטן. אבל מוריניו הוא מוריניו, בסוף יוצא ממנו העוקץ.
אפילו לאוהדים שתלו שלט וכרזות עם הכתובת "מוריניו עד המוות" נמאס מהכדורגל הציני שלו. נמאס מהפילוג התמידי שהוא יצר בתוך הקבוצה, אצל האוהדים, בהנהלה, ובעיקר בין הקבוצה שלו לבין שאר הליגה. יש גבול עד כמה אפשר לשאת על הכתפיים את השק הכבד מנשוא של "אנחנו נגד העולם". עבור אוהדים ושחקנים רבים כל ההתנהלות שלו הייתה רק ניסיון לכסות על הכישלונות הרבים, על הכדורגל הרע. הרבה מהם היו סולחים לו על הסגנון, אם הוא היה מביא תוצאות.
4 צפייה בגלריה
הקבוצות שלו אף פעם לא שיחקו כדורגל פורץ דרך. מוריניו
(צילום: Simone Arveda/Getty Images)
זו בעצם התמה של הקריירה של מוריניו. הקבוצות שלו אף פעם לא שיחקו כדורגל פורץ דרך, הן תמיד היו ציניות, הן יותר הצליחו להרוג קבוצות גדולות מאשר לזכות בפרס הגדול. איכשהו, עם כל הגביעים, סך הקבוצות שלו היה תמיד נמוך מהרמה והשכר של היחידים שהרכיבו את הסגל. ריאל מדריד של כריסטיאנו רונאלדו החלה את ההצלחה האירופית המופלאה רק אחרי שמוריניו נושל. אין הרבה תוכן לקבוצה של מוריניו שלא מצליחה על המגרש בכל דרך.
קטן נגד הגדולות
אסור לשכוח לו את ההישגים האירופיים שאליהם הוליך את רומא בשנתיים הראשונות שלו כמאמן, הגדולים ביותר של הקבוצה. הם הבהירו שלמוריניו עדיין יש את זה. הוא יכול להכין קבוצה, שיטה, תוכנית משחק, אטרף עבור משימה מסוימת, משחק, שלב, גמר.
אבל ההישגים הללו גם הדגישו שלמוריניו אין את זה לטווח רחוק, לליגה של עשרות מחזורים, ליריבויות היסטוריות. זה לא רק שהוא סיים פעמיים במקום השישי, אלא שרומא נראתה כמו קבוצה קטנה בכל פעם שפגשה את אחת הגדולות. הכדורגל שלו היה משעמם וחסר רעיונות. גם התירוצים שלו מיצו את עצמם. הוא סחט את השחקנים מבחינה אמוציונלית.
לבעלים האמריקאים שהוציאו די הרבה כסף בשביל מוריניו זה נמאס. ההפסד לפני שבוע ללאציו, הרביעי בששת הדרבים בתקופת מוריניו, היה הסוף, ההפסד למילאן הוציא לפועל את מכתב הפיטורין שכבר נכתב. מוריניו ידע מראש על השנה השלישית: בחוזה שחתם יש סכום פיצויים גבוה למקרה של פיטורים לפני הזמן.
בתוך הקונטקסט הזה, יש למוריניו רק מקום אחד ללכת אליו: נבחרת פורטוגל. התכונות העכשוויות שלו כמאמן בנויות בדיוק לנבחרת הלאומית. הוא יוכל להכניס לפורטוגלים את "אנחנו נגד כל העולם", הוא לא יהיה עם השחקנים כל שבוע, הוא יוכל להטריף אותם בפטריוטיות. הוא לא ימאיס את עצמו. רק שלא יחתום ליותר משנתיים.
פורסם לראשונה: 08:47, 17.01.24
