אחיי אוהדי מילאן היקרים, אני אחראי להפסד של אהובתנו היקרה ביום רביעי, אני ולא אחר. אני מאמין שאני זה שניחס את הקבוצה האדירה הזו, שנראתה כמו ילדים אחרי שהסתובבו כשעה בקרוסלה. עשיתי ג'ינקס.
ג'ינקס... לא ג'ינס, ג'ינקס.. מושג אמריקאי שחובבי הספורט ולא רק הם, מכירים. בתרגום לעברית אפשר לקרוא לזה עין הרע או נאחס, למי שמאמין בזה בכלל. זר לא יבין זאת, רק אוהדי ספורט למודי אכזבות. אוהדים שביקשו מחבריהם לא לנחס ולהתחפש לדגים בים ולסתום את הפה עד לשריקת הסיום, אוהדים שעשו דברים שאם חייזרים היו רואים, היו בורחים מפה במהרה. אלה סיפורי הגבורה שלנו האוהדים, התרומה שלנו לניצחון. החודש האחרון הרגיש כאילו אני בתוך הים, או כמו שסיינפלד אמר על הים, הגלים רומזים לך שהים לא רוצה אותך בתוכו, אבל אתה ממשיך לרצות להגיע, אז תגיע הכי רחוק ואראה לך מה זה.
הכל התחיל בגלל שרציתי להגשים חלום, בפעם הראשונה בחיים, לראות את גרנדה מילאן בסן סירו... וכך יצאתי לדרך, במרתון שחייה מתעתע, החל מאי שם ביום רביעי לפני בערך כחודש, ביום שבו מילאן השאירה את נאפולי לבכות בבית וחגגה את העלייה הבילתי נתפסת לחצי גמר ליגת האלופות. עוד באותו הלילה, עמוס בהתרגשות עם נדב יעקובי וטל פרידמן ברקע, קניתי מייד כרטיסי טיסה ומלון בעיר האופנה. מה שלא מצאתי במשך חודש שלם היה כרטיס למשחק, המחירים האמירו ברמות של שייחים סעודים, המכירות היו סגורות לבעלי מינויים ואז לבעלי כרטיס אוהד בלבד, וביקוש של 2 מיליון איש לא עזר למצב, הים רמז לי לא להיכנס יש דגל שחור.
ואכן כבר חשבתי לוותר, למכור את הטיסות והמלון ולשכוח מהחלום. אבל גיסי בנסיעת בוקר למשחק כדורסל (בו שיחקנו לשם שינוי ולא צפינו), שיכנע אותי להמשיך לשחות קדימה, לא לשקוע, אלא להשקיע. ככה עפו להם כמה מאות יורו טובים, אבל לא לפני דרמה של ביטול הכרטיס יום לפני המשחק רגע אחרי שנחתתי באיטליה ומיילים מבוהלים ועזרה של חבר טוב.
ואז זה קרה, הגעתי לג'וזפה מיאטצה האגדי, עם דמעות של ילד שזה עתה קיבל נשיקה רטובה בלחי מילדה שהוא מחבב, האווירה היתה יותר ממחשמלת, ההתרגשות עצומה, ההמנון של ליגת האלופות צמרמר, אבל.. תוך 11 דקות תמימות, כל סערת הרגשות והחלום הרטוב על הגמר מצאו עצמם אבודים בקרקעית הים, 2:0 מהיר וקליל והגנת הברזל שלנו עשתה ים של טעויות. גם ההמשך היה נורא. שום דבר לא הצליח, ההגנה המשיכה להראות כמו חבורת קונוסים שרועדים כאילו הם רוקדים בסטייל אלביס בקופה קבאנה ובנס לא נגמר 3 או 4 על האפס עוד במחצית... ואז הבנתי, אולי יש ג'ינקס?...
פעלתי מהר ככל האפשר, במהלך המחצית השניה ניסיתי לעשות הכול לעזור לקבוצה. תחילה להוריד את הג'קט (של מילאן), לא עזר, אחרי זה לשים מעיל, בהמשך לשים כובע גרב על הראש, כל כמה דקות שיניתי פרט לבוש אבל בכל פעם האכזבה היתה עצומה עוד יותר, פעם בבעיטה שליטפה את העמוד ופעם בבעיטת דרדלה היישר לידיים של השוער היריב. ואט אט התחלתי להפנים, זה לא יכול להיות, הרי אני הפאקטור היחיד השונה במשחקים של מילאן בליגת האלופות עד כה העונה ובמשחקים שלא הייתי ההגנה היתה כמו חבורה של כרישים ובילתי עבירה... אני??? האם אני אשם בעצם היותי באצטדיון? האם אני הג'ינקס?!?
יש לנו האוהדים אמונה אמיתית ביכולת שלנו לשנות את התוצאה, טפו טפו. מילא השחקנים, שגם להם יש אמונות תפלות, לעלות למגרש ברגל שמאל, לשחק עם אותם מגניי אשכים לאורך כל המונדיאל, לנשק את התמונה של אשתך בכל סל (אלא אם היא מחליטה להתגרש ממך) כל כך הרבה סיפורים על אקטים שכאלה. אבל אנחנו, האוהדים? לפעמים הדברים באמת לא יאמנו, מאורעות שאי אפשר להתכחש אליהם. הולנד נגד ארגנטינה רבע גמר מונדיאל 2022, מחצית ראשונה ישבתי במקום אחד, בום 0:2 קליל לתכולים לבנים. לקראת הסיום, הרהרתי, אולי משנה מקום משנה מזל.. ובום 2:2. כמובן שנשארתי במקום בתקווה שהמזל יחזיק עד לבעיטת העונשין האחרונה, אבל בדיעבד בגלל שנעמדתי בכל בעיטה, כנראה שהחמצנו את הבעיטה המכרעת.
במונדיאל 98, שמתי חולצה כתומה, מכנס קצר שחור ובסיום הניצחונות הנחתי בצד, אסור לגעת, אסור לכבס והולנד ניצחה וניצחה והגיעה עד לחצי הגמר... גם בחצי הגמר לבשתי את הכתום וההולנדים נעצרו למה? התחתונים כובסו (למה אמא למה!!!). אני שם חולצה של סטף קרי, ובמחצית הראשונה הוא חושך, כאילו גולדן הפכו למצריים. במחצית השניה באכזבה (ותקווה), הורדתי את החולצה, ואכן במחצית השנייה האגדה, הפגיז מכל פינה והחזיר את הלוחמים עד לניצחון. אז האם היה לי חלק בזה? אולי כדאי שסטף יביא לי חלק מהמשכורת אם כך?
ויש גם את הפחד הזה מ"הניחוס המקדים את זמנו". גם כשנוביל 0:3 במחצית לא נרגע, נשב באותו מקום (אפילו לא נקום להשתין כי המצב כל כך טוב), לא נגיד שעלינו שלב, רק בכדי לא להעיר את הגודזילה של אלוהי הנאחס. שקט. אסור. ואין כמונו אוהדי מילאן הוותיקים, שחשו זאת על בשרם האדום, בגמר ההוא נגד ליברפול.. כמובן שיש את האוהדים ממול, שיגידו "עזוב ניצחתם כבר" ויעוררו את חמתם של אוהדי הקבוצה. גם לי יש חבר כזה, שכבר הכריז מי תהיה אלופת אירופה העונה, מסתבר שזו ריאל מדריד, אלא שחבר אחר (אותו חבר שעזר לי להשיג כרטיס), אוהד ריאל, מתכווץ ומבקש ממנו לשמור את הנבואה רק לאליהו הנביא.
בקיצור ולעניין, בעודי מביט בחלון לים התיכון באמצע טיסת חזרה לישראל ולצידי אוהדים אדומים מרירים, כולל אסף אקרמן, קיבלתי את עצתו של הים, הבטחתי לעצמי לא להתקרב לאצטדיון הג'וספה מיאטצה עוד לעולם (גם תודות למחירי הכרטיסים).. לפחות עד שארגיש בטוח מספיק שלא אני זה שגרמתי לתקלה... ואגב, בקשר למצב הביטחוני, אחותי אמרה לי שבכל פעם שאני טס לחו"ל, יש בישראל "בלגן" מהסוג הזה.. אמונה תפלה? סתם צירוף מקרים מטופש? או ג'ינקס?... נתראה בים, פורצה מילאן!
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
