כבר עכשיו זו סדרה לאגדות. זו לא רק איכות המשחק. זה שהאלופה, גולדן סטייט, אולי בישורת האחרונה של אחת הריצות המפוארות בתולדות הליגה, צריכה לצלוח את הסיבוב הראשון נגד עצמה. סקרמנטו מזכירה את גולדן סטייט של 2015. שני גארדים דינמיים, דומנטאס סאבוניס על תקן דריימונד גרין, האריסון בארנס שם. גם מייק בראון המאמן. כשדריימונד דרך על סאבוניס, זה היה כמו לראות את גרין דורך על עצמו.
זאב בודד - המדור של זאב אברהמי:
גרין הורחק מהמשחק השני והושעה ממשחק מספר שלוש. גולדן סטייט, בדיוק כמו מילווקי וממפיס, הצליחה לנצח את המשחק בלי הכוכב הגדול שלה ולצמצם את הפיגור בסדרה ל-2:1, אבל סיפור ההשעיה של גרין הוא סיפור ששווה להתעכב עליו. שערורייה אמיתית גם בהקשר של אותה הרחקה וגם בקונטקסט היותר רחב שלה.
כשנותרו 7:03 דקות לסוף משחק מספר 2 בסדרה בסקרמנטו, מאליק מונק מחטיא זריקה מארבעה מטר, סאבוניס אוחז מאחור בגופיה של קליי תומפסון, הודף אותו ונופל על הרצפה. הוא מושיט את שתי ידיו ובכוונה גמורה לופת את קרסולו של גרין. גרין, לא השחקן הכי גמיש או אתלטי בעולם, לא יכול להימנע מנפילה על סאבוניס ואין לו דרך אחרת מלהמשיך לרוץ להתקפה חוץ מלדרוך על הליטאי. זהו אקט שאפשר לפרש אותו לכאן או לכאן. השופטים מעיפים את גרין מהמשחק, ומדביקים לסאבוניס, שהתחיל את כל האירוע, עבירה טכנית.
יום לאחר מכן, הליגה מודיעה שגרין מושעה ממשחק מספר שלוש. הסיבות שניתנות להחלטה הן לא פחות ממדהימות: ההרחקה של גרין, בהיעדר הוכחה ממשית לכך שגרין דרך על סאבוניס בכוונה, היא תוצאה של ההיסטוריה שלו בעבירות ובהתנהגות בלתי ספורטיבית. לא רק שגרין נענש כאן על עבירות שעליהן נענש כבר בעבר (לא ידוע שהוא סוחב עונש על תנאי על העבירות הללו), אלא שהליגה משתמשת בהיסטוריה שלו כראייה למקרה שאין לה ראייה ברורה עליו.
דף הראיות מהסדרה עצמה הוא הרבה יותר נסיבתי מאשר המקרה הספציפי עצמו שארך בדיוק שלוש שניות. מייק בראון היה עוזר מאמן בגולדן סטייט. בראון יודע שגרין הוא הברומטר של הווריורס. העוגן ההגנתי שלה ושחקן הארבע על שלוש אולי הגדול בכל הזמנים מהרגע שיש דאבל-טים על סטף קרי. בראון מודע היטב למזג המאוד חם של גרין, לנטייה שלו להסתבך כשהוא לא חושב. במשחק הראשון מאליק מונק תופס בקרסולו של גרין. במשחק השני סאבוניס תופס בקרסולו של גרין. לשניהם אין שום סיבה לתפוס את קרסולו של גרין חוץ מלייצר פרובוקציה. בפעם השנייה זה גם הצליח להם.
מוניטין בעייתי
האנרגיה של גרין, קבלת ההחלטות שלו, התשוקה והתחרותיות תמיד הפכו את החברים שלו לקבוצה לטובים יותר. הוא היה בורג מרכזי בשושלת ארבע האליפויות. אבל הוא תמיד טייל להנאתו על התחום האפור שבין לשחק כדורסל קשוח לבין לשחק מלוכלך. ג'ו דומארס, ראיס המשמעת של ה-NBA ומי שגרין פעם התייחס אליו כאל דמות אב לאחר שהיה המנטור שלו כששיחק במישיגן סטייט, הסביר שחלק מההחלטה להשעות את גרין, הייתה ההתנהגות שלו לאחר התקרית כשצעק וסימן בידיו לעבר אוהדי סקרמנטו.
במילים אחרות: ה-NBA השעו את גרין ממשחק פלייאוף קריטי עבור הקבוצה שלו, בגלל המוניטין שלו. כל שחקן אחר היה מזוכה מהספק. בכל שחקן אחר היו מתחשבים בעובדה שסאבוניס התחיל את התקרית, שבאמת לא היה לגרין איפה לנחות עם הרגל. עם כל שחקן אחר הליגה הייתה נזהרת מאוד שלא לקבוע עובדות כשאין לה שום דרך לקבוע בצורה החלטית מה עבר בראש של גרין ומה הייתה כוונתו האמיתית.
גרין הרוויח את המוניטין שלו ביושר. הוא הורחק במשחק פלייאוף בממפיס בשנה שעברה, שלף את האצבע האמצעית במשחק לאחר מכן כשנפגע בלחי והיה זקוק לתפרים. הוא הושעה ב-2016 ממשחק מספר חמש בגמר נגד קליבלנד כשקבוצתו הובילה 1:3 לאחר שבעט במפשעה של לברון ג'יימס. גולדן סטייט הפסידה את כל שלושת המשחקים הבאים. באימוני טרום העונה הוא פוצץ את הפרצוף של ג'ורדן פול, חברו לקבוצה. אף אחד בליגה לא התגרה בשופטים ואתגר אותם כמו גרין (כמה דקות לפני ההרחקה הוא אומר לשופט קורטני קירקלנד: "אתה פאקינג גרוע", אחרי שריקה גרועה של השופט). אף שחקן בליגה לא זכה לכל כך הרבה אורך רוח מהשופטים כמו גרין. ההחלטה להשעות את גרין מהמשחק השלישי היא החלטה לא צודקת וגרועה. ועדיין, גרין הרוויח אותה ביושר.
באד בויז
למרות שהליגה לקחה יותר מעשרים וארבע שעות לקבל את ההחלטה, ולמרות הבעייתיות של המקרה וההשפעה של ההחלטה על הפלייאוף, אף אחד מראשי הליגה לא טרח לקחת מגרין עדות. זאת הייתה יכולה להיות הסיבה המרכזית לקבלת ההחלטה: בירור עם גרין לגבי כוונותיו. הליגה בחרה לברוח מעימות עם גרין ועשתה עמו אי צדק, וגרוע יותר, היא עשתה אי צדק עם גולדן סטייט.
אף קבוצה לא עשתה חסד עם הליגה כמו גולדן סטייט בעשר השנים האחרונות. הם זכו באליפויות מרגשות אחרי מאבקים אפיים, בנו שושלת, הציגו לראווה את אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה והקלעי הגדול מכולם. הליגה לא חייבת להם מאום, חוץ מדבר אחד: אפשרות אמיתית וצודקת לשמור על התואר שלהם על המגרש בתנאים הוגנים. בהחלטה הגבולית להשעות את גרין, הליגה הפרה גם את החוב הזה. גולדן סטייט ניצחה במשחק השלישי בלי גרין.
משחק מספר שלוש היה אמור להיות כל מה שה-NBA - שספורט בכלל למעשה, בונה את המיסטיקה שלו סביבו. האלופה באה לשמור על השושלת, על המוניטין, על האליפות שלה - נגד הצעיר החוצפן וחסר הכבוד שבא להוריד אותה מהכיסא. המשחק הראשון ביניהן כבר שבר שיאי רייטינג למשחק ראשון בסיבוב הראשון בפלייאוף. במשחק השלישי גרין היה אמור להיות שם. הוא הרוויח ביושר את הזכות לשמור על מה ששלו. גרין לא היה שם. סאבוניס, שסקרמנטו טענה שאולי לא ישחק בגלל פציעה מהדריכה, עלה בחמישייה.
גרין קיבל שיפוט מחמיר, כל השפה בהודעה של הליגה על ההשעיה היא שפה שנלקחה מאולמות בית המשפט, על הפרסונה הציבורית שלו. על זה שהוא אגרסיבי מדי, שחצן מדי, צועק מדי, אמוציונלי מדי. במילים אחרות: גרין הוענש בגלל כל הסיבות שהפכו את גולדן סטייט, ואת ה-NBA בשנים האחרונות, למה שהן. הוא עשה את שלו, הוא יכול לשבת בצד במשחק גורלי.
גרין הוא כדורסלן, אתלט, ספורטאי. כדורסלן נהדר עם חוכמת משחק בלתי נגמרת בשני הצדדים של המגרש. הוא היה צריך להישפט לפי מעשיו על המגרש. ה-NBA ודמות האב שלו, דומארס, החליטו בצורה שערורייתית לשפוט את גרין כנגד האישיות שלו. ונגד אישום כזה אפילו לגרין, מהשומרים הטובים בהיסטוריה של הליגה, לא הייתה שום דרך להגן על עצמו.
5 צפייה בגלריה
היה חלק משמעותי מהקבוצה הכי מלוכלכת בתולדות הליגה. דומארס במדי הפיסטונס
(צילום: AP Photo)
זהו צחוק הגורל שדומארס שותף להחלטה להשעות את גרין. דומארס היה חלק משמעותי מהקבוצה הכי מלוכלכת בתולדות הליגה, דטרויט פיסטונס של שנות השמונים. אבל זו הייתה קבוצה שלמה שהתרכזה מסביב לתמה הזו. הם נגד ג'ורדן. הליגה הבינה את הדרמה ובנתה סביבה את הלוגו של ה"באד בויז". אם גרין היה משחק בדטרויט של דומארס הוא היה גיבור. גיבור רשע, אבל גיבור. גרין משחק בתאגיד. התאגיד רוצה פנים נקיות, תדמית טובה. הוא לא רוצה אנשים מחוץ לקופסא. שחקנים כמו גרין מייצגים את השונה שמפריע לאחידות שהליגה רוצה להציג לצופה או למפרסם הפוטנציאלי שלה.
ל-NBA, כמו לליגות מקצועניות אחרות בארצות הברית, יש גם ככה יותר מדי כוח. ההחלטה להשעות את גרין מעבר לעונש המוצדק שקיבל במשחק עצמו, לוקחת את הכוח של הליגה למקום חדש ומפחיד. אדם סילבר והמנהלים שלו, החליטו לבד שהם יודעים מה קרה בליבו ובמוחו של דריימונד גרין כשהוא דרך על סאבוניס.
פורסם לראשונה: 19:58, 21.04.23
