ההפקרות
לנדאו, טיאר, המגדר והמגזר
(וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה" (בראשית ב', כ"א).
האם תהליך הבריאה של אדם וחוה הוליד גם את ההבדלים בסיפור בריאתן של נבחרות שני המגדרים? בעוד שאצל הגברים הביאו מנהל טכני הולנדי, ואחר כך סיפחו אליו מקורב ומקושר מקומיים חסרי ניסיון או הצלחות, אצל הנשים זה עבד אחרת: "ועדת איתור" מינתה קודם צוות מקומי איזוטרי, ועכשיו מחפשת עלה תאנה בחו"ל. גן עדן של שוטים.
היחס לשחקניות הנבחרת מחפיר. השבוע הן סירבו להתאמן לאחר שנשלחו למגרש הרעוע בפאתי קניון אילון, ולטענתן קיבלו מדים של ילדות בנות 12־10. רק שוקו ולחמנייה היו חסרים כדי שירגישו כמו בקייטנה. "צר לנו על ההחלטה הנמהרת", הגיבו בהתאחדות. "מדובר במגרש אימונים שמשרת גם קבוצת גברים מהליגה הלאומית (הפועל ר"ג)", ולגבי הביגוד הוסיפו: "הבעיה היחידה הייתה עם מדי השוערות, להן לא סופקו מכנסיים ארוכים". זו הייתה כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה שההתאחדות מאבדת את חדר ההלבשה.
המגרש הבעייתי הנ"ל אכן משמש את הפועל ר"ג, בעיקר אחרי הריסת אצטדיון המכתש, אבל גם את בית"ר ר"ג על מחלקות הנוער והילדים שלה. את שחקני נבחרת הגברים איש לא יעז לשלוח למכתש הקטן.
וכל זה מתגמד, או בעצם מתכווץ, ליד הצוות המקצועי. את קריירת האימון של גילי לנדאו, שהוכתר למאמן הלאומי לבוגרות ולנערות עד גיל 19, אפשר לכנות: תזזיתית ובעייתית. התחנה האחרונה הייתה ב־2019, באדומים אשדוד מליגה א', ממנה נפרד בטונים צורמים (בעיקר של האוהדים). לאימון שתי נבחרות נשים במקביל זה מספיק, כי שם אין אוהדים, או משמעות לגיל ולגילי.
כמאמן נבחרת הנערות עד גיל 17 מונה ארז בלפר, שאימן בעבר נשים בליגת העל ובעיקר גברים בליגה א'. זו המשוואה המגדרית הנפוצה בהתאחדות. אבל הכי מרעיש היה מינוי מאמן ה"אקדמיה" לנשים – צחי טיאר, עוד דמות מוכרת בליגות הנמוכות. באוקטובר 2018 טען שראשי קבוצתו הקודמת, הפועל באקה אל־גרביה, לא עמדו בהסכם הכספי עימו, ושלח לאחד מהם מסרון עם המשפט: "מי אתם בכלל, כפר ערבי מסריח".
טיאר הועמד לדין בהתאחדות, טען שדבריו יוחסו אך ורק לראשי המועדון, ובוודאי לא כוונו למגזר כולו. בית הדין קבע כי מדובר ב"התבטאות גזענית לכל דבר ועניין", אך מכיוון שנאמרה בשיחה פרטית החליט לזכותו מעבירת התבטאות גזענית כמשתמע בתקנון, הסתפק בקנס מינימלי על "התנהגות בלתי הולמת", והוסיף כי "אין בעונש לגרוע ולו במעט מחומרת המעשה".
קצת לפני כן עזב טיאר את מכבי הרצליה, בנימוק שהבעלים אריאל שיימן מתערב בעבודתו. הבעלים מצידו טען כי המאמן אמר במהלך אימון לילד מכפר קאסם: "מה, אתה בכפר שאתה מאבד כדור?". שיימן הוסיף כי "אנשים כאלה לא צריכים להיות בכדורגל"; אבל מי זוכר? היום הוא חבר בהנהלת ההתאחדות, שאישרה את מינוי טיאר לראשות ה"אקדמיה". שניהם מאותו כפר הנופש, והכי רחוק שאפשר מהכפר הגלובלי.
עם חברי "ועדת האיתור" שבחרה בטאלנטים הנ"ל נמנים בין השאר שמעון מימון, היו"ר התחמן של ועדת הנשים (שקבוצתו מכבי חולון סיימה את הליגה עם מאזן מושלם של 18 הפסדים טכניים); משה זוארץ שנבחר ליו"ר ההתאחדות, ברח בגלל ההתנהלות וממשיך למשוך בחוטים; והמנכ"ל החדש יוסי שרעבי, יד ימינה לשעבר של המזרחנית מירי רגב, שנסע בהוראתה לספרד כדי להחתים את פרננדו היירו. ומעל כולם ניצב היו"ר אורן חסון, שהוצנח לתפקיד בתמיכת אלוף הקומבינות שטרן חלובה. עם כאלה אישים, מי צריך בכדורגל נשים?
ההשעיה
לאן נעלם דניאל בר־נתן
הטעויות הקשות של ספיר ברמן במשחק גביע טוטו כלשהו העלו לסדר היום את רמתה המקצועית. באמת הגיע הזמן. כך, ורק כך, צריך לשפוט אותה, ונבירת מדורי הרכילות בחיים הפרטיים של האישה האמיצה (באחד המקומות אפילו דווח שהיא "כבר לא ישנה באלכסון") בוודאי לא מסייעת לקריירה שלה.
גם האיגוד בראשות רונית תירוש, שתפס טרמפ על הסיפור, חייב עכשיו להרגיע. כמו למשל, להימנע משיבוצה למשחקי ראווה דוגמת המפגש המסחרי בין ותיקי ריאל מדריד וברצלונה, שנקרא בפי היחצנים "קלאסיקו" (למרות שיותר התאים "גריאטריקו").
מצד שני, בחרו באיגוד להעלים מהציבור סיפור אחר: במבחני הכושר שנערכו לצוות הבכיר במכון וינגייט העליב השופט הוותיק דניאל בר־נתן את אחת הבוחנות, ואת חבר הוועדה המקצועית איתן תבריזי שהעיר לו על כך. מהאיגוד אישרו אתמול כי "בר־נתן הושעה לארבעה משחקים כשופט מרכזי, והתנצל בקבוצת השופטים על התנהגותו הבלתי הולמת כלפי בעלי תפקיד וצוות הבוחנים".
למה בוחני הכושר עיצבנו אותו לא נמסר, אבל דבר אחד בטוח: אם איגוד השופטים יקפיד יותר על שקיפות ויתעסק פחות ברכילות, אוהדי הכדורגל יוכלו לישון טוב יותר. אפילו אלה שישנים באלכסון.
מאחזי העיניים
הרשקו ושות' משכפלים מדליות
הפסטיבל האולימפי הולך ודועך, חלק מחברי המשלחת המנופחת שבו לארצם, ורק באיגוד הג'ודו נמשכים המאמצים לחפות על הכישלון באמצעות מצג שווא של ג'ודוקות עטורי מדליות (למרות שבפועל הם השיגו רק אחת מארד, בתחרות קבוצתית ניסיונית הממזגת מינים ומשקלים). כך למשל ישבו באחד האולפנים פיטר פלצ'יק ואורי ששון, כשמדליית ברונזה לצווארם, למרות שהאחרון הפסיד גם בתחרות הזו.
אבל גניבת הדעת הבולטת מכולם הייתה בעמוד הפייסבוק של מאמן נבחרת הנשים, שני הרשקו, וכללה את ספירת המלאי הבאה: "2021-2012, 9 שנים, 8 ספורטאיות, 6 מדליות אולימפיות"... מה זה? ירדן ג'רבי זכתה בארד בריו 2016, ובטוקיו זכתה המשלחת המעורבת כולה בעוד מדליית ארד. איך הגיע הרשקו לשש? את האחרונה מיפן הוא פשוט פיצל, כאילו כל אחת מחמש בנות הנבחרת זכתה במדליה אולימפית אישית. ואגב, שתיים מהחמש בכלל לא התחרו בקבוצתי.
מאמן הנשים לא המציא את התרגיל, שאינו מסתמך על אחיזת שרוול אלא על אחיזת עיניים. "אם שישה ספורטאים חוזרים עם מדליה זה הישג עצום", התגאה גם מאמן נבחרת הגברים אורן סמדג'ה. הוא התכוון כמובן לששת הג'ודאים שעמדו על המדרגה מספר 3 בטוקיו, לצד חמש הג'ודאיות של הרשקו. כלומר, לפי שני המאמנים ג'ודאי ישראל זכו בטוקיו ב־11 מדליות. תעשו אחת ועוד אחת, מה קיבלתם? אחת.
המהפך
מלר נפרד ממולר
"הדבר שאני הכי זוכר ממנו זה שהוא שבר לי את הלב. בתור נער מתבגר בתיכון ב־1974. גמר גביע העולם במינכן, מערב־גרמניה נגד הולנד. כל המדינה ועבדכם הנאמן מחזיקים אצבעות ליוהאן קרויף ולאורנג' הנפלאים של הולנד, וכבר בפתיחה גרד מולר משווה ל־1:1 עם סיבוב פנטסטי ברחבה, ואחר כך פול ברייטנר בדקה ה־44 עושה את ה־1:2. הגביע נשאר במערב־גרמניה".
כך נפרד העיתונאי והשדר הוותיק אבי מלר מהחלוץ האגדי מולר, שהלך לעולמו ובטח הספיק להתהפך בקברו. מי שהשווה בגמר ההוא היה ברייטנר, ואת שער הניצחון שהביא את גביע העולם כבש דווקא מולר.
מלר חגג בקיץ 1974 את יום הולדתו ה־21, וכחייל ששירת אז בחיל השיריון, ההצדעה לסקורר האגדי הייתה בהחלט במקום. מה עוד שמדובר בידען ואוהב ספורט אמיתי, שבניגוד לעמיתו שגיא כהן יכול להתבלבל אך איננו ממציא. מה שכן, כ"נער מתבגר בתיכון" הוא נכשל בבגרות בהיסטוריה.
