הטוב
יש כמה נקודות טובות שאפשר לקחת מהקמפיין הזה. הראשונה זה השוער. לא היה ברור מי יועדף - דניאל פרץ, השוער הצעיר של מכבי תל אביב, זה שמיועד לגדולות; או עמרי גלזר, שעושה חיל בהפועל באר שבע. חזן ובניון העדיפו את גלזר - ונראה שעשו בחירה מצוינת. הצלות רבות היו לו, וירטואוזיות ויפות, הוא עמד יפה בלחץ שנעשה עליו בלי טעויות מיותרות, ומביא הרבה שקט להגנה. מי שעוזר לו בעניין השקט בהגנה הוא חברו לקבוצה, מיגל ויטור. אחת ההחלטות הטובות ביותר הייתה לאזרח אותו ולהביא אותו לנבחרת.
עוד נקודה טובה היא הלחימה של הקישור. נטע לביא ודור פרץ לחמו, היו דומיננטיים, הראו משחק הקרבה והצדיקו את מקום בהרכב. בהתקפה היו קצת בעיות שאליהן נגיע אחר כך, אבל שיתוף הפעולה באגף שמאל בין צמד הצעירים דורון ליידנר ומנור סולומון - שני דריבליסטים בחסד שגם יודעים בתיאום יפה לסגור בהגנה - מעלה את רף הציפיות.
הרע
הרע ביותר הייתה האכזבה מאלי דסה. לאחר פרישתו של נאתכו מהנבחרת, דסה זכה בזכות מלאה בסרט הקפטן. העבודה שלו בנבחרת בקמפיינים האחרונים, בעיקר במץ'-אפ המוצלח שחזר על עצמו פעמים רבות מול אנדרו רוברטסון מליברפול במפגשים מול סקוטלנד, הראתה לנו שהוא מגן ברמה אירופית - מצרך נדיר בארץ. עם זאת, טעויות רבות, חוסר ריכוז, חוסר דיוק בהתקפה והרבה לחץ שאפיינו את המשחקים שלו בפגרה הנוכחית, מאוד מדאיגים. אין לדסה תחליף בעמדה, גם לא ברמה המקצועית וגם לא ברמת הניסיון והשקט, ויכולתו הלא טובה בלשון המעטה מאוד מדאיגה לקראת הבאות.
בנוסף לזה, הרפיון בהתקפה (מול קוסובו כמובן) היה מאוד מתסכל. במיוחד בלטה הבעיטה מרחוק - של פרץ, דסה, לביא ורבים אחרים - שאמורה להיות נשק קטלני בארסנל הישראלי, אך אף אחת מהבעיטות האלה לא התקרבה למסגרת. נקודה להתאמן עליה לקראת המשך הקמפיין.
המכוער
כיאה למוקד פרסום ישראלי עם הרבה כוח, גם בנבחרת יש פרשיות מכוערות. אני לא מדבר על אצילי, סבע ודאבור שלא זומנו מסיבות לא מקצועיות ברורות, אלא על סאגת החדר של זהבי.
שני הצדדים בפרשה הזו טועים. חזן ובניון כנראה צודקים ברצונם להצעיר את הנבחרת תוך כדי עזיבת שחקניה מהעבר, אך במקום לומר זאת בקול, עם ביטחון, כוונה וכבוד - הם דורשים דבר שלפי קולות שעולים מכל מיני כיוונים אינו הכרחי ומקובל. מאידך, אם זהבי כל כך רוצה ללבוש את המדים הלאומיים - עליו לעשות את הפשרה הזאת. גם אם יש לו שגרת בוקר מיוחדת וספציפית שבלעדיה הוא לא מגיע לשיאו הביצועי, הוא יכול לעשות ויתורים מסוימים - אם באמת הנבחרת עומדת בראש מעייניו, ולא האגו שלו.
במישור המקצועי, יש הרבה מה להגיד על ההחלטה שלא לזמן את זהבי. אם אפשר להצביע על שתי נקודות חולשה מרכזיות של ההתקפה ההישראלית מול קוסובו (המשחק מול שווייץ לא שווה כוחות ולכן לא רלוונטי), הן חוסר חדות וחוסר מנהיגות - שני הדברים שזהבי מציע. עם זאת, הנבחרת פיתחה בשנים האחרונות מין תלות בזהבי, שלאו דווקא קשורה ליכולתו המקצועית. הרי וייסמן שעושה חיל בספרד כבר כמה שנים ובריבו שמככב באוסטריה ומציג מספרים נהדרים כנראה עדיפים על זהבי אם בוחנים נטו כישרון. אך זהבי הפך להיות ה"גו טו גאי" - האיש שכשדברים תקועים יחלץ אותנו מהבוץ. לנעליים האלה לא וייסמן, לא בריבו וגם לא סולומון נכנסו. בינתיים.
"בינתיים" היא מילת המפתח. המטרה היא לשפר את הנבחרת, ולא להיות תלויים בהגרלות נוחות כמו זו שקיבלנו עכשיו. בקמפיין הבא נקבל יריבות יותר חזקות מרומניה וקוסובו, ומה שהדור החדש מציע יוכל להתמודד איתן. אך עליו להיות המוביל, החדשני - ולכן הוא לא יכול להיתלות בזהבי. בעוד כמה שנים סולומון, בריבו, וייסמן, עבדה, גלוך, קארצב, ליידנר ואחרים ישחקו בליגות גדולות באירופה. כל כך הרבה כישרון שמרוכז ככה לא היה הרבה זמן בישראל. הם צריכים להיות המנהיגים וכל אחד מהם יהיה "גו טו גאי". וככה לא נשמח רק כשנקבל את רומניה וקוסובו, אלא גם כשנקבל גם נבחרות כמו בוסניה, סרביה, אוקראינה ונורבגיה. כרגע הן עדיפות עלינו, אך עוד כמה שנים - מי יודע. ואז טורניר גדול יהיה הרבה יותר ריאלי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
