בעולם ספורט תאגידי, בו כל מילה עוברת דרך פילטר של עורכי דין ומשרדי יחסי ציבור כדי לקבל את הריכוך הראוי לפני שהיא נפגשת עם העולם, סטיב קר וגרג פופוביץ' היו עמוד אש של אומץ, של אמירה חברתית, צדק, שוויון, מלחמה באפליה וגזענות. עוד לא נדמו יריות הרובה ממסע הקטל האחרון, וקר כבר היה עומד על הפודיום או מול חדר ההלבשה, מוקף במיקרופונים, ומסרב לדבר על ספורט אלא רק על אסון חוקי הנשק ותפוצתו הנוראית, או אלימות משטרתית נגד מיעוטים, או על עוד מקרי גזענות.
אבל אחרי 7 באוקטובר, אחרי הטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה, אחרי שנשים נאנסו בגלל שהן יהודיות וילדים נחטפו למנהרות, לסטיב קר פחות בער להגיב. כשכבר הגיב, קר בחר לדבר על הסבל של שני הצדדים. הסבל היהודי לא היה מספיק, הוא היה זקוק להשוואה פרוגרסיבית. קר היה מזועזע מהטבח, אבל גם מהסבל של העזתים.
2 צפייה בגלריה
היה מזועזע מהטבח שנעשה בישראל, אבל גם מהסבל של העזתים. קר
(צילום: REUTERS/Lisa Marie David)
מסטיב קר, גם לעומת פופוביץ' הצדקן שבחר לשתוק, היה מצופה לתגובה אחרת. אחרי הכל, ב־1984, כשקר היה בן 18, נרצח אביו, פרופ' מלקולם קר, נשיא האוניברסיטה האמריקאית בביירות, בשתי יריות בעורפו מחוץ למשרד שלו באוניברסיטה. קר דיבר רבות על ההשפעה של הטרגדיה הזאת, על הדרך שבה היא השפיעה והתוותה את חייו והשקפת עולמו כבוגר. אתה מצפה מקר שיגלה חמלה גדולה יותר, אמפתיה לקורבנות טרור.
ארגון הג'יהאד האיסלאמי לקח אחריות על הרצח של קר האב. הם הבטיחו ששום זר לא יישאר חי על אדמת לבנון הקדושה ועשו הכל כדי לקיים. לימים, צמח ארגון חיזבאללה מתוך הארגון הזה. זהות הרוצחים מעולם לא התגלתה, אבל רוב הסברות הצביעו על שניים שהיו אחראים לרצח של מלקולם קר: איברהים עקיל ופואד שוכר, שהפכו לבכירים בחיזבאללה, ארגון שאחראי לרצח של מאות ואולי אלפי אמריקאים.
ביולי ובספטמבר ישראל הורידה את ראשי הנחש עקיל ושוכר, וסגרה עבור משפחת קר מעגל בן 40 שנה. אל תצפו מקר לתודה. זה לא בלקסיקון הפרוגרסיבי שלו. אולי הוא ימלמל משהו על הכאב של משפחות הקורבנות.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.09.24
