האליפות הראשונה של מכבי חיפה (1984), השנייה (1985), הדאבל ב-1991 והצלחת ה-13 בעונה שעברה - כולן הושגו במחזור האחרון. היו לירוקים זיכרונות פחות נעימים ממחזור הסיום כמו ב־2010. המסקנה היא שחיפה אוהבת דרמות קורעות לב, מנויה לערוצי הסדרות הטורקיות. גם אם היא רמה אחת מעל כולן, היא תיתן לקבוצות האחרות צ'אנס להדביק אותה.
אולי היא יודעת שככה האליפויות יותר מתוקות ויותר זכורות, ולקחת אליפות כשנותרו עוד כמה מחזורים לסיום זה משעמם, צריך להכניס מתח לחיים. מאחורי כל אליפות צריך להיות סיפור טוב, עם תקצירים בהם אפשר לצפות בלי הפסקה. לטייל לאליפות זה כמו קרוסלת הברבורים בלונה פארק שאליה נכנסים ילדים קטנים, אליפות במחזור האחרון זאת רכבת הרים. ברור לחלוטין מה עדיף, במיוחד אחרי שזכית בכמה וכמה תארים. כאוהד אתה מעדיף את האליפות שלך עמוק בתוך תוספת הזמן, גם אם לא תודה בזה.
ה-3:0 מול מכבי נתניה בא משום מקום, דווקא אחרי שהאלופה הראתה עליונות כמעט בכל משחק בפלייאוף, ואחרי שעלתה בקלות לגמר הגביע. הכל הולך לחיפה די בקלות. גם כשהיא נתקלת בקשיים היא יודעת איך לפתור אותם, ומשבר אמיתי לא היה לה. באה מכבי נתניה, שלפני המשחק לא ניצחה בפלייאוף, ופשוט השפילה אותה.
האליפות עדיין תלויה במכבי חיפה, אבל יש לה בעיה חמורה שמגיעה מדרום. הירוקים ניצחו את הפועל באר שבע במשחק העונה וחשבו שזה נגמר, אבל הנוקאאוט שנתנה באר שבע למכבי ת"א בבלומפילד בחצי הגמר עוד עלול להכניס לה רעיונות לראש.
החבורה של אליניב ברדה נראתה כמו שלא ראינו אותה העונה באף שלב: קבוצה יוזמת, מפחידה, ווינרית בדומה לימיו של ברק בכר. אפשר היה בהחלט לדמיין אותה עם צלחת האליפות ביד. הערב האדומים יכולים לפתוח מחדש את המאבק, ואם יעברו גם את נתניה אז בעוד שבועיים הם יארחו את מכבי חיפה כשהיא נושפת לה בעורף. רכבת הרים כבר אמרנו.
העונה האלטרנטיבית של פארפה גויאגון
פארפה גויאגון אחרי על הבישול הכי יפה העונה, אחרי שסבסב כמעט את כל הגנת מכבי חיפה ונתן כדור על מגש לאיגור זלטאנוביץ', ושוב עלתה השאלה: אם הוא כל כך טוב, למה מכבי ת"א השאילה אותו?
בדיעבד הצהובים עשו לו טובה, כי ככה בערך העונה של גויאגון הייתה נראית אם היה נשאר במכבי ת"א: מאוגוסט עד אוקטובר מיובש ע"י פטריק ואן לוון, מקבל עשר דקות פה ורבע שעה שם כשהוא שוקע בבינוניות של הקבוצה. מתחיל לשמוע מהיציע ציקצוקים שהוא "לא מתאים" ובחלון ההעברות החורפי מוצא את עצמו בקבוצת תחתית ליד שחקני התקפה שלא יודעים לחבר שתי מסירות. לא מאמינים? יכולים לשאול את אדוארדו גררו.
מכבי פ"ת הלכה לאיבוד
"הלב ונשמה ינצחו", אמר המנכ"ל והמאמן הזמני של מכבי פ"ת, עומר גולן, לפני נוף הגליל. זה כמובן נגמר ב-0:4 לטובת הקבוצה שצפונית, שעבורה זה היה בסך הכל ניצחון החוץ השני העונה. במקום מאמן מגה מנוסה כמו ניר קלינגר, מכבי פ"ת תנוהל בשלושת מחזורי הסיום ע"י אדם חסר ניסיון. למכבי פ"ת של תחילת שנות ה-2000, אז היא גם סיימה במקום השני בליגה, זה לא היה קורה. הלוזונים עומדים לרדת ליגה בפעם השנייה תוך שלוש שנים, מחברה קבועה בליגת העל היא הפכה לקבוצת מעלית. הפרידה מקלינגר הייתה טעות קשה, אבל עכשיו אפשר לראות שהוא לא אחראי למצבה העגום של מכבי פ"ת, כנראה שהאוהדים המוחים צודקים בחלק מהטענות שלהם.
