הופעתה של מכבי חיפה מול פריז סן ז'רמן ראויה לשבח. אין חולק כי זו הייתה אחת התצוגות המרהיבות של השנים האחרונות בכדורגל הישראלי, תוך שילוב של רצון, מקצוענות, רוח לחימה ויכולת. ועדיין, מדובר בסופו של דבר במשחק ביתי, עם תצוגת עידוד תומכת, נלהבת ורועשת ביותר שכל קבוצה מאחלת לעצמה (שאפו ענק לקהל של חיפה), ואחרי שנאלמה תרועת הפסטיבלים והלמות התופים נדמו, נותרה שאלת הצורך בהמשכיות.
כי הישגים גדולים כבר היו מנת חלקן של קבוצות ספורט ישראליות - מועדונים ונבחרות - מול מועדוני פאר ונבחרות שעלו עלינו, לפחות על הנייר, עשרות מונים, הן ברמת הכישרון וכן מבחינה תקציבית. לדוגמה, ניצחונה של הפועל ת"א על אותה פ.ס.ז' בפריז, 4:2 במסגרת רשמית. אגב, את השערים במשחק ההוא כבשו הישראלים של הקבוצה - סלים טועמה (2), וואליד באדיר ואליניב ברדה. או ניצחונה של מכבי ת"א על איאקס אמסטרדם, 1:2 ב-2004 במסגרת המחייבת של ליגת האלופות. אך גם לו הייתה מכבי חיפה מנצחת ומרעישה את כל יבשת אירופה, לא היה הדבר מקדם את הכדורגל הישראלי בכלל, ואותה בפרט כהוא זה, אם הייתה בוחרת לנוח על זרי הדפנה, כפי שקרה במחוזותינו כל כך הרבה פעמים בעבר.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר: מי לא זוכר את הניצחון הסנסציוני של ישראל על צרפת לפני כמעט 30 שנה בפריז, 2:3. זו אכן הייתה אחת ההפתעות הגדולות בתולדות הכדורגל האירופי - תוצאה שמנעה מהטריקולור להעפיל למונדיאל. אגב, מי שאיכשהו שכח, או לא נכח, קיבל תזכורת אך לאחרונה, באחד הפרקים המוצלחים של הסדרה הישראלית "שנות ה-90". אלא שזה גם היה הניצחון היחיד של ישראל בטורניר... בשני המשחקים הביתיים האחרונים סיימה הנבחרת בתיקו 1:1 מול אוסטריה, הפסידה 3:1 לפינלנד וסיימה במקום האחרון עם 5 נקודות מ-10 משחקים. אז זכרונות יפים, תמונות בלתי נשכחות, גרון שנוק של שדר מתלהב (מאיר איינשטיין, זכרו לברכה) יש. הכל חקוק היטב בזיכרון, אך בסופו של יום נסוגנו מבחינה ספורטיבית, כי לא התמדנו ולא ניצלנו את המומנטום.
בצד הצורך בהתקדמות ועקביות, כדאי להאיר את ההישג ברביעי באור מאוזן יותר וללמוד ממנו היכן ראוי להשתפר. היתרון הגדול של פריז סן ז'רמן, שסייע לה להפוך די בנקל את התוצאה במחצית השעה האחרונה של המשחק, נבע מכושר גופני נמוך ומהירות גבוהה בהרבה של סן ז'רמן מזו של חיפה. נושא זה של התלהבות יתר (די מובנת, יש לציין) צריך להתאזן עם הצורך הספורטיבי לקיים רמה גבוהה של תחרותיות לאורך כל המשחק. נכון להצהיר על כוונות התקפיות, אך יש להתמיד בכך לאורך 90 דקות של כדורגל. שהרי מה היינו אומרים אם המשחק היה משוחק 10 דקות נוספות והתוצאה הייתה עולה ל-1:5, נגיד?
בסופו של יום, מחמאות בצד, אנו עוסקים בספורט תחרותי - עם המון השלכות תקציביות וכספיות - ו...באנו לכאן כדי לנצח. ותראו לי שחקן אחד שהתראיין לפני המשחק ואמר שאין סיכוי לנצח. בהצלחה רבה למכבי חיפה בהמשך הקמפיין.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
