רק לפני שנה וחצי אילי וורייט קנה סירה יד שנייה מאנגליה, עם קצת עזרה של ההורים. את הכסף כדי לייבא אותה לארץ גייס באמצעות מימון המונים. בענף שסיפק לישראל כמה מדליות אולימפיות, כולל הזהב הראשון שלה, הסירה שהנחית כאן נראית קצת כמו חייזר. "עד היום שואלים אותנו מה זאת הסירה הזאת. חושבים שזה מטוס", אומר החצי השני שלו, יובל ברנון – ומצביע בחיוך על הדגם הרובץ לו על החוף בשדות-ים.
בסוף החודש שעבר השניים כבר פרעו שטרות, ובענק. וורייט (19) וברנון (18) זכו במדליית כסף באליפות העולם לנוער בדגם 49erFX, פרויקט חדש יחסית באיגוד השייט. אולי נראה כבר נציגים של הדגם באולימפיאדת פריז 2024, ואם זה לא יקרה, אז וורייט וברנון – שבכלל היו יריבים כשהיו בני שש – אמורים להרכיב את הצמד שייצג אותנו ארבע שנים לאחר מכן בלוס-אנג'לס. אבל עוד חזון למועד, והדרך מהחוף בשדות-ים עד לעיר המלאכים תלווה בסבל, דמעות, הרבה זיעה וכמובן אספקה בלתי נגמרת של קרם הגנה.
לפני שחברו לצמד, וורייט התחרה בדגם 470, אך אז חלו בו שינויים דרסטיים. "כשהוחלט שבדגם הזה יתחרו רק צמדים מעורב (גבר ואישה). הבנתי שאם אני רוצה להמשיך ב-470, צריך למצוא בת זוג. זה היה טריגר מבחינתנו לעשות שינוי", הוא מספר. "הבנו שיש דגמים אולימפיים שאף פעם לא התחרו עליהם בישראל. חשבו כאן שהדגם 49er לא יצליח, כי בדרך כלל מפליגים עליו גברים שהם מעל 1.90 מטר, חזקים כאלה. גם הייתה מחשבה שהסירה לא מתאימה לתנאים שיש בישראל, והאיגוד החליט שהוא לא נכנס לזה".
אז איך התחברתם?
וורייט: "היה רצון לעשות משהו חדש. אני הפלגתי עם שייט אחר וזה לא הסתדר. יובל בדיוק ניסה לעשות מעבר לדגם קייט פויל, והוא בא לפה עם המאמנת שלו בדיוק ביום שבו איש הצוות שלי היה חולה".
ברנון מתערב: "אמרנו שסתם נפליג היום ביחד, אפילו לא התאמנו בתפקידים (וורייט הוא ההגאי וברנון איש הצוות). אחרי כמה זמן אילי לא מצא עם מי להפליג וישר חשבו עליי".
ואיך זה מסתדר עם מה שאמרתם על הממדים של הדגם?
וורייט: "אני יחסית קטן פיזית והממדים של יובל יותר גדולים, וזה מה שהייתי צריך. יובל התאים גם מבחינת שייט, כי שנינו הצלחנו יחד באימונים, ידענו שהציוות יכול להצליח".
ברנון: "גם לא היו יותר מדי אופציות. מאויבים - יש לנו תמונה בפודיום ביחד בגיל שש - התחלנו לשתף פעולה".
היה מקרה שהייתם קרובים לתאונה או חלילה מוות בגלל הגודל של הסירה?
ברנון: "כשיש גלים, הרוח מאחוריך ואז החרטום של הסירה מקפץ, מקפץ, מקפץ. מרוב שזה מהיר, הכל קורה בבום. אנחנו עומדים בטרפז, ישר עפים קדימה לחרטום וזה מאוד מסוכן. היו לי כמה פציעות".
וורייט: "אני בדרך כלל נופל על יובל. אפשר לשבור איברים ככה".
אין תוצאות, אין עזרה
וורייט, כאמור, היה זה שהביא את הסירה. אבל איך בכלל מתחילים להתאמן על דגם חדש שאין לגביו שום ידע בישראל? "זה להתחיל הכל מאפס", הוא אומר. "אין אפילו מאמן שיודע מה צריך לעשות. למזלנו, אייל לוין, שמאמן אותנו היום, העמיק בזה וחקר את הנושא. היו לנו מחנות אימונים עם מאמן מספרד, שהגיע עם ידע. הוא לימד אותנו, נתן לנו את היסודות של הדגם ונקודות שאפשר לעבוד עליהן עם הזמן. גם האיגוד עזר, למרות שבתחילת הדרך הוא התנגד".
תוך שנה וחצי להגיע למדליה באליפות עולם אומר משהו על הקשר שלכם.
וורייט: "נכנסנו לזה מאוד חזק, היינו חדורי מטרה. מהר מאוד התחבר בינינו, היינו באותו ראש. בשנה שעברה היינו בכמה תחרויות בעיקר כדי ללמוד, לראות איך אחרים מפליגים".
ברנון: "היינו עצמאים כל השנה, כי האיגוד לא תמך. אמרו לנו שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו. עד שאין תוצאות - אין עזרה. ברגע שראו שאנחנו מצליחים, באיגוד הכינו תוכנית תקציבים, ועל התוצאה שעשינו קיבלנו החזר".
"אין אפילו מאמן שיודע מה צריך לעשות. למזלנו, אייל לוין, שמאמן אותנו היום, העמיק בזה וחקר את הנושא. היו לנו מחנות אימונים עם מאמן מספרד, שהגיע עם ידע. הוא לימד אותנו, נתן לנו את היסודות של הדגם ונקודות שאפשר לעבוד עליהן עם הזמן"
וורייט: "האיגוד אמר 'אוקיי, אתם בתוך זה', וגם כמות הסירות בישראל גדלה – עכשיו כבר יש חמישה צוותים. הביאו לנו מאמן. יש שני צוותים (טל שדה ועילי ראובני, מאור עבו וים ורטהיים) שינסו להשיג את הכרטיס לאולימפיאדת פריז. אנחנו עדיין לא מוכנים וגם לא חזקים פיזית, ולכן מכוונים לאולימפיאדה של 2028".
מחפשים ספונסר באיטליה
להיות חלוצים זה לא תמיד משתלם, בטח כשההורים מממנים כמעט הכל, מה שהופך לשגרה בספורט הישראלי. וורייט וברנון מחפשים ספונסרים, כאשר וורייט עומד לטוס עד איטליה כדי לנסות לגייס אחד כזה. אחרי הכל, השם שלו, אילי, מחייב: הוא נקרא על שם הקפה המפורסם (illy) בארץ המגף.
"חבר של המשפחה סיפר לחברת הקפה שההורים שלי קראו לי ככה כי אהבו אותו ואת השם. הבעלים מאוד התרגש מהסיפור ושלח לנו כפית מכסף עם השם שלי", הוא מספר בהתלהבות. "19 שנה אחר כך הצלחנו להגיע לאנדראה אילי, מנהל החברה, וגם הוא התרגש מהסיפור. הוא הזמין אותי לתחרות יאכטות בטריאסטה בעוד חודשיים, נראה לאן זה יוביל".
אתה מאמין שירצה לתמוך בכם?
וורייט: "בתקווה שיאהב את הסיפור שלי".
ברנון: "אנחנו צריכים באמת להכין מצגות באנגלית".
וורייט: "המטרה היא להתקדם, ואנחנו צריכים לשלם למאמן טוב מחו"ל. המאמן שלנו עובד גם עם צוותים אחרים, וכשמגיעים לרמות הגבוהות צריך מאמן אישי".
למה אתם נודדים בין חיפה, ת"א, הרצליה ושדות-ים?
ברנון: "התחלנו בהרצליה, לשם הסירות הגיעו, אבל התנאים שם ובת"א לא הכי טובים. לתקופה עברנו לחיפה. אני כבר מקצוען בגרירת הציוד עם הרכב".
וורייט: "אנחנו בעצם משוטטים כדי למצוא את תנאי מזג האוויר הכי טובים. בשדות-ים הכי נוח להתאמן. אנחנו אמורים להיות פה תקופה ואולי נחזור לחיפה, או לאילת למחנה אימונים. יש גם את הכנרת".
ברנון: "אפשר גם להפליג מפה לת"א, חוסכים את הפקקים".
ילדים מבקשים עזרה
עד לוס אנג'לס, במידה שיצליחו לגייס את נותן החסות שיעזור להם, יש לשניים זמן לעבוד על ההכנה והתחרויות. "אנחנו מחליטים על הכל ומדברים על זה עם המאמן. יש לנו קובצי אקסל במחשב עם כל התחרויות שאנחנו רוצים לטוס אליהן וגם בלת"מים של כל אחד", מסביר ברנון.
המאמן שלכם אמר שמדובר בפרויקט חדש. מרגישים שהדגם הזה מתחיל לתפוס?
ברנון: "כן, חוץ מעוד סירות שהביאו, אנחנו רואים ילדים מתחרים ב-49er ורוצים שנעזור להם להתאמן. אנחנו עוזרים להרכיב את הסירות. המטרה היא שנפח הספורטאים יגדל".
וורייט: "הסירה שקניתי עכשיו היא לאימונים בארץ. לתחרויות בחו"ל קיבלנו מהאיגוד ומהמועדונים שלנו אחת חדשה, עדיין לא מימון מלא, אבל זה עוזר כשבתחרויות יש ציוד אחר".
ברנון: "בשנה שעברה סיימנו במקום ה-31 באליפות העולם. מה שפגע לנו בתוצאות זה ציוד אחר, מפרשים ישנים. הציוד החדש שיפר אותנו משמעותית. יש הבדל באיכות החומר".
אתם מכירים את ההישגים המפוארים בשייט מהעבר?
ברנון: "באנו כי נטו התאהבנו בענף. אגב, השייט הישראלי יותר מפורסם יותר בחו"ל מאשר בארץ".
וורייט: "תמיד ידעתי ששייט הוא אחד משני ענפי הספורט הכי מצליחים של ישראל באולימפיאדות, אבל מבחינת ידע? החברים שלי בכלל לא מבינים כלום. גם כששולחים לינקים לתחרות, אף אחד לא מבין מה קורה".
פורסם לראשונה: 12:40, 18.08.23