ממשיכים בשבילך ובזכותך
דן איינבינדר (הפועל ת"א) כותב לסמ"ר ארז אשכנזי ז"ל
ארז היקר,
יום הזיכרון הגיע - ואיתו הרבה זיכרונות, רגעים קשים אשר חקוקים עמוק בליבנו.
לא תמיד הייתי אדום, אתה היית כאן הרבה לפניי ורוחך תרחף כאן גם עוד שנים רבות. רציתי להגיד לך שהקבוצה שלך חיה ובועטת, עדיין כאן, תמיד שואפת גבוה, רוצה לנצח – ותמיד דואגת לקהילה החזקה שמקיפה אותה. אנחנו הפועל ת"א.
חשוב לי שתדע שכמאמר השלט המפורסם שהיה תולה אביך ינון, זכרו לברכה, שם בשער 7 - אנחנו לא שוכחים אותך. בכל שנה נציגי המועדון מגיעים אליך, לקיבוץ רשפים, פוגשים את המשפחה היקרה שלך והחברים, וביחד כולנו מתייחדים עם זכרך ועם זכרו של אביך, שהיה אדם משכמו ומעלה. אתה בטח כבר יודע, אבל חשוב שגם כולם ידעו שהוא הקדיש את חייו כדי להנציח את זכרך.
ארז, אנחנו כאן למטה ממשיכים את החיים בשבילך, בזכותך ובזכות כל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. אתה, שם למעלה, בדיוק כמו שעשית כאן על פני האדמה, שומר עלינו, מגן עלינו ברוחך. אנחנו אוהבים וזוכרים לנצח את משפחת אשכנזי היקרה.
תישאר אדום לעד,
דן
סמ"ר ארז אשכנזי נפל ב-27.6.2003 בקרב בשכונת בקשי שברצועת עזה בפעולה ללכידת מבוקשים ופעילי טרור. בן 21 בנופלו.
לא יכולתי להרשות לעצמי לאכזב אותך
נטע לביא (מכבי חיפה) כותב לסמ"ר עומר טביב ז"ל
עומר,
הייתי שכן שלך: גדלת באליקים ואני ברמת השופט. אולי לא הכרנו, אבל הרגשתי קרבה אליך ולסיפור שלך.
אחרי האסון הגעתי עם נציגים מהמועדון לבקר בבית שלך. נכנסנו לחדר שלך וכולו היה ירוק: צעיפים וחולצות של מכבי חיפה כיסו את החדר. כשאמא שלך סיפרה לנו כמה אהבת את מכבי וכמה חיכית לאליפות, גם לי היה קשה לעצור את הדמעות. מהסיפורים של המשפחה הבנתי עד כמה אהבת את מכבי וכמה חיכית לאליפות. לא יכולתי להרשות לעצמי לאכזב אותך.
לפני המשחק האחרון בעונה שעברה, המשחק על האליפות, התקיים טקס לזכרך באצטדיון שלנו. האוהדים אפילו הניפו שלטים עם שמך ותמונתך. לא ככה זה היה צריך להיות. היית צריך להיות שם איתנו, מעודד את הקבוצה מהיציע כמו שתמיד עשית.
אבל רציתי לספר לך שהצלחנו: החזרנו את האליפות לכרמל. רציתי לספר לך על כל הדמעות שזלגו ועל החגיגות שנמשכו שבוע לפחות. רציתי שתדע שהצלחנו, כי האליפות הזאת היא קודם כל בשבילך.
מבטיח להמשיך לנסות ולשמח אותך, להילחם כמוך בכל משחק ולגרום לך לחייך מלמעלה.
נטע
סמ"ר עומר טביב נפל בפעילות מבצעית במבצע שומר החומות ב-12.5.2021. בן 21 בנופלו.
הייתי רוצה להיות חבר של אדם כמוך
דן גלזר (מכבי ת"א) כותב לסמ"ר גיא אלגרנטי ז"ל
גיא,
שמעתי עליך המון וגיליתי שיש בינינו לא מעט קווי דמיון. שנינו נולדנו בספטמבר (אני צעיר ממך בשלוש שנים, אך מסתבר שיש לנו הרבה חברים משותפים), שנינו גדלנו בצפון ת"א, עבור שנינו המשפחה היא ערך עליון: כאח בכור לזוג תאומים (עמית ותמיר) אני מזדהה לחלוטין עם האחריות והדוגמה האישית שהיו לך כאח בכור לחמש אחיות, בהן זוג תאומות.
הייתי רוצה להיות חבר של אדם כמוך, ולא סתם אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר. היית חבר אמת, כמעט שני מטרים של לב זהב, צנוע באופן מעורר השראה ואוהב אדם ללא גבול.
שבועיים לפני הופעת הבכורה שלי בבוגרים התפוצץ מטען החבלה הארור. למרות שנפגעת, התעקשת שיטפלו קודם בחבריך הפצועים. האותות והעיטורים שהוענקו לך מעידים על אופייך, אבל לא מנחמים על אובדנך.
מקווה שאתה נח למעלה. הצלחת להטביע חותם על כל כך הרבה אהובים וקרובים. מקווה שנלמד ממך ונהיה ערכיים ואנושיים כמוך. שנאהב אדם ונכבד האחד את השני כמו שהיית רוצה.
נוח על משכבך בשלום,
דן
סמ"ר גיא אלגרנטי נפל בקרב ב-30.7.2014 יחד עם חבריו לנשק סמ"ר עומר חי וסמ"ר מתן גוטליב במבצע צוק איתן, במהלך פעילות של יחידת מגלן בחאן־יונס. בן 21 בנופלו.
מקווה שהאליפויות גרמו לך לחייך שם למעלה
תומר יוספי (הפועל באר-שבע) כותב לרס"ן שי (שייקה) ברנשטיין ז"ל
שי,
במלחמת לבנון השנייה אני הייתי ילד בן שש. רחוק מהחזית, לא מבין את המשמעות האמיתית של המלחמה. בסך הכל ילד שרוצה להמשיך לחלום ולשחק כדורגל, בלי לראות בטלוויזיה תמונות של טנקים ונופלים.
אני מנסה לחשוב עליך בסיטואציה הזאת. בן 24, אבל עדיין ילד בעצמך, עומד בצריח של הטנק כשמאחוריך פלוגה שלמה של לוחמים שסומכים עליך, משדר ביטחון לכולם ומחייך. מחייך, כי למרות שידעת שאולי לא תחזור, הדבר החשוב לך ביותר היה שילדים כמוני, במרחק של 10, 40 או 200 ק"מ מהגבול יוכלו להמשיך את החיים שלהם, יוכלו להמשיך לחלום.
אתה הצלחת, שי. אנחנו ממשיכים לחיות כאן, ממשיכים לחייך, ממשיכים לחלום. כל זה לא היה מתאפשר בלעדיך. אני מקווה שהאליפויות של הקבוצה בשנים האחרונות, ההופעות באירופה והאצטדיון החדש גרמו לך לחייך שם למעלה. אני מבטיח שאעשה הכל בשביל שתמשיך לחייך. כל גול, כל ניצחון, כל תואר, כל חיוך של ילד ביציע – זה הכל בזכותך, זה הכל בשבילך.
תודה,
תומר
רס"ן שי (שייקה) ברנשטיין נפל בקרב במלחמת לבנון השנייה, ב-12.8.2006, והוא בן 24. בזמן שחיפה על חבריו, נפגע הטנק של שי משני טילי נ"ט, והוא נהרג יחד עם שני אנשי הצוות: סמ"ר עמשא משולמי וסמ"ר עידו גרבובסקי.
תמיד תהיה חלק מבית"ר
אופיר קריאף (בית"ר ירושלים) כותב לסמל דניאל קדמי ז"ל
דניאל,
נכון, לא הכרנו אישית, אבל את ההרגשה שהייתה לך בלב אני מכיר כאוהד ביציע עוד מלפני שהייתי שחקן: אהבה כזאת שאי אפשר לתאר, אהבה שלא צריך מילים כדי לבטא אותה, אהבה שבה הגרון יוצא החוצה בכל גול, בכל החמצה, בשמחת הניצחון.
דניאל, רציתי לספר לך שבית"ר שלנו עדיין עומדת, יציבה, גאה, ולא מפחדת גם מגלים גבוהים שמגיעים ומאיימים להטביע אותה. אנחנו כאן – אוהדים, שחקנים, הנהלה, שממשיכים לסחוב בכוח את המועדון המפואר הזה על הכתפיים. כפי שידעת בחייך, אין אצלנו רגע דל, אבל יש תחושת אחדות חזקה, כזו שהיית גאה בה וכזו שתהיה תמיד חלק ממנה.
לנצח תהיה איתנו צהוב־שחור. יחד איתך אנחנו זוכרים את כל האוהדים שלנו ואת כל חללי צה"ל הקדושים, שנפלו למען זה שנוכל לחיות כאן, לשחק ולדבר על כדורגל.
שלך תמיד,
אופיר
סמל דניאל קדמי נפל בקרב במבצע צוק איתן ב-28.7.2014, והוא בן 18. איתו נפלו סמל דור דרעי, סמל נדב ריימונד, סמל ארז שגיא וסמל ברקאי ישי שור. הם נפגעו בקרב מול מחבלים, שחצו את הגבול במנהרה ותקפו את עמדת השמירה שלהם באזור נחל עוז.
הצילומים באדיבות המשפחות השכולות.
