ה־6 ביוני 1992 היה יום חם, כרגיל, בסביליה. רוגל נחום, בכיר אתלטי ישראל באותה תקופה, התייצב לתחרות הגראנד־פרי בבירת חבל אנדלוסיה שבספרד מול גדולי הקפיצה המשולשת. האלוף האולימפי מאולימפיאדת סיאול 1988, חריסטו מארקוב הבולגרי, וסגן אלוף העולם לאוניד וולושין הרוסי, היו חלק ממצעד הכוכבים.
"קצת התרגשתי מול כל השמות האלה, למרות ששנה קודם לכן קפצתי 17.31 מטר עם רוח גבית חזקה מהמותר. כמעט לא הכירו אותי", משחזר נחום את התחרות שהכניסה אותו לספרי ההיסטוריה של האתלטיקה הישראלית. "בניסיון הראשון קפצתי 16.85, בשני עשיתי 16.94. ואז הגיעה הקפיצה השלישית. זו הייתה קפיצה שקטה, חלקה. לא הרגשתי משהו מיוחד. כשהסתכלתי לעבר לוח התוצאות, ראיתי 17.20. סיימתי שלישי, אחרי וולושין ומארקוב".
התוצאה האדירה הזו לא עשתה רושם על המארגנים. "שאלו 'מי אתה?' בדרך לבדיקת הסמים. רק אחרי שבדקו את התוצאות בטפסים וגילו שסיימתי שלישי, הם הסכימו לזרז את הבדיקה", הוא מספר. "אפילו פירגנו לי בפרס של 300 דולר".
עכשיו פברואר 2022, ובעוד כמה חודשים ימלאו 30 שנה לאחד השיאים הישראליים הגדולים. שיא שבמצבו הנוכחי של מקצוע הקפיצה המשולשת בישראלי אפשר לכנות "בלתי שביר".
"יונתן קפיטולניק, אלוף העולם לנוער בקפיצה לגובה, מוכשר מאוד. אנחנו מסתכלים עליו כמו על רץ מרתון, הדרך שלו ארוכה ואין מה למהר. לא אתפלא אם יגיע השנה ל־2.30 מטר"
"לא האמנתי שהשיא יחזיק מעמד 30 שנה. עכשיו אני חושב שייקח עוד עשור", אומר נחום. "כרגע אין מועמדים לעשות את זה. לפני שמדברים על 17 מטר, צריך לעבור 16, וכרגע אין מישהו ברמה הזו. בזמני היה את אבי טיירי שהשיג 16.94. בהמשך תליתי תקוות ביוחאי הלוי, שהיה חניך שלי וגם קופץ לרוחק מצוין (השיאן הלאומי, עם 7.99 מטר). גם היה לו אופי מתאים, אבל הוא פרש עם 16.81".
אתה מאוכזב מכך שהשיא שלך מחזיק מעמד כל כך הרבה שנים?
"בוא נגיד את האמת: אף אחד לא רוצה שישברו את השיא שלו. אבל אם בכל זאת צריך שזה יקרה, הייתי רוצה שיעשה את זה חניך שלי, אתלט שאני מאמן".
"אין מקום לחרטות או לאכזבות"
התחרות ההיא הייתה מרוחקת חודשיים בלבד מאולימפיאדת ברצלונה. כל כך קרוב, כמו המרחק בין סביליה לבירת חבל קטלוניה. בדרך השתתף נחום בתחרות בדיז'ון שבצרפת. "כל אחד ששובר שיא מתמלא במוטיבציה וכבר חושב איך לקבוע תוצאה עוד יותר טובה כדי לנצל את הכושר הקיים", הוא מסביר. "הייתי חסר ניסיון מבחינה מסוימת, ונתתי הכל בקפיצה. נקעתי את קרסול ימין, וזה כיבה את הלהבות לקראת האולימפיאדה".
נחום היה אמור להפוך בברצלונה לאתלט־גבר הישראלי הראשון שעולה לגמר אולימפי, אחרי שאסתר רוט עשתה זאת בנשים במונטריאול 1976. במקום זאת, מאמנו דוד (דודיק) קושניר ז"ל ראה על הלוח האלקטרוני 16.23 מטר. תוצאה חלשה שהותירה אותו במקום ה־24 המאכזב. באותה אולימפיאדה תפס דני קרסנוב את המקום שעל הנייר היה מיועד לנחום: הוא הפתיע את כולם כשעלה לגמר בקפיצה במוט, שם סיים שמיני.
שש שנים, כולל שישה ניתוחי ברכיים, יעברו עד שנחום ישיג את אותה תוצאת שיא, ממש על הסנטימטר, הפעם באליפות ישראל ב־1998. אוהדי האתלטיקה הוותיקים זוכרים את יציעי האצטדיון בהדר־יוסף מלאים ברובם, בניגוד לתקופה הנוכחית, מעודדים במחיאות כף בקצב שקבע הקופץ.
עד כמה קהל מעודד משפיע בתחרות של ספורטאים יחידנים?
"מאוד משפיע. אתה מרגיש שהוא החלק השני שמשתתף בחוויה. פשוט שותפות בין הקהל לספורטאי. זו עוד רוח גבית לאתלט".
למה מספר הצופים באליפויות ישראל הולך ומתמעט, דווקא כשצומחים כישרונות צעירים חדשים?
"יש שינוי גדול מאוד בגלל המדיות השונות שבהן אפשר לראות תחרויות ולהתעדכן. מלבד אליפויות ישראל לא שידרו אתלטיקה בטלוויזיה והקהל היה חייב להגיע להדר־יוסף, מה שיצר חיבור רגשי עם אתלטים מקומיים לאורך העונה. ואז, באליפות עצמה כבר כולם הכירו וידעו למה לצפות, ולא רצו לפספס את האירוע. אני מאמין שבזכות כישרונות גדולים כמו אלוף העולם לנוער בקפיצה לגובה יונתן קפיטולניק, ובלסינג אפריפה שהוא ספרינטר מצוין, ועוד כוכבים צעירים, השנה יבוא יותר קהל".
"בוא נגיד את האמת: אף אחד לא רוצה שישברו את השיא שלו. אבל אם בכל זאת צריך שזה יקרה, הייתי רוצה שיעשה את זה חניך שלי, אתלט שאני מאמן"
באולימפיאדת טוקיו השיא שלך היה שווה מקום שביעי בגמר. אתה מרגיש שהחמצת משהו בקריירה שלך, גם בגלל הפציעות?
"אני מאוד מרוצה מהקריירה שלי. אין מקום לחרטות או לאכזבות. הייתה לי קריירה ארוכה ומספקת. הדרך שעברתי, החוויות והחברים שאספתי בדרך, הם הדבר האמיתי. אני לא אוהב לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי נפצע כל כך הרבה. אי־אפשר לדעת ואין טעם לעסוק בספקולציות".
"אפילו שיאן העולם הופתע מחנה"
כיום, בגיל 54, הוא מחזיק בתיק מנהל היחידה ההישגית באיגוד האתלטיקה. המנהל המקצועי, אם תרצו. מטפל באתלטים הבכירים ומהווה איש קשר בין האיגוד לבין הוועד האולימפי. יחד איתו, במשימות דומות, נמצאים הצרפתי רנו לונגוור, המנהל ההישגי הבינלאומי שמקושר באירופה והביא להשתתפות ישראלים במפעלים גדולים לאורך השנה (במיוחד דיאנה וייסמן, שהתחרתה בשנה שעברה בסבב האירופי); ואיתי מגידי, שיאן ישראל ב־3,000 מכשולים, שאחראי על הספורטאים הצעירים.
אחרי כמה שנים רזות יש לאחרונה הרבה הישגים לדור החדש וגם למבוגר יותר. איך זה קרה?
"קודם כל, אני מאמין שהאיגוד מקצועי יותר כיום. האתלט והמאמן צריכים להיות במרכז. השקנו תוכנית הישגית, שמתקצבת פעילות מקצועית לפי קריטריונים שקבענו, מגילי נוער ועד בוגרים. הצעירים, שהם הדרג השני, מטופחים ומקבלים יותר תנאים ותחרויות מבעבר. הם כבר לא הולכים לאיבוד, וזה בהחלט קו שמוביל מנכ"ל האיגוד גל לוי. בנוסף, לראשונה תהיה לאיגוד רופאה ייעודית, מאמן מנטלי מיוחד ותזונאית".
ויש לך עוד כובע: המאמן של חנה מיננקו. היא הפתיעה מאוד בטוקיו, אחרי כמה שנים פחות מוצלחות.
"חנה באמת הייתה סבוכה בפציעות ובעיות שמנעו ממנה לבלוט בשנים האחרונות. חמישה חודשים לפני המשחקים האולימפיים התבקשתי להיות המאמן שלה. לקחתי זמן לחשוב כמה ימים. בסוף החלטתי לקבל את המשימה מתוך אמונה שלמה שהיא יכולה לחזור להיות קופצת משמעותית בזירה העולמית. הייתה הסכמה הדדית ויצאנו לדרך ביחד.
"חנה הייתה בצומת של הקריירה שלה, והיא בחרה בדרך הקשה ונגד כל הסיכויים החליטה להשקיע הכל. אמנם לקח לה זמן להשיג את הקריטריון, אבל בטוקיו אנשים הופתעו ממנה. יש לה יכולת פנומנלית להגיע לתחרות בשיא. מי שהיה בטוקיו וראה איך היא מתחרה הבין כמה חוסן נפשי ויכולת תחרותית גבוהה יש לה. אפילו שיאן העולם ג'ונתן אדוארדס, חבר קרוב שלי כבר 30 שנה, הופתע מהיכולת שלה".
היא עדיין יכולה להיות בצמרת?
"לא קשה לראות שגם בגיל 32 יש לה את זה. אפילו לשבור את השיא שלה, 14.78 מטר. הכל תלוי בה".
ספר קצת על כמה מהאתלטים המבטיחים.
"קפיטולניק הוא כמובן מוכשר מאוד. אנחנו מסתכלים עליו כמו על רץ מרתון, הדרך שלו ארוכה ואין מה למהר ולהאיץ תהליכי אימון. לא אתפלא אם יגיע השנה ל־2.30 מטר. אפריפה עוצמתי מאוד, אלוף ישראל כבר שנתיים ועדיין בגיל הנוער. זו תהיה הצלחה אדירה מבחינתו אם יצליח לעלות בפעם השנייה ברציפות לגמר ב־200 מטר באליפות העולם לנוער שתיערך השנה בקולומביה.
"עדן פינקלשטיין, שחזרה ב־2021 אחרי פציעה שנמשכה שנה וחצי וקבעה 11.65 שניות ב־100 מטר ו־6.32 מטר בקפיצה למרחק, היא בעיניי פוטנציאל אולימפי. צעיר נוסף הוא עדן סלע, שעבר השנה לגיל נוער ומתמחה בקפיצה למרחק ובספרינט. הוא קופץ מוכשר מאוד בעיקר בזכות שילוב של כמה דברים – מהירות, יכולת ניתור מצוינת ואופי מעולה. זה על קצה המזלג".
