סיפורו של ניר ביטון יכול להוות השראה לכל ילד שנרשם לחוג כדורגל וחולם להגיע יום אחד לאירופה – גם אם הוא לא נולד סקורר שקורע רשתות או דריבליסט. פחות משבוע אחרי ששיחק מול בני יהודה ונפרד מאצטדיון הי"א, הקשר שגדל באשדוד כבר לבש את מדי סלטיק והתכונן להופעת הבכורה שלו מול מילאן בליגת האלופות. גם בפנטזיה הכי פרועה שלו ביטון לא דמיין שיהפוך לאחד השחקנים הבכירים בסקוטלנד עם שמונה אליפויות, ארבעה גביעים ובסך הכל 18 תארים, ויזכה בכבוד לענוד את סרט הקפטן במועדון שנחשב לאימפריה באי הבריטי.
אבל איכשהו, המסע המופלא הזה עבר מתחת לרדאר בישראל – וישנה תחושה שביטון לא זכה להערכה המגיעה לו. כמה לגיונרים כחול־לבן מסיימים פרק מפואר של תשע שנים בטקס פרידה לעיני 60 אלף איש בסלטיק פארק? זה קרה במשחק סיום העונה נגד מאת'רוול, כאשר בדקה ה־6, כמו הספרה שלו, כל הקהל קם כדי להריע ולהודות לו – מחווה שרק הסמלים הגדולים ביותר בירוק־לבן זכו לקבל. חמש דקות לסיום הישראלי נכנס לדקות התהילה האחרונות שלו, לקול תשואות האוהדים, לקראת הפרק הבא בקריירה.
"הכינו אותי לאורך כל השבוע לטקס הזה ופירסמו סרטונים ברשתות החברתיות", משתף הקשר על הימים האמוציונליים שעבר לקראת העזיבה. "כשישבתי על הספסל ושמעתי את 'לעולם לא תצעדי לבד' והבנתי שזו הפעם האחרונה שלי פה, הדמעות ירדו בלי הפסקה. זו חוויה שאקח איתי לכל החיים".
"אוהב שהכל נגדי, זה מטריף אותי"
ביטון כבר הספיק לנחות בארץ יחד עם אשתו וילדיו, ובזמן הקרוב יצטרך לקבל החלטה אם לחזור לליגת העל או להמשיך לנסות את כוחו מעבר לים. לראשונה בקריירה שלו הוא שחקן חופשי, כך שהבחירה בנוגע לעתידו בידיו, בטח בכל הנוגע לשלוש הקבוצות הגדולות בכדורגל הישראלי – מכבי ת"א, מכבי חיפה ובאר־שבע – שמחזרות אחריו.
נסה לסכם את החוויה שלך בגלזגו.
"הייתה חוויה אדירה. אם היית אומר לי כשחתמתי בסלטיק שאשאר תשע שנים במועדון העצום הזה שמופיע בכל עונה במפעלים האירופיים, הייתי אומר שאתה משוגע. עברתי תקופה מאתגרת של עליות וירידות, תארים ופציעות. למדתי על עצמי המון כאדם וכשחקן".
אילו דברים למדת?
"שאני בן אדם שלא מוותר אף פעם. אני אוהב להיות במצב שהכל נגדי, זה משהו שדוחף אותי וגורם לי להצליח יותר. בתחילת הדרך בסלטיק פחות התאקלמתי. היו אנשים שלא רצו אותי שם וזה רק נתן לי מוטיבציה. לא הגעתי ממועדון גדול ולא קיבלתי את הגב שידחפו וירימו אותי, לאורך כל הקריירה התמודדתי עם זה. אני אחד שאוהב שמטילים ספקות ביכולות שלו ובו – זה מכניס אותי לטירוף".
"איפה הם ואיפה אנחנו"
בגיל 19, הרבה לפני היציאה לגלזגו, הגעת להתרשמות במנצ'סטר סיטי ורק בגלל היעדר רישיון עבודה לא חתמת שם. ועדיין, למרות שבלטת מקצועית מגיל צעיר, התקשורת די התעלמה ממך.
"לא התעסקתי בזה שהתקשורת הישראלית לא סיקרה אותי. אני מבין שהמדד הוא לא היכולת או ההישגיות, מי שקרוב לצלחת מקבל חשיפה גדולה יותר. התרגלתי, אני לא אחד שמחפש פרסום. הדבר היחיד שחשוב לי הוא הגיבוי שאני מקבל מהמשפחה. אני יודע מי אני ולא צריך שיגידו לי אם אני טוב או לא. כשיצאתי לסיטי היו פרשנים שאמרו באולפנים שלא היו מחתימים אותי אפילו בקבוצה בישראל, ואני אומר לעצמי 'מי הוא בכלל שלא עשה שום דבר בחיים שלו שיבוא ויגיד למה אני מסוגל'. זה קטע שנחקק לי בזיכרון, המשפחה שלי לקחה את זה קשה. מבחינתי התנתקתי מהתקשורת בישראל".
מרגיש אנדרייטד?
"זה נובע מחוסר החשיפה התקשורתית וגם מכך שלא הגעתי מקבוצה גדולה. אני מגיל 21 בסקוטלנד, כמעט שלא ראו אותי, למעט משחקי הנבחרת, אבל הייתי במקום גבוה מאוד. תרבות הספורט בליגה הסקוטית היא משהו שאי אפשר להשוות אלינו. כל ההתנהלות מסביב, היחס למקצוע זה כמו דת בשבילם. אפילו במועדונים הקטנים זה ככה. בסקוטלנד לא תראה משחק אליפות שמתבטל בגלל סידורי אבטחה. אני לא מדבר משחצנות, אבל זו פשוט הזיה שקבוצה תגיע למשחק הכתרה, שהאוטובוס כבר באצטדיון ואז מודיעים שאין משחק. אתה רואה מצב שסלטיק מגיעה למשחק הכתרה והוא מתבטל כי אין מספיק מאבטחים?"
ספר קצת על הליגה הסקוטית.
"אנשים בארץ מזלזלים בליגה הסקוטית, אבל ריינג'רס שיחקה אמש בגמר הליגה האירופית ובדרך הדיחה את דורטמונד ולייפציג, אחרי שבליגה היא סיימה במקום השני במרחק ארבע נקודות מאיתנו. אולי זו לא ליגה עם אמבאפה וניימאר, אבל היא בטח טובה יותר מהליגה שלנו, קשה ממנה. כאב לי לשמוע לאורך השנים אנשים מזלזלים, זה תלוש מהמציאות".
כמי שחווה את אחד ממשחקי הדרבי הכי חמים בעולם, איך זה נראה מהמגרש?
"זה משחק שאי אפשר להסביר אותו במילים, שבוע לפני כל העיר בטירוף. היו עונות שבהן ריינג'רס לא היו פקטור, אבל הם חזרו בגדול ולקחו אליפות בעונה שעברה בפער ענק".
כשחקן ישראלי, כמה זה קשה להצליח באירופה?
"הקושי היחיד הוא להגיע, כשאתה כבר פה הכל תלוי בך. ברור שכישראלי זה שונה מאשר אם אתה פורטוגלי, איטלקי או צרפתי – הדרכון מעלה את ערך השוק שלך והאמון בך גדול יותר. מצד שני, קח לדוגמה את ליאל עבדה, מי שמע עליו בכלל? החתימו אותו בסלטיק ב־3.5 או 4 מיליון יורו, והילד הזה לא רואה אף אחד ממטר, נותן בראש וכובש במשחקים החשובים".
איזה מעמד היה לך בחדר ההלבשה?
"כשהייתי בן 23 חלק גדול מהשחקנים שמשחקים איתי היום שיחקו בנערים של המועדון, היו בני 14 בערך. הם זוכרים אותי, חלקם היו מביאים כדורים במשחקים שלנו, שמות כמו מייקל ג'ונסטון. שיחקתי עם הרבה שחקנים גדולים, היה לי את הקפטן הכי מדהים בעולם, סקוט בראון. הייתי קרוב גם לסטפן יוהנסון שמשחק בק.פ.ר, אבל החיבור הכי טוב שלי היה עם וירג'יל ואן דייק. הנשים שלנו חברות טובות, אנחנו מבלים יחד בחופשות והוא אירגן לי כרטיסים לגמר ליגת האלופות בשבוע הבא בפריז".
סלטיק הוא אחד המועדונים הגדולים באי הבריטי – מקום ממנו היית יכול להתקדם לליגה בכירה יותר. למה זה לא קרה?
"בוא אספר לך משהו שאף אחד לא יודע. כשברנדן רוג'רס הגיע לאמן בסלטיק, המועדון היה במצב לא טוב אחרי שהפסדנו בחצי גמר הגביע לריינג'רס, ששיחקה אז בליגה השנייה. הסוכן שלי לשעבר אמר לי שרוג'רס לא מחזיק ממני ושבקבוצה מנסים להיפטר ממני, ואז הגיעה הצעה מאספניול. אני בן אדם עם אגו, כשדווקא שלא נותנים לי את הצ'אנס, אראה לכולם מה אני שווה. אחרי שבוע של ההכנות לעונה הבאה ניגש אליי רוג'רס ואמר לי: 'ביג בן, אתה יכול לשחק. הגיע הזמן שלך'. חייכתי אליו, ואז אני מקבל הודעה מהסוכן שלי: 'תגיד, אתה רציני, מה עשית? עכשיו הם לא מוכנים למכור אותך'. אני לא מתחרט, נשארתי במועדון ענק".
הפכת לשחקן חופשי, מהו היעד הבא?
"לא החלטתי מה אני רוצה, ומי שפנה אליי יודע. תמיד אמרתי שאחזור לכדורגל הישראלי, רוצה לסיים את הקריירה פה, אבל כרגע אני בצומת דרכים. הרצון הראשוני הוא להישאר בחו"ל, אבל אחרי שעברנו את גלזגו שאין בה קיץ, זה יהיה רק למדינה חמה. מתגעגעים לשמש".
"גדלתי על חזן כילד, הוא היה האליל שלי"
בליגת העל תהפוך לשחקן שובר שוויון. קוסם לך?
"אני בטוח שאהיה שובר שוויון. אני לא מסתכל על מקרי העבר של לגיונרים שחזרו לישראל. לא מעניין מה האחרים עשו, בטוח ביכולות שלי, ויודע במה אוכל לתרום. לא הגעתי ממועדון גדול בארץ, לא כולם מכירים אותי כאן וזה משהו שבא לי לשנות. העניין הזה יושב לי על הלב כבר הרבה זמן".
בקמפיינים האחרונים של הנבחרת שיחקת כבלם, עכשיו מצטרף אליך מיגל ויטור.
"שיחקתי בסלטיק הרבה כבלם, אז היה לי קל לעשות את ההתאמות. אם המאמנים בנבחרת חושבים שאני צריך לשחק כבלם, זה מה שאעשה. ראיתי את ויטור במשחקים של באר־שבע, שמעתי עליו דברים טובים, אני לא מכיר אותו אישית, אבל הוא אחד השחקנים המובילים בליגה ואין ספק שיעזור לנבחרת".
יש חיבור חם בינך לבין אלון חזן.
"החיבור הוא מאשדוד, חזן היה סוג של מנטור עבורי. גדלתי עליו כילד, הוא היה האליל שלי. אנחנו לא אנשים שגדלו על מכבי ת"א או מכבי חיפה, הגיבורים שלנו היו שמות כמו חזן, משה אוחיון, דוד רביבו, שי הולצמן ועידן שריקי. שמחתי בשבילו שהוא קיבל את תפקיד המאמן הלאומי, הוא ראוי לזה והלוואי שייקח אותנו לטורניר גדול".
אתה חושב שנבחרת ישראל התקדמה בשנים האחרונות?
"הנבחרת עשתה התקדמות, אבל לא כזו שבהכרח תספיק לעלייה לטורניר גדול. אנחנו עדיין מאחור מבחינת התנהלות, תרבות, חיבור של הקהל לנבחרת, תמיכה מסביב ותקשורת. זה מחזיר אותי לרגע שעליתי על הטיסה לישראל: אני מקבל פוש לסלולרי שמכבי חיפה חוזרת עם האוטובוס שלה בגלל בעיית אבטחה. לזה אני מתכוון, עד שהדברים האלה לא ישתנו לא נגיע למקומות שאנחנו רוצים".
"לא מבינים מה זה לחיות במדינה זרה"
ללא רוסיה, כשאיסלנד ואלבניה עם ישראל בליגת האומות, זו נראית משימה אפשרית.
"ברור שיש סיכוי, בטח בשל השעיית הרוסים. זו הזדמנות מדהימה להגיע לפלייאוף".
עד כמה היית מעורב פוליטית מרחוק?
"המצב בישראל לא נעים לאף אחד, אנחנו חיים במציאות עגומה וכספורטאים יש לנו את הכוח להשפיע. הרבה אנשים בחו"ל לא מבינים מאיפה אנחנו מגיעים, יש להם אג'נדה מסוימת, ולא משנה מה אעלה לאינסטגרם ואנסה להסביר להם. בוא נאמר שקיבלתי לא מעט הודעות פרטיות שהעדפתי להתעלם מהן".
בסלטיק ראינו לא פעם דגלי פלסטין מונפים ביציעים.
"זה קומץ קטן, רוב הקהל עטף אותי באהבה. אני לא שופט אף אחד, הם לא יודעים מה אנחנו עוברים. אני יכול להבטיח לך שאם מראים להם את כדור הארץ, הם לא יידעו להצביע איפה ישראל ואיפה הרשות הפלסטינית. לא נכנסתי למקומות של פוליטיקה כדי לשמור על המשפחה והילדים שלי שחיים במדינה זרה. כל יפי הנפש שאמרו 'למה הוא לא מביע את הדעה שלו ברשתות החברתיות' לא מבינים מה זה לחיות לבד במדינה זרה. הילדים שלי הלכו לבית ספר, הייתה לי חובה לשמור על ביטחונם. ברור שאני מצטער על מה שקורה בישראל, הלוואי שיחלפו מהעולם האירועים שאנחנו עוברים".
לאחרונה נוצרה מתיחות בחדר ההלבשה של הנבחרת, והייתה גם סערה בקבוצת הווטסאפ של השחקנים.
"זה לא נכנס לחדר ההלבשה. כולנו, ערבים ויהודים, חברים. ברור שמבחינתי כל בן אדם עם טיפה מצפון יגנה פיגועים – לא משנה אם הוא יהודי או מוסלמי. בניגוד למה שחושבים, אנחנו לא נותנים לדברים האלה להשפיע על החברות ועל היחסים המקצועיים".
פורסם לראשונה: 10:02, 19.05.22
