במשחק השני בסדרת הפלייאוף בין מיאמי לבוסטון, בו ההיט הפתיעו עם ניצחון חוץ, הם קלעו ב-23 מ-43 מחוץ לקשת. הלילה (בין שבת לראשון) מיאמי דייקה רק בתשע זריקות מוצלחות מתוך 28 ניסיונות (והובסה 104:84). אין ספק שההיעדרות של ג'ימי באטלר, טרי רוזייר וג'וש ר'יצרדסון פוגעת בהתקפה של מיאמי, אבל זה לא רק זה.
בוסטון, על הנייר, היא הקבוצה של ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון. זה הספיק בקלות לעונה הסדירה. אבל אתה לא לוקח אליפות עם טייטום ובראון. אתה לוקח אליפות עם ג'רו הולידיי ודרק ווייט (ויותר אל הורפורד מאשר קריסטפס פורזינגיס). זו הזהות שהקבוצה הזו צריכה לקחת, וזו הזהות שהייתה לה הלילה, כשהחזיקה את מיאמי על מספר הנקודות הנמוך ביותר שלה העונה.
4 צפייה בגלריה
עשו מיאמי למיאמי. שחקני בוסטון חוגגים
(צילום: Megan Briggs / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
ההתקפה של בוסטון תשיג את הנקודות שלה. היא מספיק מוכשרת. אבל זו ההגנה שהיא צריכה לשחק כדי לקחת אליפות.
עינוי דין
במשחק מספר 4 בין אורלנדו לקליבלנד (89:112 למארחת, למי שבאמת מתעניין) - הקאבס איבדו 15 כדורים, המג'יק 17. נתונים שהיו מציבים את השתיים במקומות 25 ו-30 (מתוך שלושים קבוצות) בהתאמה בטבלת איבודי הכדורים בסיום העונה הסדירה. שתי הקבוצות מסרו 24 אסיסטים כ"א, נתון שהיה מציב אותן במקום הלפני אחרון. שקלול של יחס האסיסטים למספר האיבודים שלהן, היה מדרג אותן במקומות 28 ו-30 מבין כל קבוצות הליגה.
4 צפייה בגלריה
לא ממש נעים לצפייה. הסדרה בין אורלנדו לקליבלנד
(צילום: Don Juan Moore / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
זה העידן שאנחנו חיים בו. שתי קבוצות שהיו צריכות להיות מדורגות לא יותר גבוה ממקום 7 או 8 ומטואטאות בסוויפ על-ידי בוסטון והניקס. במקום זאת אנחנו ניפרד ככל הנראה מהסיקסרס ומיאמי כבר בסיבוב הראשון. וזו בטח גם סדרה שתימתח לשבעה משחקים. כי אם אפשר לענות את הצופים עוד יותר, אז למה לא בעצם.
רק אוהדי בוסטון אמורים לראות את הסדרה הזו וללקק את האצבעות.
כולם בשביל אחד
בסיום המשחק השלישי בין הת'אנדר לפליקנס, חיכתה כתבת הקווים של TNT לראיון עם ג'יילן וויליאמס. כשהמצלמה עברה אליה, בראון עזב את העמדה והצטרף לחבריו שהתראיינו כולם ביחד עבור כתב הטלוויזיה של הרשת המקומית באוקלהומה.
4 צפייה בגלריה
גם אוהדי אוקלהומה סיטי נהנים מהקבוצה הצעירה שלהם
(צילום: Sean Gardner / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
יותר מאשר תחושת ה'כולם בשביל אחד' שמשדרת אוקלהומה, יותר מהפשטות והצניעות, היכולת האישית והקבוצתית המעולה, יותר מרוטציית הרצח שלה, הת'אנדר משדרים בגרות מופלאה. בגרות שעומדת לגמרי בניגוד לתחושת קבוצה של ליגת קולג'ים שהקבוצה הזו משדרת.
משחק מספר שלוש בחוץ, ביתרון של 0:2, הוא משחק עם פוטנציאל נפיץ. קהל ביתי עוין. רוב השחקנים מעולם לא חוו משחק חוץ בפלייאוף, שחקני הקבוצה היריבה עולים באטרף כדי לצמצם את הפיגור. אתה מפסיד את זה ולך תדע מה יילד המשחק הרביעי. אוקלהומה טיפלה במשחק הזה כלאחר יד.
ביקור בביתו של ניקולה יוקיץ'
(צילום: זאב אברהמי)
ומעבר לכימיה הקבוצתית הזו, מה שעושה לוגנץ דורט לברנדון אינגרם בהגנה, זה פשוט בית ספר. בהתמדה, בלא לתת מילימטר לאחד מיצרני הנקודות הכי טובים בליגה. עם אינגרם (וסי.ג'יי מקולום) בחצי כוח ובלי זאיון וויליאמסון, המעמד הזה הוא קצת גדול על הפליקנס.
המחסום הפסיכולוגי נשבר
הניצחון של הלייקרס במשחק הרביעי על דנבר היה ניצחון של כבוד. הלייקרס הוכיחו שהם יכולים לנצח את דנבר ולהתעלות על המחסום הפסיכולוגי של עליה ליתרון דו-ספרתי מוקדם, רק כדי להפסיד בסופו של דבר. הם הוכיחו שהם יכולים לקבל תרומה מעבר לשלושת הכוכבים שלהם, והוכיחו שהם יכולים להמשיך לתת לאנתוני דייויס את הכדורים גם אחרי שני רבעים כדי שימשיך להתעלל בהגנה של הנאגטס. אבל הם הוכיחו בעיקר שהם לא הולכים לשום מקום בלי קרב.
ועדיין, אחרי כל הדיאנג'לו ראסל, אחרי עוד משחק עצום של דייויס ואחרי עוד דומיננטיות בצבע ובנקודות מהזדמנויות שנייה, מה יישאר מהמשחק הזה? ניקולה יוקיץ' במסירה מאחורי הגב, ועוד מסירת 'סטירה' אחת, שתיהן למייקל פורטר ג'וניור. שחקן של פעם בחיים.
