התקציר באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של המונדיאל
מבין שמונת משחקי שמינית הגמר, זה שעורר את הכי הרבה דאגה בנוגע לנבחרת גדולה היה המפגש שבין אנגליה לסנגל. גם התוצאות היפות בטורנירים האחרונים לא מחקו את עננת ההרגשה שהאנגלים שוב יכשילו את עצמם, ואלופת אפריקה נראתה כמו מועמדת מעולה להיות המשוכה הזו. במקום זאת אנגליה שיחקה אפילו טוב יותר מאשר בשישייה נגד איראן. צרפת ברבע הגמר זה תענוג לקהל ועונש בשבילה, אבל אנגליה נראית כמו נבחרת שיודעת להפיק לקחים בזמן אמת ולשפר נקודות מפתח ממשחק למשחק, ובטורניר דחוס זה קריטי.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
כיף לראות את פיל פודן משפיל את המנג'ר שלו, שהתעקש להתחיל את הטורניר בלעדיו ורואה עד כמה הביקורות נגדו בעניין היו מוצדקות; את ג'וד בלינגהאם הפנטסטי שמתקרב לעשירייה של השחקנים הטובים בעולם: את הארי מגווייר, שבנבחרת הוא שחקן אחר; את הארי קיין שקיבל את השער שהגיע לו. אבל הכיף הכי גדול הוא המכלול - כי זו נבחרת שעושה שמח כאשר גארת' סאות'גייט לא מגביל אותה, ושחזרה למצב בריא ומאוזן - היא יכולה להיות האלופה בכל טורניר, וגם אם תודח, זה לא יהיה בגלל עוד קמפיין משמים ונטול כישרון, אלא בסיום ריצה מלאת קסם.
וחשוב להבהיר שני דברים בנוגע ללהקת האוהדים המדהימה של סנגל: 1. הכריזמה והנוכחות מושכות את הבמאים, אבל כמו שמצלמות מוסיפות 5 ק"ג, הן מעבות גם את הגודל היחסי. אותה קבוצה כוללת רק 50 איש בערך, ואין לצידם עוד המוני סנגלים, אבל פשוט אי אפשר להתעלם ממנה. מבחינת המקום שהם תופסים, הם בתוך האצטדיון זה כמו הידית שמרימה את מכסה המנוע בתוך המכונית - רק שבניגוד אליה, את החבר'ה מסנגל מוצאים בלי בעיה.
והעניין השני לפני הפרידה מהלהקה הזו: היא לא מפסיקה. זה לא בקטע של הגזמה ספרותית בשביל הרושם, אלא עובדה. היא לא מפסיקה. היא חלק המשכי במשחק כמו שהירוק לא עוזב את הדשא. אפילו הדי-ג'יי והרמקולים מתעייפים לפעמים, וכשהם משתתקים שומעים שוב שהסנגלים לא עצרו לרגע ורק נבלעו לכמה דקות ברעש המופרז. יש שם תנועות מתואמות, חלוקת תפקידים בכלי ההקשה, נשים וגברים, ריקודים וקצב מטריף. בואו כל יום. חבל שהנבחרת שלכם לא ממש הופיעה למשחק הזה.
רז שכניק ועוז מועלם בכפר האוהדים בקטאר
(צילום: עוז מועלם)
כמובן שהרוב היה אנגלי. זה תמיד כך. הפעם הרסו להם קצת מהכיף, ואני לא מדבר על האלכוהול: מכירים את תחפושות האבירים מימי הביניים שאוהבים? אז אחרי המשחק הראשון מול איראן הובהר לאנגלים ע"י המארגנים באופן שלא משתמע לשתי פנים שלא יתלבשו כך יותר ביציעים. זו תלבושת פוגענית עבור מוסלמים, מסתבר, בגלל שהייתה נהוגה במסעות הצלב במאות ה-11 עד ה-13. אבל ככל שלוקחים מהם דברים, הם רק שרים חזק יותר. את הגרונות לא יגבילו להם, את האהבה האדירה לכדורגל ולנבחרת.
לכל האנשים הללו, שמילאו את היציעים באצטדיון אל-בית, מגיע צ'ופר מפיפ"א על המסע לאל-ח'ור. לא שהאווירה בדוחא טובה יותר, אבל העיר המרוחקת ביותר מייאשת. מגיעים אליה ממילא רק בשביל המשחק, אבל זה דורש שעתיים כוללות של נסיעה בחושך שיורד מוקדם בתוך המדבר. למרבה המזל כנראה כולם ישנו בדרך כדי לשמור אנרגיות.
