יו"ר הוועד האולימפי בישראל: הספורטאים שלנו לא מסכנים
(צילום: סטס קופולו)
"החומה נפלה", זו הייתה התחושה הפרטית של כנרת צדף, יו"ר איגוד ההתעמלות, הענף שעשה את המהפך בספורט הישראלי באולימפיאדת טוקיו. מדובר גם בצמד מילים שמאפיין את ההופעה של המשלחת הישראלית כולה, הטובה והאיכותית ביותר מאז ומעולם בכמעט 70 שנות השתתפות במשחקים האולימפיים.
טוקיו 2020 ב-ynet – למתחם המיוחד
צדף התכוונה בעיקר להפלת שלטון היחיד של רוסיה בכל הקשור למדליות הזהב בהתעמלות אמנותית. לשיפוט הנקי בגמר ובמאבק בין לינוי אשרם לדינה אברינה על פסגת הפודיום. אבל גם במונחים כלליים יותר, הספורט הישראלי הפיל בטוקיו כמעט כל חומה אפשרית.
הוריה של לינוי אשרם בריאיון מיוחד אחרי הזכייה בזהב
(צילום: נדב אבס, סטס קופולו)
שני אלופים אולימפיים, ארבע מדליות ועוד 18 גמרים, זכייה במדליות בענפים שישראל לא עמדה בהם על הפודיום עד כה. אם בעבר המטרה הייתה לעמוד בציפיות, הפעם המשלחת הישראלית ב"משחקי הקורונה" שברה לעצמה תקרת זכוכית, הרבה מעבר למצופה.
זו הייתה נפילת חומת שתי המדליות, המקסימום אותו השיגה עד כה ישראל במשחקים בודדים. זו הייתה שבירה של חומת ענפים שמעולם ישראל לא פינטזה שתהיה חלק מהפודיום שלהם. ההתעמלות, שהיא אחת משלוש אבני היסוד של התנועה האולימפית, ועוד שתי זכיות במדליות הזהב.
זו הייתה נפילת החומה של הנשים בספורט הישראלי. מעבר לכך שבקיזוז נבחרת הבייסבול, היוו את רוב המשלחת, הן זכו בשתיים משלוש המדליות האישיות. הן היו ביותר גמרים מהגברים, הן היו הכוח הדומיננטי וכמובן גולת הכותרת: לינוי אשרם, שהפכה לאלופה האולימפית הראשונה של ישראל.
זו הייתה נפילת החומה של אחוז הישראלים המעורבים בקרבות הפסגה, 43 אחוז מהספורטאים היו ממש חלק מזה. זו הייתה הצלחה מסחררת של 18 ספורטאים שדורגו בין מקומות 1-8, משהו שלא קרה אי פעם.
זו הייתה נפילת החומה באתלטיקה, עם שני גמרים אולימפיים (קפיצה משולשת ולראשונה מאז אסתר רוט שחמורוב, גם בריצה ועוד לא דיברנו על המקום ה-13 של מארו טפרי במרתון). שבירת החומה של השחייה עם שני גמרים והישג שיא (אנסטסיה גורבנקו ונבחרת המיקס שליחים לצד המקום הרביעי של מתן רודיטי במים פתוחים). כך שישראל הצליחה לחדור לפסגה של שלושת אבני היסוד האולימפיים.
זו הייתה גם נפילת החומה, במקרה הזה אפילו תרתי משמע, של הג'ודו הישראלי. ענף שהמדינה תמכה בו בחמש השנים האחרונות בכ-100 מיליון שקל, שנתפס בעיקר בעיני עצמו כמעצמה – מציאות שמעלה גיחוך כשרואים את המעצמה העולמית היחידה בספורט הישראלי, שזו כמובן ההתעמלות האמנותית. הג'ודו הגיע בסטטוס שונה לטוקיו וחזר ממנו מוכה, למרות הספינים בשל הזכייה במדליית הארד בתחרות המיקס הקבוצתית והניסיון לייצר תמונת הצלחה של 11 הספורטאים עם מדליות, משל היו מדליסטים אולימפיים (אורי ששון הפסיד בשני הקרבות שלו ומציג עצמו כמדליסט אולימפי גם בתחרות הקבוצתית).
אכניס טיפת פרופורציות: ב-2005 זכתה נבחרת ישראל באליפות אירופה הקבוצתית לגברים, בלי שילוב מגדרי, בלי כיווץ משקלים, כשניצחה בדרך את צרפת והונגריה; אף אחד מחבריה לא באמת חשב שהוא אלוף אירופה. אז הייתה זו אלופת אירופה קבוצתית, וגם הפעם נבחרת הג'ודו היא שזכתה במדליה אולימפית, אבל לפחות המדליה הזו שיפרה את האווירה והעלתה את המורל, אולי בדרך לעשיית חשבון נפש עם הכישלון. עוד ענף מסורתי הישגי בישראל, השייט, ניצב בפני מהפך בדגמים בפריז וצריך לחשב מסלול מחדש.
זו הייתה שבירת החומה במגוון של ענפים, החל מקשתות, רכיבת אופני כביש, דרך הבייסבול או רכיבת הסוסים. אפילו הבדמינטון יצר ציפיות. 90 ספורטאים שהובילו להתעניינות יום-יומית בספורט הכחול-לבן.
ואחרי הכל, חומה הרי לא נופלת ביום אחד, באירועים היסטוריים שהפכו לנקודות ציון, החומות נפלו אחרי תמורות ואירועים מאחורי הקלעים. כך גם חומת הספורט העולמית שנפלה בפני הספורט הישראלי. זו הייתה עבודה של יו"ר הועדה המקצועית, יעל ארד, עם המנכ"ל גילי לוסטיג, שהגיעה בעקבות מסקנות מלונדון וריו. אפיון נכון של כל ענף ובעיקר הקמת חמ"ל מנטלי ו"ניצול" נכון של שנת הקורונה.
מי היה מאמין שישראל תהיה במקום ה-39 בטבלת המדליות האולימפית ב-2021, עוד בלי קשר להישגיות של הגמרים. זה קרה והמטרה עתה להמשיך עם זה, מאחר והפלת חומה היא נקודת ציון, השאלה מה עושים איתה ביום שאחרי.
