קשה לא לחשוב איך היה מסתיים משחק מספר 3 בגמר הפלייאוף (74:82 למכבי) הזה לו אוהדי הפועל ת"א לא היו מתעקשים על מופע האבוקות, שהגיע כשקבוצתם הייתה בפיגור נקודה וחזק בתוך המשחק. האם ההפסקה הכפויה, שהגיעה אחרי פתיחה מאוחרת ממילא, עזרה לקבוצה שלהם או פגעה בה? מצד אחד, זה נתן מנוחה לחלק משחקניה שהיו מאוד שחוקים כי לא קיבלו מנוחה, בעיקר טיילר אניס. מצד שני, כל הפסקה היא אירוע מורט עצבים לקבוצת כדורסל. דברים כאלה משפיעים לרוב יותר על הקבוצות הפחות מנוסות. יכול להיות שהתנהגות האוהדים עלתה לקבוצה באליפות? וגם אם לא, זה היה כל כך מיותר. אני לא רוצה בכלל לחשוב מה היה קורה לו מכבי לא הייתה מנצחת. זה היה בכלל הוגן כלפיה? הרי היא יכולה הייתה לטעון, וקשה היה להתווכח עם זה, שהפסידה בגלל אקט אלים שחזר על עצמו שוב ושוב בסדרה.
הבעלים של הפועל, עופר ינאי, התראיין במהלך המשחק וטען כי אלימות המשטרה מחוץ להיכל היא שגרמה לכל הבעיות. אני אוהב את ינאי. אני חושב שהוא תוספת נהדרת לכדורסל הישראלי. הוא מהלך בחן על הקו בין בעלים, אוהד ושותף ניהולי, מבין את הרגישויות והדי.אן.איי המיוחד של הפועל. אבל לטיעון הזה אין מקום. המשטרה, שקומץ מאנשיה נוהג באלימות יתר לא רק באירועי ספורט (כן, תמיד זה קומץ), אינה קשורה למכבי ת"א. ה"נקמה" אינה המשך שרלוונטי ל"מעשה". בוא נודה, הרי האבוקות היו מודלקות בכל מקרה. זה הרי קרה גם אצלך בבית. ואם אתה לא שולט בקומץ שלך, למה שהמשטרה תשלוט בקומץ שלה? ומאחר שאני כבר צופה את התשובה של אוהדי הפועל אשר קוראים את הטור: כן, ראיתי את היריקות, המצתים ואת שאר החפצים המתעופפים מהיציעים הצהובים. אבל הכל התחיל אחרי האבוקות, שחלקן נזרקו ליציע של מכבי. אתם התחלתם, אז אל תתפלאו שזה המשיך.
4 צפייה בגלריה
האליפות של מכבי ת"א הביאה אתמול לסיומה את העונה הקשה ביותר שעברה על הכדורסל הישראלי
(צילום: עוז מועלם)
טוב, יאללה, בואו נדבר על ספורט.
ההגנה שעשתה את ההבדל
האליפות של מכבי ת"א הביאה אתמול לסיומה את העונה הקשה ביותר שעברה על הכדורסל הישראלי מזה עשרות שנים. כמעט כל הקבוצות בארץ נאלצו להתמודד עם אתגרים חסרי תקדים, בעיקר עם זרים שנמלטו ולא הסכימו לחזור. עבור אלה שהתחרו באירופה, ביניהן כמובן שתי הפיינליסטיות מתל-אביב, המשמעות הייתה גלות כפויה, אירוח משחקים בחו"ל, טיסות אין סופיות בין ישראל לבלגרד, עבודה של שעות נוספות בהרגעת הרוחות ובמציאת פתרונות. זה לא מפתיע שאצל שתיהן היו המון פציעות של שחקני מפתח. הגוף צריך מנוחה, הנפש צריכה שלווה, השנה לא היה לנו מזה ומזה.
ולכן, הניצחון הגדול בעיניי העונה הוא של ההנהלות והמאמנים ברבות מקבוצות הליגה. העובדה שהעונה הסתיימה עם כדורסל תחרותי ברמה שלא נופלת מזה שראינו בשנים שעברו - היא תעודת כבוד למי שמובילים את הענף. ולא מדובר רק בצמרת. איך, איך גליל עליון נשארה ליגה? זה כשלעצמו סיפור גבורה.
4 צפייה בגלריה
אקט אלים שחזר על עצמו שוב ושוב בסדרה. מופע האבוקות של אוהדי הפועל ת"א
(צילום: עוז מועלם)
אם נחזור למכבי, זה כל כך לא מובן מאליו שהיא הגיעה לשלב ההצלבה ביורוליג. הרי בינוניות הייתה מתקבלת בהרבה הבנה בשנה שכזאת. היא התמודדה מצוין עם כל המשברים. התואר מגיע לה.
מעבר לחוסן המנטלי שהפגינה, הקבוצה עמדה אתמול בשני המפתחות המרכזיים עבורה: הגנת יורוליג ודומיננטיות של הגבוהים. כשהמשחק מגיע למספרי נקודות גבוהים, זה אומר שנתת לגארדים של הפועל להתפרע, וזה מסוכן. הצהובים ספגו אתמול רק 74 נקודות. ביורוליג, הקבוצה ניצחה ברוב המקרים שבהם ספגה פחות מ-80. מתברר שזה נכון גם בליגה.
לווייד בולדווין, למרות ששיחק מעט ולא עשה המון, היה חלק משמעותי בהגנה המשופרת. כשהוא שם, החולשה של לורנזו בראון בתחום הזה פחות בולטת. העובדה שהיה זמין גם אפשרה לאחרים ללחוץ בלי פחד גדול מדי מספיגת עבירות. כשיש שתי קבוצות ברמה די דומה, מה שיכול לעשות את ההבדל זה עוד שחקן רוטציה טוב. זה מה שהוא היה אתמול.
הבדל משמעותי ביותר היה גם מתחת לסלים. הגבוהים של מכבי - רומן סורקין, ג'וש ניבו וחסיאל ריברו - קלעו אתמול 47 נקודות. במשחק הקודם הם קלעו רק 22. הפועל דווקא ניסתה לצופף את הצבע, אסטרטגיה שעבדה מצוין במשחק מספר 2, אבל המסירות המהירות של תמיר בלאט פנימה לא אפשרו להגנה להתארגן בהרבה מאוד מקרים. הושקע גם הרבה יותר מאמץ בהשגת ריבאונד ההתקפה, עוד כלי שעבד מצוין ביורוליג ולא ראינו ממנו מספיק במשחק הקודם.
משימה כמעט בלתי אפשרית
מחמאות רבות על העונה מגיעות גם להפועל. פציעה אחרי פציעה, היא הצליחה למצוא מחליפים ראויים כשהליגה כבר בעיצומה. יש שיגידו, "טוב, עופר ינאי הביא כסף גדול". אבל מי שחושב שקל להביא זרים איכותיים לאזור מלחמה הוא הוזה. וויל קאמינגס וטיילר אניס הם שחקנים שגם בשנים רגילות זה הישג להנחית אותם בישראל. אחרי 7 באוקטובר? זה כבר נס. והעובדה שהשתלבו כל כך מהר וטוב מראה שהסקאוטינג היה מאוד מדויק. קשה להביא שחקן טוב, קשה מאוד להביא שחקן טוב שגם יתאים למערך הכולל. ומחמאות מגיעות גם למאמן הקודם, דני פרנקו, ששילב את כולם במהירות וביעילות.
עכשיו הכל נגמר. וכל המעורבים ראויים למנוחה. אבל היא תהיה קצרה: מכבי ת"א כנראה בדרך לאבד את כל השלד שנבנה בתחילתו של עידן עודד קטש ודייויד בלאט. בולדווין יעבור לטורקיה, קולסון מחוזר מאוד, ניבו ידרוש סכומים שמכבי לא תוכל כנראה לעמוד בהם, בראון מבוקש בספרד, וכבר הודיע שיעזוב.
שחקני מכבי ת"א חוגגים את האליפות
(באדיבות ONE)
החתמת הזרים האלה נחשבה להצלחה מאוד משמעותית גם לפני שנתיים. אלא שאז לא הייתה מלחמה בישראל, ובמערכת היה את בלאט - מאמן NBA לשעבר, דובר אנגלית, שידוע ביכולתו לתקשר עם שחקנים אמריקאים וליצור מערכת שתשדרג אותם. הפעם, רק כדי לשמור על רמה דומה, מכבי תצטרך להציע למועמדים הרבה יותר ולעשות סקאוטינג עוד יותר טוב. פייר, זאת נראית משימה כמעט בלתי אפשרית בתנאים הנוכחיים.
אבל מכבי היא כמובן לא היחידה שתתמודד עם הבעיה הזאת. הפועל ת"א והפועל ירושלים יצטרכו לעבוד קשה לא פחות כדי להביא זרים שיאפשרו להן להתמודד על האליפות המקומית ובאמת להצליח במפעלים האירופאיים. הקבוצות האחרות יצטרכו למצוא דרכים להביא לכאן זרים ברמה של אלה שהיו פה בעבר כדי לשמור על רמה סבירה. אלה יהיו אתגרים עצומים. נאחל לכולן הצלחה. בשבילן. בשבילנו.
פורסם לראשונה: 06:00, 18.06.24
