כל ניצחון ביורוליג הוא חשוב, כל אחד מהם מזכה אותך במספר זהה של נקודות, ובכל זאת, יש ניצחונות שהמשמעות שלהם מיוחדת, ואין ספק שזה שהושג אתמול (שלישי) מול מונאקו הוא אחד מהם.
הקבוצה מהנסיכות היא כיום הנמסיס של האלופה הישראלית. היא השאירה לה טעם חמוץ בסדרת רבע הגמר בשנה שעברה, ובמשחק הראשון בין השתיים בעונה הנוכחית נדמה היה שהיא זיהתה באופן מוחלט את סגנון המשחק שהצהובים לא יכולים להתמודד מולו: שומר אגרסיבי על לורנזו בראון, הרבה גארדים ופורוורדים אתלטיים במגרש גם על חשבון גובה, ריצה בלתי פוסקת, הרבה חדירות והוצאות כדור והפעלת לחץ הגנתי על הקו האחורי של מכבי ת"א.
אולם הצרפתים שכחו נקודה אחת חשובה: מכבי הנוכחית היא לא זו מהסיבוב הראשון וגם לא זו מהשנה שעברה. בקבוצה שרצה עכשיו כבר לא מספיק לעצור את לורנזו בראון, ומי שמשקיע רק בלחץ על הגארדים מגלה שאת הבור שהשיטה הזאת יוצרת מתחת לסל יש מי שינצל. גם קטש של ינואר אינו קטש של לפני חצי שנה.
האורחים עלו עם ההרכב הקבוע שלהם מול מכבי: עם אווטרה הפיזי בעמדה מספר 2 במקום שחקן מוכשר יותר התקפית כמו אוקובו, כשהמטרה היא שהוא ינטרל את לורנזו בראון. קטש, לעומת זאת, הפתיע: הוא עלה עם ניבו ביחד עם סורקין. זה היה מסר ברור: את המשחק הזה אני הולך לנסות לנצח באמצעות ההגנה. ואכן, צמד הגבוהים יצר מטרייה אווירית שמנעה חדירות, הנשק העיקרי שאיתו מונאקו חיסלה את מכבי במפגשים הקודמים.
בנוסף, קטש החליט לעשות עם שני הגבוהים שלו משהו מאוד יפה גם בהתקפה: אחרי שאירופה למדה לעצור את הפיק אנד רול בין הגארדים של מכבי לבין ניבו, אתמול היה שכלול: חסימות כפולות על קו השלוש גם מניבו וגם סורקין ברצף. זה כבר אילץ את מונאקו לבצע חילופים ולתת עזרות, ופיזר לה את ההגנה.
הסגנון הזה קצת הזכיר את מה שעשתה מכבי ת"א בזמנו עם סקוטי ווילבקין, עומרי כספי וטאריק בלאק. ווילבקין קיבל חסימה אחרי חסימה על קו השלוש, וגם אם הכדור לא הגיע אליו, הפניקה בהגנה גרמה לכך שבלאק הגיע פעם אחר פעם מתחת לסל מול שומרים פחות פיזיים ממנו, וקלע המון. אתמול היו לאסטרטגיה הזאת שתי תוצאות: השחקנים בכנפיים היו פנויים לשלשות חופשיות (ולמרבה הצער החטיאו), והקבוצה של קטש לקחה חגגה ברבע הראשון בריבאונד ההתקפה.
3 צפייה בגלריה
כבר לא אותה קבוצה מהסיבוב הראשון. שחקני הספסל של מכבי ת"א חוגגים
(Dragan Tesic and Djordje Kostic)
ברבע הראשון הצהובים מנעו ממייק ג'יימס לזרוק או לחדור וחבריו המתוסכלים, שראו שהצבע נעול, זרקו מבחוץ, החטיאו, וזה הסתיים בתוצאה 12:22 למארחת. לספוג 12 נקודות ברבע זה דבר שלא קרה למכבי ת"א הרבה זמן. כשזה קורה מול מונאקו – זה כבר לא פחות ממדהים. זו עוד דוגמה לשינוי שעבר קטש, ועימו הקבוצה: מטרת העל כבר אינה לשחק יפה בהתקפה, אלא לשמור חזק ולהוריד את היריבות לאזור ה-80 נקודות. בתחילת העונה ההגנה הייתה מחוררת. במשחקים האחרונים זה מתחיל להיראות טוב. מדובר בשינוי קריטי: אי אפשר להגיע להישגים אמיתיים בלי הגנה רצינית.
השינוי הנוסף שחל הוא בתפיסה ההתקפית. לא עוד תלות מוחלטת בבראון ובולדווין, אלא גיוון. בכל משחק שחקנים אחרים יתנו את הטון, ובכל שלב במשחק התפוקה תגיע מאנשים שונים, כך שהגנת היריבה לא תדע במי להתמקד. במחצית הראשונה אתמול אלה היו סורקין, בלאט וקולסון. במחצית השנייה בראון, בולדווין וניבו תרמו יותר. קולסון סיים עם כמות חריגה של 27 נקודות, בראון ובולדווין קלעו 12 כל אחד.
9 הנקודות שקלע מנקו, שהגיעו ברבע השלישי החלש של מכבי, עשו את ההבדל. אחרי ששיחק שניות בודדות בסוף המחצית הראשונה, מנקו נכנס בדקה ה-25 והחטיא את הזריקה הראשונה שלו. סביר להניח שאם זה היה קורה לפני שורת המשחקים שהקבוצה שיחקה בליגה הישראלית ללא זרים, ההחטאה הזאת הייתה מורידה לו את הביטחון והוא היה ממשיך להחטיא. אבל אחרי כמה משחקים של 40 דקות במגרש, הוא המשיך לזרוק בלי פחד וקבר שלוש שלשות רצופות.
יחד עם 9 הנקודות של סורקין – שגם הוא רק הרוויח מהמצב בליגה - 8 של ניבו, 7 של בלאט ו-6 של ווב, זה הספיק. בסופו של דבר, ההבדל בין ניצחון להפסד נקבע פעמים רבות על פי מספר שחקני המשנה שתורמים לך בהתקפה, לא לפי הכוכבים. במכבי ת"א הנוכחית יש הרבה תורמים. הגיוון הזה עושה לה טוב. היא הצליחה להכיל יום מאופק של בראון ובולדווין ויום נוראי של ווב (שצריך דחוף טיפול מהסוג שמנקו וסורקין קיבלו בליגה) ועדיין לנצח את אחת הגדולות של המפעל.
מונאקו הזכירה בכמה דקות אתמול למה לשחק נגדה זה סיוט. ג'יימס קלע ברגעים האלה מכל מקום, היא הצליחה פתאום לחטוף כדורים, לרוץ ולחדור, וגם חתכה את ההפרש. אבל קטש הגיע לרבע האחרון בדיוק כמו שהוא רצה הודות למחליפים. שמונה דקות לסיום, כשמכבי הובילה בהפרש שבע נקודות, ניבו וקולסון חזרו אחרי המון דקות מנוחה, רעננים לגמרי, כשגם בראון ובולדווין ממש לא היו שחוקים. הכוכבים של מונאקו, לעומת זאת, כבר שיחקו הרבה יותר. התוצאה: קבלת החלטות טובה בהרבה של הגארדים של מכבי, דבר שהיווה נקודת חולשה בעבר, ומנגד הרבה איבודים של הצרפתים.
הצהובים כבר הובילו 73:89 שתי דקות לסיום, אבל חגגו מוקדם מדי, עשו קצת טעויות והמשחק נגמר בתוצאה 83-93. ושוב זה הוכח: המפתח המרכזי הוא לשמור את היריבה באזור ה-80 נקודות. פתאום, מכבי ת"א במקום הרביעי ביורוליג. אם מישהו היה חוזה במהלך אוקטובר שזה מה שיקרה, לא הייתם קוראים לו משוגע?
