התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן
הקיץ הנוכחי מחזיר אותי לילדותי בשנות התשעים, כמה כישרון היה אז בנבחרת ישראל: איל ברקוביץ', חיים רביבו, אלון מזרחי, אבי נימני, יוסי אבוקסיס ועוד. שחקנים שהפכו לאגדות כדורגל, אבל לא הצליחו להוביל את הנבחרת לטורניר גדול. מאז סוף הניינטיז לא הייתה בנבחרות ישראל כזאת כמות של כישרונות, זה כמעט בלתי נתפס. ההישגים של הנוער והצעירה לא מקריים, ובסופו של דבר גם הנבחרת הבוגרת תתחיל להצליח. לא תהיה לה ברירה אחרת.
במשך שנים היינו בטוחים שיש לנו כישרון, אבל רק בעיה מנטלית מונעת מאיתנו להצליח באמת. דור הזהב החדש מוכיח שזה לא נכון. הם מנצחים בדקות הסיום כי הם פשוט טובים יותר מהיריבה שלהם ומגיע להם לנצח. במשחק האחרון מול צ'כיה, העליונות של השחקנים הישראלים הייתה ברורה מהרגע הראשון. הצ'כים באו כדי לסחוט את ה-0:0 שיעלה אותם לרבע הגמר, נלחצו אחורה וחטפו. הצ'כים שיחקו כמו קבוצה ישראלית שמסתכלת רק על התוצאה וסופרת את הדקות לשריקת הסיום, היה די ברור שזה ייגמר בספיגה. מתישהו גם נגמר להם האוויר מהמרדף אחרי ההתקפה של הנבחרת שלנו.
עם שחקנים כמו אוסקר גלוך, רוי רביבו, עומרי גאנלדמן, דור תורג'מן וענאן חלאילי אי אפשר להסתגר ולשחק על 0:0, הם יותר מדי טובים בשביל זה. אחרי ההגרלה חשבנו שזה "בית המוות" שאי אפשר לעלות ממנו, אבל גם עבור היריבות זה היה בית לא פשוט בגלל נבחרת ישראל. מאמן אנגליה לי קארסלי אמר שישראל יכולה לנצח כל נבחרת, והוא לא אמר את זה מתוך נימוס. המאמן הצ'כי הזכיר את הניצחון על ברזיל במונדיאליטו, בעולם מבינים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, שדברים מתחילים לזוז לכיוון הנכון.
הנבחרת הצעירה לא נפלה מגרמניה במשחק הראשון בטורניר, ואם לא הייתה בעשרה שחקנים כנראה שהייתה מנצחת. הגרמנים התקשו להגיע למצבים למרות יתרון מספרי. בכל הקיץ הזה, הנבחרת היחידה ששיחקה יותר טוב מנבחרת ישראלית היא אנגליה, שמתחילה לקצור את הפירות אחרי השקעה מאסיבית בנוער בעשור האחרון. במקרה של האנגלים כבר רואים תוצאות גם בנבחרת הבוגרת. בקרוב נראה את זה גם אצלנו.
גם ההצלחה של נבחרת ישראל לא הגיעה במקרה ולא נחתה עלינו מהשמיים. יש כאן השקעה לא מועטה בנוער, גם של חלק מהקבוצות וגם של ההתאחדות לכדורגל. הכדורגל הישראלי לא עני, לא חסרים לו תקציבים, ובסופו של דבר זה גם מביא תוצאות. לפני אליפות אירופה לנוער בשנה שעברה - הנבחרת של אופיר חיים יצאה להרבה משחקי אימון כדי להגיע מוכנה, ועקב כך הגיעה לגמר.
במשך שנים ההתאחדות ספגה ביקורת מוצדקת על ניהול כושל, ובשנים האחרונות הניהול המקצועי של הנבחרות הצעירות עבר מהפך. זה התחיל עם יילה חוס ההולנדי ועכשיו ממשיך עם בוני גינצבורג שהיה עוזרו. אין כאן עניין של מזל. על המזל סמכנו יותר מדי שנים, וראינו לאן הוא הוביל אותנו. המזל גם היה אמור להיגמר מתישהו, וזה טורניר שלישי ברציפות שישראל משחקת בו כמו מעצמת כדורגל. זה מעיד על כך שיש פה תהליך שמביא תוצאות, הנבחרת נמצאת תחת ידיים טובות.
גם הנבחרת הבוגרת התקדמה מעט בשנים האחרונות. עוד לא הגענו למונדיאל, אבל כן עלינו לדרג השני באירופה, מה שאיפשר את ההגרלה הנוחה מאוד שקיבלה הנבחרת במוקדמות יורו 2024, אותה ישראל חייבת לנצל כדי להעפיל לאליפות אירופה בקיץ הבא. אם הנוער יכול לנצח את ברזיל, והנבחרת הצעירה יכולה לנצח את צ'כיה ולהיות משחק אחד מההעפלה לאולימפיאדה, אין שום סיבה שהבוגרת לא תנצח את רומניה וקוסובו.
צריך להתחיל להתרגל למציאות החדשה שבה ישראל טובה בכדורגל, שהיא מתחילה לממש את הפוטנציאל שתמיד היה לה. השאלה היא איך מתרגלים לעובדה שישראל היא לא אנדרדוג, היא לא מדינה מסכנה שמגרדת ניצחונות פה ושם. התרגלו כאן לחשוב בקטן, לצמצם את הציפיות למינימום, כדי שלא יגידו אחר כך "נכשלתם", ועכשיו צריך לשנות את התפיסה הזאת. זה לא יהיה קל, אבל זאת גם הזדמנות לנצל את המומנטום.
פורסם לראשונה: 16:47, 30.06.23
