כל מי שעוקבאחרי הקריירה של דני אבדיה, יודע שהוא לומד את המשחק ומשתפר בעקביות והדרגתיות. גם לליגת העל, שכולם אוהבים לזכור את הסוף בו הוא היה סופרסטאר, הוא נכנס בהדרגה. בעונה הראשונה המלאה בה הוא שיחק הוא קלע בממוצע 3.2 נקודות. בעונתו השנייה, שהייתה גם האחרונה, הוא קלע בספרות כפולות רק 3 פעמים מתוך שמונת המשחקים הראשונים. שם הוא קיבל את הביטחון, ועד לסוף העונה הוא ירד רק פעם אחת בטור הנקודות ממספר דו ספרתי.
כשהגיע לליגה הגדולה בעולם, הוא התרגש. הוא ידע שהוא הגיע לשם בזכות, אך עדיין לא הרגיש שייך. הפער בין המשחק האירופי לזה האמריקאי, מסת השריר הנמוכה, ועצם היותו צעיר שהגיע לעולם של הגדולים, גרמו לו להגיע בענווה. הוא למד את המשחק, רכש מנטורים טובים כדוגמת בראדלי ביל, ווסטברוק, פורזינגיס וקוזמה. הוא הבין שהוא על תקן שחקן רוטציה, ופעל בהתאם. דני השקיע בהגנה, ובהתקפה הוא ניזון מפירורים של הכוכבים הגדולים. אך באותה התקופה, הוא הסתכל ולמד. בכל קיץ הוא עבד על כישורים נוספים – פעם להעלות מסת שריר, פעם לשפר את הסיומת קרוב לסל, פעם עבודה על הקליעה מרחוק. אך עדיין, משהו היה חסר.
תחושה של שייכות
בתחילת העונה דני חתם על חוזה חדש, 55 מיליון דולר ל-4 עונות. באותה נקודת זמן זה היה חוזה חלומי (שכיום מתברר כחלומי לוויזארדס), אך בעיקר נתן לו שקט נפשי והבנה שהוא אכן שייך לליגה הטובה בעולם. את עונתו הרביעית בליגה הוא פתח בצורה טובה, דבר שהקנה לו ביטחון. הקליעה מבחוץ פתחה לו את החדירה לצבע, ולאחר שלא הגיע ל-10 בעונותיו הראשונות, קו ההתקדמות שלו המשיך והוא קלע ב-50 המשחקים הראשונים העונה 16.7 נקודות למשחק.
ואז הגיע הטרייד דדליין. וושינגטון הייתה קבוצה כושלת, אחת משתי הקבוצות הגרועות בליגה. כל השחקנים שלה למעט קוליבאלי היו על שולחן ההצעות, ושמו של דני נקשר לכמה קבוצות. כשנסגר חלון ההעברות והתפזר העשן, היה נראה שלא הרבה השתנה. אך בפועל, דניאל גאפורד שחי כל הזמן בצבע פינה את מקומו למרווין באגלי שיודע לקלוע מבחוץ ומרווח את הצבע. ג'ורדן פול הבין שהוא צריך להתחיל לשחק כדורסל כדי להישאר בליגה, והכי חשוב – דני אבדיה קיבל ביטחון, והבין שהקבוצה סומכת עליו לחלוטין.
שחקן מוביל
מאז, במהלך 25 משחקים, הוא ירד רק 3 פעמים מספרות כפולות, כאשר פעם אחת הייתה בגלל נטישת המשחק באמצע בגלל פציעה, והפעם האחרונה במשחק חסר חשיבות נגד בוסטון בו היה נראה שדני רק מחכה שתיגמר העונה. נפל לו האסימון שהוא יכול להיות כוכב גם בליגה הטובה בעולם, ולא הביט לאחור. במקום לחיות מפירורים ולמסור תמיד את הכדור לכוכבים, הוא התחיל לקחת את הכדור יותר לסל. התוצאה הייתה עלייה ל-18.9 נקודות בממוצע למשחק (בלי המשחק האחרון נגד בוסטון, הממוצע עומד על 19.3), ביעילות מרשימה. הוא לא הכריח את המשחק עליו בשום שלב, ולמד איך להשיג את הנקודות שלו בקלות. כמובן, הגיעה ההתפוצצות נגד ניו אורלינס שהאדירה את העונה שלו, וגרמה לכולנו לפנטז עליו בתור אולסטאר עתידי.
העתיד
אז מה צופן העתיד של דני אבדיה בליגה? כפי שזה נראה כרגע, ישנן שתי אפשרויות. האחת היא שוושינגטון רואה בו כפרנצ'ייז פלייר של הארגון, מעבירה את קייל קוזמה בטרייד, ודני הופך להיות אופציה ראשונה-שנייה בקבוצה בתהליך בנייה. במקרה כזה, כמות הזריקות שלו אמורה לעלות משמעותית (לקח העונה 10.7 זריקות למשחק, לעומת 18.8 של קוזמה) והציפייה שלי היא שיעמוד על ממוצע של 23+ נקודות, 8+ ריבאונדים ו-5+ אסיסטים לערב. עם מספרים כאלה, ומתוך הנחה שהקבוצה תמשיך להפסיד, הוא אמנם לא ייבחר לאולסטאר – אך יהיה חזק בדיון לתואר השחקן המשתפר של העונה, עם מטרה ברורה – להיבחר לאולסטאר בשנה שלאחר מכן.
אופציה נוספת היא שדני יעבור בטרייד לקבוצה מנצחת. במקרה כזה אני מאמין שנראה נסיגה במספרים שלו, מכיוון שלקבוצה כזאת הוא ייכנס בתור השחקן הרביעי או החמישי בטיבו בסגל.
כל מי שעוקב אחרי הקריירה של דני אבדיה, יודע שהוא לומד את המשחק ומשתפר בעקביות והדרגתיות. משם, עם תרבות ארגונית בריאה, קבוצה שמשחקת כדורסל נכון ומאמן מתפקד, השמיים הם הגבול עבורו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
